הצילו............!!!!!!!! ../images/Emo7.gif
אני כל כך לבד, לבד לבד אין לי ידידים או ידידות או חבר או חברה אני בבידוד חברתי וזו תחושה נוראה! אני מתאפקת עכשיו לא לבכות, קמתי בבוקר , התלבשתי, אבל אין לי לאן ללכת ): עד לא מזמן יצאתי בימי שישי והסתובבתי קצת לבד בעיר אבל הייתי חוזרת עם תחושה ש.....הינה עוד פעם הסתובבתי לבד. עכשיו כבר אין לי חשק אפילו לזה.(גם החום מוסיף). שלא לדבר על יום שישי בערב,,,,או שבת שאני מתחילה לטפס על הקירות מרוב שעמום. .....עכשיו אני כותבת ובוכה...... אני בת 34 ורווקה אבל מרגישה כמו ילדה קטנה שמסתכלת על החיים מהצד ולא יודעת איך לאכול אותם . אני קוראת כאן כמה מההודעות ופשוט מקנאה,,,אני קוראת צרות של אנשים ואפילו בזה אני מקנאה. הייתי רוצה לספר ולכתוב את הדברים בצורה מסודרת יותר ומובנת יותר, לקלף את השכבות. אני עובדת ולא טוב לי שם, זו עבודה פקידותית וצריך גם לשרת קהל אבל אין לי כוח לטענות ומאנות של אנשים, אני חושבת לעצמי לעזאזל...אני רוצה לעזוב הכל ולא ללכת לשם יותר..נמאס לי! במהלך כל החודש כבר כמעט מסרתי שאני מתפטרת, אבל כל הזמן אומרים לי שזו טעות אם זה בגלל הגיל, או שקשה עכשיו למצוא עבודה. וזה נכון, אבל מה לעשות כשהרגש אצלי גובר על ההגיון??, אני כל כך רוצה ללמוד משהו אבל אני דיי תקועה עם זה כי אין לי מושג מה ללמוד, ובנוסף אם אני עוזבת את העבודה אני צריכה לממן את הלימודים. מה שאני כלכך צריכה עשיו זה חיבוק ממישהו שיגיד לי שיהיה בסדר, אבל אין לי מישהו כזה.....וגם כאן אני לבד. המחשבות מבולבלות אצלי כרגע. אני רוצה לספר עוד אבל אני יודעת שאני לא אכתוב בדיוק את מה שאני רוצה.
אני כל כך לבד, לבד לבד אין לי ידידים או ידידות או חבר או חברה אני בבידוד חברתי וזו תחושה נוראה! אני מתאפקת עכשיו לא לבכות, קמתי בבוקר , התלבשתי, אבל אין לי לאן ללכת ): עד לא מזמן יצאתי בימי שישי והסתובבתי קצת לבד בעיר אבל הייתי חוזרת עם תחושה ש.....הינה עוד פעם הסתובבתי לבד. עכשיו כבר אין לי חשק אפילו לזה.(גם החום מוסיף). שלא לדבר על יום שישי בערב,,,,או שבת שאני מתחילה לטפס על הקירות מרוב שעמום. .....עכשיו אני כותבת ובוכה...... אני בת 34 ורווקה אבל מרגישה כמו ילדה קטנה שמסתכלת על החיים מהצד ולא יודעת איך לאכול אותם . אני קוראת כאן כמה מההודעות ופשוט מקנאה,,,אני קוראת צרות של אנשים ואפילו בזה אני מקנאה. הייתי רוצה לספר ולכתוב את הדברים בצורה מסודרת יותר ומובנת יותר, לקלף את השכבות. אני עובדת ולא טוב לי שם, זו עבודה פקידותית וצריך גם לשרת קהל אבל אין לי כוח לטענות ומאנות של אנשים, אני חושבת לעצמי לעזאזל...אני רוצה לעזוב הכל ולא ללכת לשם יותר..נמאס לי! במהלך כל החודש כבר כמעט מסרתי שאני מתפטרת, אבל כל הזמן אומרים לי שזו טעות אם זה בגלל הגיל, או שקשה עכשיו למצוא עבודה. וזה נכון, אבל מה לעשות כשהרגש אצלי גובר על ההגיון??, אני כל כך רוצה ללמוד משהו אבל אני דיי תקועה עם זה כי אין לי מושג מה ללמוד, ובנוסף אם אני עוזבת את העבודה אני צריכה לממן את הלימודים. מה שאני כלכך צריכה עשיו זה חיבוק ממישהו שיגיד לי שיהיה בסדר, אבל אין לי מישהו כזה.....וגם כאן אני לבד. המחשבות מבולבלות אצלי כרגע. אני רוצה לספר עוד אבל אני יודעת שאני לא אכתוב בדיוק את מה שאני רוצה.