אין לי כל כך ניסיון עם הגיל הזה
כי אני עוד לא שם. אבל: 1. תבדקי אם את לא אומרת יותר מדי "לא". הכלל הידוע של גיל 2 תקף תמיד: תבחרי את המריבות שלך. תתעקשי על מה שהכי חשוב. אחרי שזה מסתדר, תחזירי עוד חוקים. 2. רצוי לא להשתמש יותר מדי במילים "לא" ו"אסור". עדיף להסביר למה לא ולמה אסור. 3. במקום מה שאמרת עליו "לא" תנסי להציע מה כן. לא תמיד זה אפשרי, אבל נצלי את זה איפה שאפשר (למשל "אני לא מרשה לקפוץ על הספות. אבל אפשר להוריד את הכריות על הרצפה ולקפוץ עליהן") 4. כשהיא מכה אותך, להגיד לה שזה לא נעים כשהיא מכה, שאצלנו לא מכים. אם היא ממשיכה, תגידי לה שאת לא תמשיכי לשחק איתה ותבחרי אם להתרחק בעצמך לחדר אחר או להרחיק אותה לחדר שלה והלסביר שכשהיא תרגע היא יכולה לקרוא לך. 4.1 אם בחרת להתרחק בעצמך והיא באה אחריך תגידי לה שאת מבינה שהיא נרגעה ואפשר להמשיך. אם זה לא המצב (או אם היא סתם באה בצעקות ובכי) פשוט תתרחקי שוב. 4.2 אם בחרת להרחיק אותה: תסבירי לה למה. אל תקראי לזה עונש ואל תקראי לזה זמן לחשוב על ההתנהגות שלה. פשוט תסבירי לה שזה זמן בשביל עצמה להרגע קצת. אל תסגרי את הדלת. אם היא יוצאת תגידי לה שאת מבינה שהיא נרגעה כבר או, אם היא לא נרגעה תחזירי אותה עם הסבר או תתרחקי בעצמך. היא לא צריכה להיות בחדר בחוסר מעש. היא יכולה לשחק או להעסיק את עצמה (כל עוד היא לא בוחרת לעשות נזקים בחדר). המטרה היא שהיא תרגע, לא שהיא תשתעמם למוות. 5. תעשי תאום ציפיות. למשל: תסבירי מראש שהולכים לחנות אבל לא קונים ממתקים או כל דבר כזה כדי למנוע מצב שבו היא רוצה ואת מסרבת ומתחילה סצנה. 5. שקפי לה את הרגשות. תגידי לה: "אני מבינה שאת כועסת/ עצובה/ מתוסכלת, אבל....". למדי אותה להגיד מה היא מרגישה במקום לצרוח, לבכות ולהרביץ. 6. תעודדי אותה. גם בדברים שנראים לך טריוויאליים כבר.
