90% פסיכולוגיה השאר חוסר הרגל../images/Emo178.gif
פעם ראשונה שראיתי אנשים מקיאים בים היה במאי 57 מאז כל אלו שראיתי מקיאים אפשר למלא איצטדיון כדורגל. זה סך הכל נפטון (או פוסידון בשמו היווני) נוטל מיסים על מנת להאכיל את הדגים. אחרי שהתבדחתי הרי הסברים, שלש סיבות להכאות: 1. הנפוץ ביותר חוסר הרגל כמו: פעם ראשונה בים, לא רגיל/ה לים קשה,לא הפליג/ה הרבה זמן וכו... 2. רחמים עצמיים וכניעה למצב. 3. רגישות קיבה עם תיפקוד תקין. הסיבה הראשונה ניפתרת מעצמה עם גריכה ראשונה על החוף. אני ממליץ לכל מי שאמור לצאת להפלגה ארוכה, למצוא סקיפר מנוסה ולאת איתו לים למספר שעות (רצוי לאכול הרבה קודם שיהיה עם מה "להאכיל את הדגים") לצאת לחוף ואחרי זמן קצר לצאת (פחות מיממה) לצאת שוב לים אבל עם מחשבה ש"זה קטן עלינו". אלו שלא יודעים איך לנצח את עצמם ורק עולים על כי שייט אוטומטית שופכים החוצה את "בני מעיהם" מוטב שלא יפליגו אלה קיבלו איזשהו טיפול מיקצועי מתאים. לגבי רגישות קיבה, זה שונה מכל אדם, יש עשרות סיבות ומכיר הרבה ימאים מיקצועים שזה קורה להם לפרקים אך ממשיכים לתפקד 10 שניות אחרי ריקון תכולת קיבתם. לכאלו תרופות סטנדרטיות עןזרות בדרך כלל. ללא מירשם רופא אפשר לקנות בכל בית מרקחת TRAVAMIN (רצוי לקחת בעוד מועד). עם הרשאה מרופא אפשר להצטייד בפרמין, בכדורים או ב"נרות". יש גם כל מיני תרופות (חלקן טבעוניות או הומאופטיות)בתרסיס או כדורים נגד כיווצי קיבה ומעיים. למה זה פסיכולוגי - בסיפור הבא (אחד מעשרות דומים): תלמיד שיצא איתי להפלגה מאשדוד לקסטלוריזו לא הפסיק להקיא כל הדרך מערבה, כשהים היה די נוח רוב הדרך.אחרי שתי יממות כשעברנו קרוב לאי סטרונגילי (אי יווני קטן הקרוב לקסטלוריזו ממזרח) יצא ידידנו לסיפון ל"האכיל את הדגים" הסתכל על האי ואמר : אוי, הינה אי! לשכחך על כונתו הראשונה. בהמשך ההפלגה נתקלנו גם בים קשה והנ"ל "לעג" למצב כאילו נולד על הספינה. הבחור שירת בכלי שייט בחיל הים ואולי עוד פעמיים במצב קשה מאוד הזדקק ל"ריקון קיבה". אחרי הצבא השלים רשיון משיט הפליג לחו"ל אך הדגים לא זכו לקבל ממנו אספקה שותפת.
