הי
חלומות,
את עברת דרך מדהימה!
ההודעה שלך ממש הזכירו לי את עצמי לפני קצת יותר משנה וחצי כשהשתחררתי מהאשפוז.
השחרור שלי היה מתוך יאוש שלהם בי, שאני לא אחלים והם חשבו שאני"בזבוז מקום". גם לי היה מאוד קשה באשפוז. לקראת הסוף, כשראיתי שהם לא מאמינים בי, דווקא רציתי להוכיח להם אחרת, שאני לא יחזור לעוד אשפוז (האחיות אמרו לי שנתראה בקרוב
- ממש לא האמינו בי, ואמרו שאני גם לא מוכנה להיכנס לבית שיקומי - אולי אחרי האשפוז הבא...)
חזרתי הביתה (!) ב"היי", הכל מושלם, הכל טוב, אני יוכיח להם, מה אכפת לי איך אני נראית? אני יודעת (בראש) שאני רזה ואני אסתדר.
אחרי כמה ימים, זהו. נגמר לי הכוח. הרגשתי זוועה. שבזבזתי 3 חודשים מהחיים שלי, הפסדתי לימודים, סבלתי לסתם, בכל זאת אני חוזרת לעוד אשפוז עובדה שלא האמינו בי שם, יש להם ניסיון והם יודעים מה שהם אומרים.
וככה התחלתי שוב לחזור לסימפטומים.. אחרי כמה חודשים, דיברו איתי שוב על אשפוז.
פתאום קיבלתי כוחות שאין לי מושג מאיפה. כאילו התעוררתי מחלום רע. למה שאני ארצה לעבור את כל זה שוב? זה היה אחד התקופות הכי נוראיות שלי!
הבנתי שזה לא שווה את זה.
סליחה על הסיפור הארוך...
את עברת דרך מ-ד-ה-י-מ-ה מהאשפוז שלך ועד לבית השיקומי ומהבית השיקומי עד עכשיו. אני יודעת שהדרך היא לא פשוטה בבית (יש לי שם חברות) אבל את הצלחת לגור שם בלי שיעיפו אותך, צברת ביטחון וכוחות אדירים!!
הירידה שאת נמצאת בה עכשיו היא שונה, היא מלאה בהמון כלים.
תנסי לקחת את ה כלים שלמדת שם ולעלות חזרה למעלה, טוב?
בינינו, את יודעת שזה לא שווה את הגהנום הזה "רק" כדי להיות רזה, נכון? (תקראי את ההודעות לא ממזמן...)
מלא בכוחות
