חלומותשל אחרים
New member
הצילו? (ט')
אז הפעם האחרונה לפני היום שבה הייתי בתה"ש הייתה ביום רביעי. עברו רק 4 ימים. והצלחתי לרדת יפה מאוד במשקל. ו... זה כל כך לא הוגן.. דווקא כשבאמת נצמדתי לתפריט??
נו באמת...
הצוות שם מאוד לוחץ שאני אחליט לגבי הבית השיקומי. מבחינתם זה ברור לחלוטין שזה מה שאני צריכה לעשות. מבחינתי זה ממש לא ברור. הם רוצים שאני אחליט עד סוף אוגוסט שזה... תכף.
אה ועוד פרט שולי- אם אני מחליטה שלא, אז הטיפול שלי שם נגמר. יופי, תודה.
אני חסרת אונים לחלוטין מול ההחלטה הזו.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות..
מצד אחד אני כל כך רוצה להאמין שאני אצליח לבד. שאני אחליט שאני עושה הכל כדי לא ללכת לשם, לוקחת את עצמי בידיים, ומצליחה.
מצד שני, הניסיון מוכיח אחרת. אני כבר לא כל כך מאמינה לעצמי... הרי החלטתי את זה כבר עשרות פעמים בעבר. או כמו שדר' גור בטח יגיד "מה שונה הפעם?"
אבל הבית הזה.. זה אומר לוותר על כל כך הרבה דברים שאני ממש לא רוצה לוותר עליהם עכשיו. זה אפילו לא החלטה לגבי אשפוז של כמה חודשים, זה תהליך של לפחות שנה שאלוהים יודע אילו השלכות יהיו לו על העתיד המקצועי שלי. זה אומר לגור שנה שלמה בבית של בנות מצ'וגעות כמוני. שזה קשה.. הרי לקראת סוף האשפוז כבר רציתי לרצוח כמעט את כל בנות המחלקה, איך אני אשרוד עם זה שנה?? והכי קשה לי עם עניין הסטיגמה שההשלכות האפשריות של הכרת נכות בביטוח לאומי.
רעיונות מישהו?
אז הפעם האחרונה לפני היום שבה הייתי בתה"ש הייתה ביום רביעי. עברו רק 4 ימים. והצלחתי לרדת יפה מאוד במשקל. ו... זה כל כך לא הוגן.. דווקא כשבאמת נצמדתי לתפריט??
נו באמת...
הצוות שם מאוד לוחץ שאני אחליט לגבי הבית השיקומי. מבחינתם זה ברור לחלוטין שזה מה שאני צריכה לעשות. מבחינתי זה ממש לא ברור. הם רוצים שאני אחליט עד סוף אוגוסט שזה... תכף.
אה ועוד פרט שולי- אם אני מחליטה שלא, אז הטיפול שלי שם נגמר. יופי, תודה.
אני חסרת אונים לחלוטין מול ההחלטה הזו.. אני פשוט לא יודעת מה לעשות..
מצד אחד אני כל כך רוצה להאמין שאני אצליח לבד. שאני אחליט שאני עושה הכל כדי לא ללכת לשם, לוקחת את עצמי בידיים, ומצליחה.
מצד שני, הניסיון מוכיח אחרת. אני כבר לא כל כך מאמינה לעצמי... הרי החלטתי את זה כבר עשרות פעמים בעבר. או כמו שדר' גור בטח יגיד "מה שונה הפעם?"
אבל הבית הזה.. זה אומר לוותר על כל כך הרבה דברים שאני ממש לא רוצה לוותר עליהם עכשיו. זה אפילו לא החלטה לגבי אשפוז של כמה חודשים, זה תהליך של לפחות שנה שאלוהים יודע אילו השלכות יהיו לו על העתיד המקצועי שלי. זה אומר לגור שנה שלמה בבית של בנות מצ'וגעות כמוני. שזה קשה.. הרי לקראת סוף האשפוז כבר רציתי לרצוח כמעט את כל בנות המחלקה, איך אני אשרוד עם זה שנה?? והכי קשה לי עם עניין הסטיגמה שההשלכות האפשריות של הכרת נכות בביטוח לאומי.
רעיונות מישהו?