הצטרפות

[אופטימית17]

הצטרפות

אפשר להצטרף? אני אופטימית, בת 17, איבדתי את אמא שלי לפני כשנה.. אשמח להצטרף לפורום ולמצוא בו אוזן קשבת שתדע לתמוך ולעזור בהתמודדויות האינסופיות בתור יתומים... אני ישמח אם מישהו יסביר לי קצת על האנשים כאן..מה טווח הגילאים או שכל אחד יציג את עצמו...

 

[yaeli20]

ברוכה הבאה

קודם כל קבלי חיבוק חזקק

את מוזמנת קרוא, לכתוב ולהרגיש בבית . מכיוון שעשינו ממש לא מזמן שרשורי הכרות אנחנו לא נפתח שרשור חדש אבל את מוזמנת להכנס לקישורים למטה ולקרוא על הכותבים בפורום. http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1728&MessageId=116764297 http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1728&MessageId=118437018

 

[אופטימית17]

תודה

תודה על התגובה המהירה ועל הקישורים..אני יסתכל קצת בהם..

 

[morib17]

היי...גם אני די חדשה פה...

אני בת 17 איבדתי את אבא שלי לפני חודש..(יום חמישי ה-30) קבלי ממני

בהצלחה...

 

[אופטימית17]

מורי

יו.. זה ממש טרי אצלך...עצוב! איך את מסתדרת? ההתחלה הכי קשה.. אתם הרבה אחים בבית? יש אחים גדולים שדואגים ועוזרים לאמא שלך? ממה הוא נפטר? חיבוק גדול גדול!!

 

[morib17]

../images/Emo10.gifכן..

זה מאוד קשה....אני ויתרתי על 2 בגרויות כי לא היה לי כוח נפשי לעשות אותם.. אני הכי קטנה יש מעליי חמישה אחים...3 נשואים....אנחנו משתדלים לעזור ... אבא שלי נפטר מסרטן.. ואמא שלך?

 

[אופטימית17]

עונה..

אמא שלי גם נפטרה מסרטן...אחח..המחלה הארורה הזאת!!

לגבי הבגרויות- לא נורא, אפשר להשלים.. גם לי זה קרה שנה שעברה בתקופה של הבגרויות והמתכונות..אז במתכונות די ויתרו לי...וחלק בגרויות עשיתי בלי ללמוד..אחרי שאתה עובר דבר כזה, הדבר האחרון שעולה לך בראש זה ללמוד..זה כ"כ חסר משמעות פתאום.. ח-י-ב-ו-ק!!! יש ביננו הרבה משותף..אולי נהיה חברות?

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo140.gif

שלום לך, את מוזמנת להשתתף ולשתף בקצב שלך. מקווה שהמקום הזה יהיה מקום נעים בשבילך. אני בת 16. {טווח הגילאים כאן נע בין 14-33. רוב האנשים הם בגילאי העשרה

} ברוכה הבאה.

 

[אופטימית17]

../images/Emo140.gif

תודה רבה על האיחולים!! נראה , אני לאט לאט ישתלב כאן... מקווה שאני לא יתמכר

 

[A GIFT OF LOVE]

../images/Emo140.gif

מאחלת לך שתדעי לאזן בין חייך האישיים לבין חייך הוירטואלים. {כי לא תמיד אנחנו יודעים את הגבולות}

 

[אביב פרסקי 1]

היי

לא ראיתי את השירשור אז שוב ברוכה הבאה... אני אביב בן 15 גר בת"א. אבי נפתר לפני שנה וקצת כשהיתי בן 14.

 

[MeWithoutU]

ברוכה הבאה../images/Emo140.gif

מקווה שתמצאי פה את התמיכה לה את זקוקה. אני בת 19 וחצי. איבדתי את אימי 3 שבועות לפני יום הולדתי ה 7 (כן...לפני 12 שנים

)

 

[אופטימית17]

תודה..

אני באמת מקווה שאני ימצא כאן את התמיכה... סוף סוף אנשים שמבינים אותי ולא סתם ממציאים עצות בלי נסיון.. וואו, זה היה מזמן... אני כל הזמן תוהה לעצמי איך זה יהיה אחרי שיעברו הרבה שנים.. אני לא רוצה שהזמן יעבור!! אני מפחדת שככל שיעבור הזמן אני יותר ישכח/לא יתיחס לזה... איך באמת מתיחסים לזה אחרי כ"כ הרבה זמן?

 

[MeWithoutU]

היי שוב...../images/Emo13.gif

את דואגת שהזמן ישכיח לך את זה?

את הבנאדם הראשון שאני שומעת שפוחד שדבר כזה יקרה. הזמן לא משכיח את הכאב הזה... אבל הזמן גורם לך ללמוד לחיות עם האובדן. לפעמים נשברים ובוכים וכואבים... מצד שני לפעמים גם "מקבלים" את זה שכאלו החיים. פעם לא יכולתי להיסתכל על תמונה שלה בלי לבכות או להיות עצובה. היום - אני יכולה להיסתכל על תמונה שלה - ולהיזכר בכל הרגעים הטובים שעברנו ביחד. אי אפשר לשכוח דבר כזה...

 

[אופטימית17]

עונה

כן ! אני פוחדת שהזמן ישכיח את זה ממני..ברור שלא לגמרי אבל את עוצמת הכאב כן..ואני לא רוצה שזה יקרה.. ברור שהחיים חיבים להמשיך אבל אני לא רוצה שיעבור הרבה זמן וזה יהיה כ"כ רחוק ממני.. אני רוצה תמיד שזה יהיה קרוב וחזק.. אני לא מדמינת אותי עוד 20 שנה..זה אחר לגמרי..גם מעצבן אותי שלאנשים אחרים זה כן גורם להם לשכוח כי בשבילם עבר הרבה זמן וזה כבר לא חשוב..לאט לאט באים פחות לאזכרות, פחות מתיחסים וזה מעצבן! מקווה שהבנת את דבריי... מחכה לתגובה ממך ומי כל מי שרוצה להגיב.

 

[yaeli20]

יקירתי

זה שעובר זמן זה לא אומר שאנשים שוכחים או שפחות אכפת להם. אין מה לעשות אנחנו החיים חייבים להמשיך הלאה ולא לחיות בתוך הכאב באופן תמידי, ואין מה לעשות ככל שהזמן יעבור הכאב שאת מרגישה יקטן ויהפוך לחלק מהחיים, זה הדבר הנכון והבריא! מכיוון שזאת אמא שלך היא תמיד תהיה חלק ממך וחלק מהחיים שלך הרבה יותר מאנשים אחרים, גם זה אם נרצה ואם לא טבעי לחלוטין. בתור מישהי שהמוות של אמא שלה עוד מעט סוגר 20 שנה אני יכולה להגיד לך שעדיין כואב לי והיא תמיד חסרה לי ומשיחות שהיו לי לאחרונה הם בני משפחה מהמשפחה המורחבת גיליתי שהיא חסרה גם להם. אמא שלי תמיד תהיה חלק מהחיים שלי ותמיד תלווה אותי בכל דבר שאני עושה ואעשה אבל היום אני יכולה לחשוב עליה בלי לכאוב אבל תמיד תמיד להתגעגע. אגב מאוד יכול להיות שלהרבה מהאנשים שמסביבך עדיין כואב אך הם לא מראים את זה כי הם חושבים שככה הם מגנים עליך ועל בני משפחתך.

 

[אופטימית17]

צודקת..

בגלל שזה כ"כ טרי חזק אצלי ואולי אפילו הרגשה שאולי היא עוד תחזור יכול להיות שבגלל זה קשה לי המחשבה שיעבור זמן והיא תהיה כבר מהעבר הרחוק.. קשה לגדול בלי אמא.. אני כבר מדמינת את הילדים שבעז"ה יהיו לי ולא יכירו את סבתא שלהם..זה כ"כ מוזר! ברור שחייבים להמשיך בחיים וזה מה שאני עושה ואני ממשיכה להיות שמחה כמו שאני תמיד..אבל תמיד יש את הרגעים האלה שאתה לבד בבית ואז אתה מתמודד..כאילו אתה מוריד את המסיכה שאתה שם כדי שלא יראו שאתה עצוב וקשה לך...גם אתם מנסים לא להראות קושי וכאב עם הסביבה? מצטערת על כל הבלבול והשאלות..יש לי הרבה בלבול בקשר למוות של אמא שלי והיחס שלי אליו...

 

[yaeli20]

../images/Emo24.gif

הילדים שיהיו לך יום אחד יכירו את סבתא שלהם דרך הסיפורים שתספרי להם, דרך האוכל שאמא הייתה מכינה ואת תכיני להם, דרך ריחות של כל מיני דברים שאמא שלך השתמשה בהם כמו לדוגמא אצלי קרם הידיים של אמא שלי שזה מבחינתי הריח שלה עד היום. הם יכירו אותה דרך תמונות (קטעי וידאו?), מוסיקה. הם יכירו כשיסתכלו עליך ויקבלו את החינוך שאת קיבלת. אני לא שמה מסכה אם יש יום שאני מתגעגעת לאמא שלי אני אומרת שאני מתגעגעת לאמא שלי, במקרה שלי אני מעדיפה להסתגר ושיעזבו אותי לנפשי, יקירתי מותר לך להיות עצובה מותר לך להיות בדאון מותר לך להיות בדיכאון, את רק בתחילת תהליך האבל. אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל זאת זכותך להיות עצובה זה הדבר הכי הגיוני שיכול להיות כרגע! אל תרגישי לא נוח לשאול את כל השאלות, הפורום הזה קם בשביל הדברים האלה בדיוק, בשביל שיהיה מקום שבו יוכלו לשאול שאלות, להתמך ולתמוך באחרים. אז קבלי מלא חיבוקים חזקים

 

[אופטימית17]

את מדהימה!

את באמת כותבת כ"כ נכון ואמיתי! תודה! בעז"ה אני יישם את כל הדברים שאמרת לי בקשר לילדים...מצחיק/מוזר לחשוב על זה.. כיף לך שאת לא שמה מסיכה..יכול להיות שזה ענין של זמן..שאני צריכה עוד זמן לעכל,להבין,להפנים בעצמי ורק אז אני יוכל לדבר על זה עם אחרים.. כרגע אני לא במצב של פשוט להגיד אני מתגעגעת לאמא או משהו כזה..(רק לחברה טובה וגם זה בקושי..) תודה על החיבוקים!!! שולחת גם לך!

 

[yaeli20]

../images/Emo9.gif

יקירתי, המסכה נפלה רק אחרי 18 שנה אז קחי את הזמן. ותודה על המחמאות