איריס אבידן
New member
הציור שנעלם מהכנסת - סיפור מרתק בפני עצמו
לפני כשנה הגיעה אווה דביר, בתו של הצייר איתן דביר חקשוריאן שמתגורר בקנדה, לביקור בכנסת. במהלך ביקורה ביקשה דביר לראות את התמונה "דגלי ניצחון ומוות", שאביה תרם למשכן בשנת 1988. אלא שהבת נדהמה לגלות כי התמונה שהוענקה במתנה נעלמה, ואיש לא יודע מה עלה בגורלה. ביום ה' הסתיימה הפרשה לאחר שהתמונה נמצאה על קיר בית אבות בירושלים. משאית משלוחים הביאה את הציור לביתה של תרז דביר, רעייתו לשעבר של האמן בצירוף מכתב התנצלות של הכנסת. כפי שניתן לקרוא בכתבה המצורפת, הסיפור הסתיים בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ממש לפני הדיון, בו הומלץ לצדדים להגיע לפשרה. הפשרה הושגה אולם בפי התובעת נותר טעם רע בפה, למרות הפיצוי הכספי ולמרות ההתנצלות. "זו הייתה חוצפה של הכנסת להוריד את התמונה שלנו מהקיר, לזרוק אותה למרתף ואחרי זה לתת אותה למכירה פומבית. אני רק יכולה להתנחם בעובדה שהיצירות של איתן מפארות את הפרלמנט של קנדה". היא אמרה. אמר לי ידיד, שכל פשרה ולו הגרועה ביותר, טובה מפסק דין של בית משפט. וכאן הושגה פשרה. אולם, חסר כאן דבר מאוד חשוב, שניתן לקבלו בחדר הגישור וזה - סגירת מעגל. כאשר אנשים באים לפתור את המחלוקת ביניהם, טוב שיעשה זאת בדרך אשר תעזור להם לסגור את המעגל ולהמשיך הלאה בצורה טובה ובריאה. סגירת מעגל זו אפשרית רק כאשר עושים אותה נכון, עם אדם מקצועי, אשר קיבל הכשרה ויודע לעשות זאת. (דבר שנעשה בהרבה מקרים בהליכי קד"ם). מה דעתכם? האם סגירת מעגל חשובה בשבילכם, או שבמקרים של סכסוכים תרצו רק "לסגור את הסיפור" וזהו?
לפני כשנה הגיעה אווה דביר, בתו של הצייר איתן דביר חקשוריאן שמתגורר בקנדה, לביקור בכנסת. במהלך ביקורה ביקשה דביר לראות את התמונה "דגלי ניצחון ומוות", שאביה תרם למשכן בשנת 1988. אלא שהבת נדהמה לגלות כי התמונה שהוענקה במתנה נעלמה, ואיש לא יודע מה עלה בגורלה. ביום ה' הסתיימה הפרשה לאחר שהתמונה נמצאה על קיר בית אבות בירושלים. משאית משלוחים הביאה את הציור לביתה של תרז דביר, רעייתו לשעבר של האמן בצירוף מכתב התנצלות של הכנסת. כפי שניתן לקרוא בכתבה המצורפת, הסיפור הסתיים בפשרה מחוץ לכתלי בית המשפט, ממש לפני הדיון, בו הומלץ לצדדים להגיע לפשרה. הפשרה הושגה אולם בפי התובעת נותר טעם רע בפה, למרות הפיצוי הכספי ולמרות ההתנצלות. "זו הייתה חוצפה של הכנסת להוריד את התמונה שלנו מהקיר, לזרוק אותה למרתף ואחרי זה לתת אותה למכירה פומבית. אני רק יכולה להתנחם בעובדה שהיצירות של איתן מפארות את הפרלמנט של קנדה". היא אמרה. אמר לי ידיד, שכל פשרה ולו הגרועה ביותר, טובה מפסק דין של בית משפט. וכאן הושגה פשרה. אולם, חסר כאן דבר מאוד חשוב, שניתן לקבלו בחדר הגישור וזה - סגירת מעגל. כאשר אנשים באים לפתור את המחלוקת ביניהם, טוב שיעשה זאת בדרך אשר תעזור להם לסגור את המעגל ולהמשיך הלאה בצורה טובה ובריאה. סגירת מעגל זו אפשרית רק כאשר עושים אותה נכון, עם אדם מקצועי, אשר קיבל הכשרה ויודע לעשות זאת. (דבר שנעשה בהרבה מקרים בהליכי קד"ם). מה דעתכם? האם סגירת מעגל חשובה בשבילכם, או שבמקרים של סכסוכים תרצו רק "לסגור את הסיפור" וזהו?