הצוענייה

[sunset]

הצוענייה

יחפה. ירדה אל המיים. הלבנה זרחה במלוא הדרה, האירה את גופה כמנורה קסומה. עיניה שחורות מבטה בוהק... צורב.. לא מחכה היא עוד.. כי שלה הוא לא עוד... צעד אחר צעד וגופה כוסה במים רדידה נטש את גופה... והצוענייה עירומה ללא כסות לגופה.. צפה על גבה נושמת את השתיקה... והמנגינה שוב לא ניגנה... SUNSET

 

[ארבל מהכרמל]

לא נותן לך למות !!!!

הצוענייה, למה הגיעו לה מים עד נפש?

 

[sunset]

היא

רק עצובה... אבל המיים לא הגיעו עד צווארה.. היא צפה. לא ראית?!

 

[ארבל מהכרמל]

גופות לא צפות?ברררררררר....

 

[sunset]

אבל היא נשמה.

ומחר היא תשוב לעת שקיעה. ואולי תשמע צליל מנגינה.... אבל אחרת...

 

[ketty]

יופי...

התחלתי לדאוג לצועניה כי מאוחר וכבר חשבתי שלא תגיעה אז לפחות עד מחר אשן לי בשלווה... על צועניה צנועה שהיתי רוצה ליהיות החלום החטוב של כל בן אנוש.. ומי יכול להגיד שזה לא עושה לו טוב??