הצילו...
שלום אני כתבתי פה בעברי פעמים ממש אחדות על הבעיה המוכרת , המצוקה המטורפת שאני נמצא בה בגלל משיכה לבנים אבל בזה אני לא אחדש כלום. האמת אני לא כ"כ יודע איך לספר את מה שאני רוצה לספר ונאי לא יודע למה אני כותב את זה אבל אני פשוט מרגיש שהנשמה שבי זועקת ועוד ממש לקראת הימים הנוראים. אני בן 26 ששנים נושא בקרבי את הנטיה הזו, אני בחור דתי שלא מימש מגע אינטימי עם בנות ולא עם בנים עד יום חמישי האחרון, ה' יסלח לי. כאילו אני רוצה לומר כ"כ הרבה דברים ו.. פשוט לא יודע מה , מה שבטוח זה שאני פוחד פחד מוות, קצת קשה לי להסתכל על עצמי עכשיו ,אני מתבייש... אני לא יודע מה הלאה. אני חושב שאולי הנורא מכל זה שאני יודע שאני לא הולך לקבל או יותר נכון לתת לעצמי לקבל עזרה בנושא כי אני פשוט לא מסוגל וכמו שזה נראה עכשיו זה פשוט נראה חסר סיכוי. השבת שעברה לי עברה לי ברגשות מעורבים ובבית הכנסת פחדתי, התביישתי, בקשתי למות. זה יישמע עכשיו שאני בורח וממציא תירוצים אבל באיזשהו מקום היום ואולי יותר מפעם אני לא יודע אם זה באמת אני או יותר נכון אם רק לבנים אני נמשך, טוב, ברור שיותר כי אחרת מלכתחילה לא הייתי נמצא בסיטואציה הזו. והדבר שלא מקל על העניין שבזמן האחרון זורמות לי הצעות לדייטים וחברים לא מבינים איך אני לא הולך על זה והאמת אני לא יודע, אני רוצה אבל פוחד... אלוקים, למה זה חייב להיות כ"כ קשה. אני מלא הרגשת מלא בפחדים אבל פשוט לא יודע איך לבטא את זה, אני כותב פה כי פה בעצם זה המקום היחיד שאני בעצם מרגיש שאני יכול לדבר ואל אוזן קשבת אמיתית, האמת אני לא כ"כ מצפה לתגובות כי אני פשוט מודע להכל אבל שוב מודע לזה שאני לא הולך לעשות עם זה כלום, כן, זה נורא, אבל זה פשוט ככה. תודה על ההקשבה ואני מקווה שלקראת השנה החדשה אני אראה את האור... שנה טובה ומבורכת לכולכם.
שלום אני כתבתי פה בעברי פעמים ממש אחדות על הבעיה המוכרת , המצוקה המטורפת שאני נמצא בה בגלל משיכה לבנים אבל בזה אני לא אחדש כלום. האמת אני לא כ"כ יודע איך לספר את מה שאני רוצה לספר ונאי לא יודע למה אני כותב את זה אבל אני פשוט מרגיש שהנשמה שבי זועקת ועוד ממש לקראת הימים הנוראים. אני בן 26 ששנים נושא בקרבי את הנטיה הזו, אני בחור דתי שלא מימש מגע אינטימי עם בנות ולא עם בנים עד יום חמישי האחרון, ה' יסלח לי. כאילו אני רוצה לומר כ"כ הרבה דברים ו.. פשוט לא יודע מה , מה שבטוח זה שאני פוחד פחד מוות, קצת קשה לי להסתכל על עצמי עכשיו ,אני מתבייש... אני לא יודע מה הלאה. אני חושב שאולי הנורא מכל זה שאני יודע שאני לא הולך לקבל או יותר נכון לתת לעצמי לקבל עזרה בנושא כי אני פשוט לא מסוגל וכמו שזה נראה עכשיו זה פשוט נראה חסר סיכוי. השבת שעברה לי עברה לי ברגשות מעורבים ובבית הכנסת פחדתי, התביישתי, בקשתי למות. זה יישמע עכשיו שאני בורח וממציא תירוצים אבל באיזשהו מקום היום ואולי יותר מפעם אני לא יודע אם זה באמת אני או יותר נכון אם רק לבנים אני נמשך, טוב, ברור שיותר כי אחרת מלכתחילה לא הייתי נמצא בסיטואציה הזו. והדבר שלא מקל על העניין שבזמן האחרון זורמות לי הצעות לדייטים וחברים לא מבינים איך אני לא הולך על זה והאמת אני לא יודע, אני רוצה אבל פוחד... אלוקים, למה זה חייב להיות כ"כ קשה. אני מלא הרגשת מלא בפחדים אבל פשוט לא יודע איך לבטא את זה, אני כותב פה כי פה בעצם זה המקום היחיד שאני בעצם מרגיש שאני יכול לדבר ואל אוזן קשבת אמיתית, האמת אני לא כ"כ מצפה לתגובות כי אני פשוט מודע להכל אבל שוב מודע לזה שאני לא הולך לעשות עם זה כלום, כן, זה נורא, אבל זה פשוט ככה. תודה על ההקשבה ואני מקווה שלקראת השנה החדשה אני אראה את האור... שנה טובה ומבורכת לכולכם.
