הצילו... פשוט הצילו...

anon4

New member
הצילו... פשוט הצילו...

אלוהים, למה נתת עליי את הקללה הזאת? למה עשית אותי ככה? אני מצטער אנשים... אני לא רוצה להעליב... אין לי שום בעיה עם אנשים גאים, אבל יש לי בעיה אחת... שאני גאה... למה זה צריך ליפול עליי??? למה אני לא יכול להיות נורמלי?? גם כשאני מכריח את עצמי לנסות להיות נורמלי.. אני פשוט לא מסוגל... אני לא יכול.. למה אני כזה?!?!! למה?!?! למה כל הדברים הרעים נופלים עליי?! למה אני צריך להיות כזה? למה אני צריך לגלות שאני מאוהב במישהו שממש לא נראה לי כזה, וזה פשוט לא עוזב אותי... אני לא יודע מה לעשות... אני פשוט לא יודע מה לעשות.. אני אבוד לחלוטין.. ולא.. אל תציעו לי ללכת לייעוץ.. אני שונא את הדברים האלה... קשה לי לעמוד פנים מול פנים ולהתחיל לספר למישהו מה אני מרגיש.. אני מרגיש כל כך לא נוח... בא לי לדפוק את הראש בקיר...
 

spt Peper

New member
חחח אני מזה מבין אותך

גם לי זה קרה. מה לעשות הלב לא תמיד הולך לאנשים הנכונים או המתאימים. גם אני לפני שנתיים היה לי מקרה של טוסט מוצלח. אבל זה חלף. אני יודע שזה קלישאה כבר אבל הזמן הוא תרופה הכי טובה למכה. בקשר לשני הדברים- גם שתקבל את עצמך וגם שההתאהבות הזאת תחלוף. הרי לעלום לא נשארים עם אהבה אחת לכל החיים.
 

James Hammerton

New member
אני חושב שהשינוי מגיע מבפנים

אתה לא צריך לנסות להכריח את עצמך להיות נורמלי או להתייחס לזה בתור קללה. אני לא חושב שלפני זה תוכל באמת להרגיש טוב יותר... אתה בכל זאת יכול לדבר עם מישהו, לא בייעוץ אלא למשל בקבוצה של איגי (או בפורום כמובן).
 

probably

New member
קללה היא ענין של הגדרה.

קודם כל, תחייך. כי אתה חי. וכי אתה מי שאתה. תנסה תרגיל, לעשות כל יום, וזה תרגיל אגב משלקוח מהתיאטרון. כל יום תתן מכה לכל מקום בגוף וכל פעם תגיד יש, וזה יוצא כזה ישישישישיש, כי עושים את זה מהר אחרי שנתת מכות קטנות לכל הגוף, תרים את הידיים ותצרח יש. אנרגיה חיובית שתגרום לך לאהוב את עצמך. ותאמין לי, זה עובד. שום דבר רע לא נפל עלייך. אתה נורמלי. אתה בסדר. הבה תנסה להכנס לפרספקטיבה אובייקטיבית ורגועה יותר, ואולי גם תהיה שליו יותר. אין לך מה לעשות. זה אתה. תתחיל להתרגל לידיעה הענקית שנפלה עליך ברגע זה, הגיע הזמן להתמודד. וזה רציונלי, שיהיה לך קשה. ולי היה מ-א-ד קשה. אל תנסה להיות נורמלי, כי אתה נורמלי, אתה פשוט לא נורמטיבי, אתה לא שייך לפלך הגדול בחברה, מבחינת קטלוג של אוריינטציה מינית. אני מסכים שעם הבחירה הזאת, מגיעים עוד דברים שכאלו ואחרים. ככה זה. תתמודד. אני מבין שאתה מרגיש שאתה נכנס עם הראש למים, בלי שום הכנה. זה לא אומר שאתה צריך לטבוע. :) מקווה לכל הצלחה בשבילך בהמשך. אגב, בכוונה לא רשמתי שום דבר קונקרטי כלפיך, תחפש את זה בין השורות, במסרים התת הכרתיים שלך מהטקסט, ותגלה רובד נוסף של הדברים. יום מקסים שיהיה לך.
 

פיתiש

New member
זה לא ממש נורא..

אתה לא צריך לפחד וזה לא שקרה לך משהו אתה פשוט עובר משהו או שבאמת אתה מאוהב בגבר אבל זה לא משנה את העובדה שאתה מי שאתה וזהו אז אל תוותר ואל תפחד ואל תנסה לשנות את עצמך!
 

anon4

New member
אני קורא...

וכל כך מקווה שאתם צודקים... מה שכן.. אני לא יודע.. אני לא רואה את עצמי חיי חיים משוחררים, גאים... אני לא מצליח לראות את זה... אני לא מצליח לחשוב אפילו על זה, כי איך להגיד את זה... זה לא ממש בא בחשבון מבחינתי... זה מסובך מאוד ומאוד מורכב בימים שלנו... אני לא בנאדם שמסוגל ללכת ככה נגד כל הנורמות ולחיות רגיל כאילו אין משהו שונה.. ובקשר להתאהבות שלי... לצערי זה המון זמן ככה.. לא מפסיק לדמיין את עצמנו ביחד.. זה כלכך מדהים.. כאילו זה אמיתי... מצד שני.. כל כך כואב להתעורר מזה חזרה לחיים האמיתיים, שבהם דבר כזה לא יכול לקרות בינינו וגם אני לא יכול להרשות לעצמי לחיות ככה...
 

טIcטי

New member
../images/Emo23.gif לפעמים כל מה שצריך.

זה טיפת אופטימיות. ולהבין, שהכוח טמון בך. אל תשנא את עצמך בגלל מי שאתה. אני בטוח שאין לך סיבות בכלל. אני בטוח שכשההשלמה תגיע, תבין עד כמה הנטיה הזאת.. היא חלק ממך וממה שמייחד אותך. עם חיוך והמון הצלחה.
 
אם הית נולד שחור הית מרגיש אשמה?

ככה נולדנו, ואין דרך לשנות את זה, אין גם אף אחד ששינה את זה, או לפחות שינה את זה ברמה כזו שהוא לא רצה להרוג את עצמו... זה מה שאנחנו ואין מה לעשות, אני מצטער שאני קצר-רוח אבִל נדמה לי שאתה צריך יעוץ, www.igy.co.il יש שם את מה שאתה צריך
 
../images/Emo24.gif

יווו מאמיי אני הכי מבינה אותך בעולםםם.. אני מרגישה בדיוק כמוךך.. לכל מה שכתבת פה אני מתחברת כ"כ.. זה מדכא לחשוב שבחיים לא אוכל להיות איתה.. זה מדכא בכלל שאני במצב כזה שהתאהבתי בה.. דווקא אני שונה! כאילוו עכשיו זה עוד איכשו פסדר אבל כשיגיעו החיים העצמאיים ולהתחיל להקים משפחה וחתונה והכל, מה יהיה איתי?! תיהיה לי חברה!? אוףףף אני מקווה שנשלים עם המצב.. ושהזמן יעשה את שלו.. יהיה טוב חומד..
 
גם אני

יודע מה ההרגשה הזאת.. של לאהוב מישהו.. של לדמין אותנו ביחד. שזה הכי יפה והכי מתוק בעולם.. אבל אז מתנפצת הבועה וקולטים שזה בלתי אפשרי במצאיות... שזה לא יכול להיות.... ואני אומר לך.. גם אני כבר הייתי בשלב הזה של הלמה אני כזה.. אבל אני חושב שהשנאה הזאת היא לגבי "למה אנ ילא יכול להיות איתו" כי אם כן היית יכול להיות איתו.. לא הייתה לך בעיה עם הנטיה שלך... וכשהבנתי את זה... אז הפסקתי לשנוא את עצמי על מה שאני.. אלא התחלתי לנסות לשכוח את אותו בן אדם.. לבוא לפה.. לדבר.. להוציא... וכן כמו שאמרו כאן.. הזמן עוזר.. גם לשכו חאנשים.. (או יותר נכון לדחוק אותם לאיזה שהיא פינה בלב.. ככה שהם יהיו זיכרון בלבד) וגם להבין שאין מה לעשות חוץ מלהשאר אנחנו עצמנו.. מקווה שעזרתי =] נועם.
 
אממ.. אני חושבת

שהשנאה הזאתי לא באה מהקטע של 'למה אני לא יכולה להיות איתה' אלא בקטע של 'למה זה לא נורמלי שאני אהיה איתה/עם בנות!?'.. טחלס כאילו אין לי בעיה עם הנטייה שלי יש לי בעיה יותר מהתגובות של אנשים.. אני לא יצאתי.. אני בכלל עוד לא סגורה על עצמי למרות שנראלי שכן.. אבל באמת שאני מפחדת מכל התגובות ואיך יקבלו את זה.. בכלל.. איך אני אתמודד עם המצב.. אני באמת אנסה להוציא פה.. לדבר.. לשתף.. ואני מקווה שזה יעזור.. גם הזמן ברור יעזור.. וצודק באמת אי אפשר לשנות את עצמנו..
 
וואי עוד אחד

כמו שאמרתי לקודם... אוי אוי אוי עוד אחד שחושב שאלוהים הוא מושחת שאבא זמן משוחד ושאמא אדמה סוררת צא מהסרט ותקבל את זה כמו גבר
 
תקשיב.....

עד לא מזמן הייתי במצב בדיוק כמו שלך.... להיות הומו זה יהיה בושה למי שרוצה שזה תיהיה בושה בשבילו... כי בהתחלה אתה באמת מבוהל ולא יודע מה לעשות....ואתה אומר לעצמך... "וואיי אם רק יידעו שאני הומו אני לא מאמין מה יקרה לי...יתרחקו ממני החברים....ההורים..השכנים ידברו וכ'ו...".. זה גישה לא טובה בכלל....אתה קודם כל צריך להאמין בעצמך..ורק בעצמך... וכשאתה מרגיש הכי מוכן עם עצמך לספר שאתה הומו פשוט תעשה את זה.... אבל אל תעשה את זה עוד לפני שאתה בכלל בטוח שאתה כזה...כי אתה בגיל ההתבגרות...ובגיל כזה ההורמונים משתוללים בגוף...וגורמים משיכה מינית גם לאותו בן מין... עכשיו יכול להיות שזה גם אמיתי כמו שקורה לי... שאני בעצמי החלטתי והשלמתי עם זה שאני הומו... וכע..היה לי פחד עצום לספר לחברים ולהורים.... והנה יוטם אחד פשוט כתבתי פתק ארוך שמתאר אותי ובמילה אחרונה כתבתי שאני הומו....הם היו מופתעים ובצדק....אבל הנה הם השלימו עם זה....כי אין להם ברירה...הם יאהבו אותי כל החיים ואז כשאני הומו זהו אני לא הבן שלהם?......ממש לא....אני בן שלהם לנצח..והם הבינו את זה....אין ברירה...אותו דבר עם החברים...אני החלטתי לא להיות מוצהר..וסיפרתי רק לחברים הכי קרובים אליי שאני בוטח בהם... ו וואלה הם קיבלו אותי בברכה כמו שאומרים..ואני מרגיש סבבה עם זה.. החיים לא כאלה נוראים אחי....צריך רק אומץ ולהאמין בעצמך... תפסיק לחשוב כל הזמן על מה יגידו ומה יעשו החברים..תאמין בעצמך..תעשה מה שהלב שלך אומר..לך אחריו....לא כל דבר...."מה יגידו החברים וכ'ו.."... חברים יש רק באגד ובקופת חולים....קח את עצמך בידיים..ותעשה מה אתה רוצה....
 
למעלה