הצילו!!!!

[ליליה והגמדים]

הצילו!!!! ../images/Emo124.gif

ממצוקות הגמילה: רעות עשתה קקי בתחתול. המון קקי. רך ומסריח במיוחד. ולא כ"כ רצתה להחליף. מבחן הקיטורים הוא על האסלה (הסגורה) - אם היא עומדת עליה בלי להתפתל כשאני מפשיטה אותה, אילו קיטורים של מחאה על אי נוחות ולא של התנגדות. אז זה מה שהיה והמשכתי במלאה. גם ניקוי האוצר עבר בלי בעיה מיוחדת ותוך שת"פ מלא של הילדה המקטרת. ואז....

שעה וחצי של צרחות אימים - "קקי, תחזירו לי ת'קקי". מה זה צרחות? הבניין רעד. אצל סבתא, כשסבא וסבתא השניים אמורים להגיע לביקור. אבא הגיע מהעבודה ושמע אותה ממקום חנייתו בקצה הרחוב. הוא אפילו לא העלה בדעתו שזו היא - זה מעולם לא קרה קודם. אחרי שעה עמדנו שנינו שמוטים וחסרי אונים וכבר לא ידענו מה לעשות. הילדה צורחת, אדומה, נפוחה מצרחות, שקית הקקי אצלה ביד והיא צווחת "קקי, תחזירו לי ת'קקי". אחרי שעה וחצי התחילו פיהוקים וגיהוקים ושיהוקים ותוך טיול בגינה ליד עם ילדה חצי ערומה שלא מוכנה להתלבש (די קר בחוץ) ושיחה על פרחים ועצים, לאט לאט, נרגענו. היא לגמרי, אנחנו עוד רועדים..... נתקלתם בתופעה כזאת? עומר היה מיבייב קצת על לכתו של הקקי למעמקי הביוב והיינו עושים לו טקס פרידה בשלה הזה, וכשעברנו ליד הים היינו מנפנפים לו לשלום. אבל ככה

 

[שרוֹן]

קרה גם קרה.

זו לעיתים תוצאה של החלפה תחת מחאות. נו, מה אגיד לך, יותר טוב לא לדבר על קקי וכמו שפעם היינו שמים חתכת צעצוע ביד כדי למנוע התפתלויות, עכשיו זה עובד עם סיפורים מומצאים בזו השניה לטובת ההחלפה. אלה סיפורים המצטיינים בסוריאליזם מוחלט, עקב הצורך בהמצאת השורה הבאה תוך כדי פעילות. יוצא משהו כמו "הסוס הכחול עמד מתחת לעץ בגינה ולעס עשב, פתאום הופיע דרקונה ושאלה אותו אם הוא רוצה להצטרף לטיול. הם יצאו לדרכם מפזמים מנגינה ששניהם הכירו (כאן מסתיימת ההחתלה, והילד רוצה למרות זאת לדעת מה הסוף) אז, אה! נולדים להם תינוקות-סוסים עם כנפיים שיודעים לרשוף אש. אני אנסה להיזכר בעוד דברים שעשינו. אבל עקרונית כדי להמנע מהסצנה הזו למצוא דרך אחרת להחליף, ולהחליף רק בהסכמה (או בהיסח הדעת..

).

 

[לאה_מ]

לא קרה לנו, אבל נשמע לי כמו

סצינה קלאסית שמדגימה את הקושי בפרידה מהצרכים. מאד פרוידיאני, לא? בכל מקרה, הכיוון של שרון נשמע לי נכון. מאחלת שזה לא יקרה שוב.

 

[שרוֹן]

העובדה שזה קורה רק בהחלפות

תחת מחאה, גורם לי לחשוב שזה לא ממש עניין הפרדה, כמו הכעס והרצון לשלוט במשהו בתוך כל הסיטואציה המבולבלת שקרתה. זה יכול גם לבוא לידי ביטוי ברצון להחזיר חיתול בוקר עמוס פיפי, חוסר הסכמה להתלבש שוב, או כל פעולה אחרת שתחזיר לו את השליטה על גופו.

 

[לאה_מ]

או קיי. מקבלת ומסכימה.

 

[ליליה והגמדים]

נשמע מאוד הגיוני ../images/Emo51.gif

ואם זה עניין השליטה, אז גם מאוד מרגיע. כשיצאנו מסבתא, היה ככה: היא התיישבה ליד עומר על המושב ואמרה "רעותי נוסעת כאן". הסברתי לה שאי אפשר ואסור וצריך וכל השאר. נקפו להן 10 דקות, השעה 9 (שינה) מתקרבת, החלטתי לקחת אותה על הידיים לכסא שלה וזהו. לקחתי, היא התפתלה, ברחה למושב הקדמי ו...עפו המפתחות לתוך חרכי פתח הניקוז שבכביש....

חושך גמור ואין לי משהו ארוך למשות אותם. הזעקתי את אחי שגר דקה משם, הוא הגיע עם פנס, דחפנו ת'אוטו מעל פתח הניקוד והרמנו את סורג הברזל ולקחנו את המפתחות. רעות? ליד ההגה (חוץ מבזמן הדחיפה), אחי אומר לה "אמא צריכה לנהוג ורעותי לכסא" והיא אומרת "רעות נוהגת" בלשון מרדנית שאינה משתמעת לשתי פנים. בסוף היא הושבה אחר כבוד בכסא והסברתי לה ארוכות את המצב עד שהיא נרגעה והפסיקה להרביץ לי באוויר ולצעוק על עומר שניסה להרגיע אותה. ואז היא התחילה "להפנים" ועד שנרדמה דיקלמה כל הזמן "רעותי קטנה, רעותי לא בת 4, רעותי בכסא, רעותי גדולה (תהיה) ליד עומא (השגיאה בהיגוי - במקור), לאמא גם כסא וחגורה (אני יושבת על ד"ר גב)" וחוזר חלילה לעולמים. נראה אם זה ימשיך שהיא תקום. כששאלתי אותה למה בכית, היא סרבה לדבר על הקקי ואמרה "הילד הפיל אותי, לא יפה ילד" (שזה ארוע שקרה לפני שבוע במסיבת פורים).

 

[שרוֹן]

נו, איך להגיד, מנסיון..

איזה ערב מרפי, אה? צרות בצרורות. יאללה, אפשר להפוך לשירשור "כיצד להחליף חיתול לילד הרך?".

 

[ליליה והגמדים]

בול פגיעה

כבר יומיים יש בעייה עם החלפת החיתול הרטוב בבוקר. יע"ז - השבוע התחלנו ללכת עם תחתונים בגן...אז זה כן קשור איכשהו. השאלה איך

 

[צימעס]

אז מחליפים בגן, מה יקרה?

אצלינו, חיתול לילה מוחלף לקראת 9-10 בוקר, כשכולם (כולל אמא, שלא כ"כ מתפקדת בבוקר) מתעורים, פחותויותר. אלא אם אבא עושה את זה ב 7...

 

[She Dolphin]

גם אצלנו יש בבוקר עימותים על הורדת

החיתול של הלילה בשבועיים האחרונים וגם תומר כבר כמעט שבוע בלי חיתול גם בגן! הפתרון שלנו הוא לתת לו להוריד את החיתול לבד ואם זה לוקח שעה

לנסות למצוא דרך יצירתית כדי לעודד אותו שזה יקרה עכשיו

. אצלנו עובד טוב לספור עד עשר. הבעיה היא שעכשיו הוא כבר סופר עד עשרים וזה לא הולך להעצר פה

...

 

[צימעס]

הנה משהו שעובד אצלינו:

"אתם רוצים שאני אספור?" "עד 5 או עד 7"? קורה, לפעמים, שאני סופרת עד 2

 

[She Dolphin]

גם אצלנו זה קרה לאחר החלפה

תחת מחאה. נראה לי שההסבר מתאים. התחיל לקרות אצלנו ברגע שנכנס ה"אני לבד" שהגיע פחות או יותר עם אימוני הגמילה. המשך בהודעה למטה.....

 

[She Dolphin]

או יותר נכון - למעלה ../images/Emo163.gif../images/Emo3.gif

 

[ליליה והגמדים]

הקטע הפרוידיאני הכי מפחיד אותי

בגמילה...בגלל זה אני "האמא שלא גומלת מכלום" אלא "זורמת" - שלא ישאיר בהם צלקות בלתי הפיכות.

 

[nonana]

אצלי הבעיה היתה עם נדב../images/Emo3.gif

היה לו קשה להפרד, אני הורדתי לו את החיתול והוא בגינה בזמן משחק עשה קקי. והדרך שהראתי לו את הטבעיות שבזה הוא שחיפשנו קקי של כלבים ליד. "הנה גם הכלב עשה קקי- בוא נגיד ביי ביי" גם הוא ילל אבל לא צעק וובקש בחזרה. אולי אם תראי לה שגם אחרים עושים כמו קקי של כלבים או ציפורים זה יעזור? לי זה עזר- אבל לא היתה התופעה שהיתה אצלך אלא רק קושי קטן להפרדות, והתאפקות (אולי בגלל שנעמה התאומה נפרדה יפה יפה בשירותים).

 

[רוני של יובל ומאיה]

וואו, נשמע ממש קשה

מסכנונת רעות... ככה לקחתם לה את הקקי??

האמת היא שיובל אף פעם לא הראתה סימנים של קשיים בפרידה מהקקיפיפי שלה, אבל היא מקפידה להפרד ממנו בנפנופים ובקריאות "ביי ביי קקי!!" בכל פעם. היא גם מקפידה מאוד מאוד לבדוק את הקקי, בין אם בחיתול כשעדיין היתה עם חיתולים (או את הקקי בחיתולים של מאיה) ובין אם באסלה. היא בוחנת בקפידה ועכשיו היא מאוד עסוקה במנייה, ולכן מונה את הקקי שלה ומכריזה על הממצא: "אמא, קיבלתי FOUR קקי!!!"... אם זורקים חיתול או מורידים מים לפני שיובל בחנה את הקקי, היא מאוד כועסת ובוכה "אני רוצה לראות ת'קקי!!!"... אולי תציעי לה לבוא ולראות את הקקי שלה בחיתול (או בפולאפ או באסלה או איפה שלא יהיה) לפני שזורקים/מורידים מים?

 

[צימעס]

לא מכירה, (אבל יש לי רעיון)

זה באמת נשמע כאילו קפץ הישר מספרי הפסיכולוגיה, אלה שאני מסרבת לתת להם מקום בחיינו

בעצם, אם אני מנסה לחשוב להמ זה דומה אצלינו - בכל פעם שאנחנו עושים משהו שונה ממה שהילדים תכננו (למשל - מורידים חיתול, אני מגלגלת אותו, והם תכננו לזרוק את החיתול לפח, או - אני מעמיסה אוכל על מזלג, ונותנת את זה לילד הלא נכון), הם רוצים ל "undo", כדי לעשות כמו שהם רצו. הפתרון שלנו, פעמים רבות, הוא "בכאילו" (למשל - מוציאים את האוכל (החדש שאני מעמיסה) מהבטן של הילד שקיבל בטעות, ונותנים לילד שאמור היה לקבל).

 

[ליליה והגמדים]

נראה לך שלא ניסינו את ה"כאילו"? ../images/Emo8.gif

 

[לאה_מ]

גם אני עושה את זה

ואת חוזרת כאן שוב לעניין השליטה.

 

[שרוֹן]

עוד רעיונות

אני אנסה לכתוב כל מה שאני זוכרת, חלק מהדברים טרוויאליים. הרעיון הכללי: לספק לילד יותר שליטה במצב, ולהעביר חויה יותר נעימה. אנחנו נותנים לו שעון, ומחליטים שכשמתחלף בדקות מ-3 ל-4, מחליפים את החיתול. הוא מודיע ואז יש סמי-שיתוף-והסכמה שלו. מחליפים בעמידה, הוא מחזיק כסא שעליו מונח ספר, בחזקת "לאשה" במספרה... או לחילופין, כאמור, ממציאים סיפורים תוך כדי. שמים את המגבונים על הרדיאטור שיהיו נעימים (בחורף). אומרים "קודם נחליף ואח"כ נשב לשחק/נקרא סיפור/נראה סרט". שיכנועים: נחליף לפני שישרוף בטוסיק (אצלינו יש תשובה, "אני רוצה שישרוף"), נחליף שיהיה לך יותר נעים לשבת. אתם מוזמנים להמשיך...