הרבה בהצלחה
וברוכה הבאה. ראיתי שכבר כתבת לי למעלה ותכף אענה לך שם בעניין שלי. אבל קודם כל אלייך: כפי שכתבת את בתחילת הדרך ואני מניחה שמכאן חוסר הנסיון והמבוכה ואותם הזמן מרפא. ככל שנמצאים בהליכים האלה זמן רב יותר - כך פחות מתביישים. פעם פחדתי מאולטרסאונד היום אפשר לבדוק אותי מתוך שינה. גם את המנהלות של הטיפול מפנימים וכבר בטיפול השני (נקווה שלא תזדקקי) הכל מתקתק כמו שעון ואת מתרגלת ושגרת יומך כבר מכילה הכל כאילו יש לך קריירה נוספת. בבוקר את אחות בבית חולים - מתייצבת מוקדם במחלקה ובשאר היום את מתפקדת באישיות הקודמת שלך. בלילה כמו ערפד שוב את והזריקות. לא יודעת מה את לומדת אבל בחיים עושים הכל ואנשים מתפקדים בלחצים גדולים. חלק מחברייך בטח קיבלו צו 8 ובין לבין (עבודה, ילדים וכו´) גם יגיעו לבחינת הגמר האיומה. אספר לך על עצמי שאת מרבית הזועות שלי עברתי תוך כדי לימודי תואר ראשון וחלק מהבחינות עשיתי במועדי ב´ וג´ כי הייתי מאושפזת. לפעמים זה אפילו גרם לי להרים את עצמי מהרצפה אחרי הריון חוץ רחמי. בדיקת שתן אחת על מקל עשיתי בשרותים של האוניברסיטה מיד אחרי בחינה. שלילת, אלא מה. לא הבחינה, הבדיקה. הבחינה היתה 85. אני אומרת שהטיפולים צריכים להשתלב בחיים ולא להכביד עליהם ככל שהדבר ניתן. בעצמי עושה גם הפסקות אבל צריך ללכת אחרי הלב. אם את רוצה להפסיק קצת - תפסיקי. אם את רוצה לשעוט קדימה - עשי זאת. גם ככה הגוף לא תמיד נותן לנו ללכת בקצב שלנו (של הרצון) אלא מכתיב קצב משלו. אם לקחת דקפפטיל ארוך יתכן שההפסקה תיזום את עצמה. וחוץ מזה, למה להיות פימית, אולי הצלחת הפעם כבר? מאחלת שהויה דולורוזה תהפוך לויה דלה רוזה
וברוכה הבאה. ראיתי שכבר כתבת לי למעלה ותכף אענה לך שם בעניין שלי. אבל קודם כל אלייך: כפי שכתבת את בתחילת הדרך ואני מניחה שמכאן חוסר הנסיון והמבוכה ואותם הזמן מרפא. ככל שנמצאים בהליכים האלה זמן רב יותר - כך פחות מתביישים. פעם פחדתי מאולטרסאונד היום אפשר לבדוק אותי מתוך שינה. גם את המנהלות של הטיפול מפנימים וכבר בטיפול השני (נקווה שלא תזדקקי) הכל מתקתק כמו שעון ואת מתרגלת ושגרת יומך כבר מכילה הכל כאילו יש לך קריירה נוספת. בבוקר את אחות בבית חולים - מתייצבת מוקדם במחלקה ובשאר היום את מתפקדת באישיות הקודמת שלך. בלילה כמו ערפד שוב את והזריקות. לא יודעת מה את לומדת אבל בחיים עושים הכל ואנשים מתפקדים בלחצים גדולים. חלק מחברייך בטח קיבלו צו 8 ובין לבין (עבודה, ילדים וכו´) גם יגיעו לבחינת הגמר האיומה. אספר לך על עצמי שאת מרבית הזועות שלי עברתי תוך כדי לימודי תואר ראשון וחלק מהבחינות עשיתי במועדי ב´ וג´ כי הייתי מאושפזת. לפעמים זה אפילו גרם לי להרים את עצמי מהרצפה אחרי הריון חוץ רחמי. בדיקת שתן אחת על מקל עשיתי בשרותים של האוניברסיטה מיד אחרי בחינה. שלילת, אלא מה. לא הבחינה, הבדיקה. הבחינה היתה 85. אני אומרת שהטיפולים צריכים להשתלב בחיים ולא להכביד עליהם ככל שהדבר ניתן. בעצמי עושה גם הפסקות אבל צריך ללכת אחרי הלב. אם את רוצה להפסיק קצת - תפסיקי. אם את רוצה לשעוט קדימה - עשי זאת. גם ככה הגוף לא תמיד נותן לנו ללכת בקצב שלנו (של הרצון) אלא מכתיב קצב משלו. אם לקחת דקפפטיל ארוך יתכן שההפסקה תיזום את עצמה. וחוץ מזה, למה להיות פימית, אולי הצלחת הפעם כבר? מאחלת שהויה דולורוזה תהפוך לויה דלה רוזה
