הצד שלה../images/Emo68.gif
היא : אחרי יום רגיל ומשופע בסק"ס (סידורים קניות - ספונג`ה), צללתי למיטה בעשר. בחצות התעוררתי לקול יללות רמות. הלכתי לבדוק אם זה הילדים, פתחתי חלון לחפש חתול, אבל הסגנון לא השאיר מקום לדמיון. מישהי בת מזל קיבלה אותה הלילה. רצתי לספר לחבר'ה (בן זוגי), הרסתי את המניקור בלגרד אותו מהספה, נראה לי שהמילה אורגזמה שכנעה אותו לקום, ואז הקשבנו שנינו, זוג נשוי ורצוץ, לקולות המתענגים עד שנדמו כליל (עשר דקות היא גמרה המניאקית!!). מה אני אגיד לכם, היה גדול! קינחנו בסיגריה. איך נראה סקס אצל זוג נשוי? תלוי עם הוא פלוס או מינוס ילדים. נתחיל בפלוס: ילדים בבית, אור בבית. אור בבית, אין סקס בבית. אבל מה, בקטע הזה אני מורידה בפניכם, הגברים, את הכובע. שום דבר לא יעמוד בפניכם. כשבא לכם, תרדפו אחרינו למקלחת, תצמידו לנו אותו מאחור, בעוד אנחנו מקרצפות טוסיק קטן מלא בחומר קוטל חשק, או מפנות במטבח שאריות מארוחת הערב, או ממיינות לבנים לכביסה. לעולם לא תחכו לזמן הנכון (כאילו שיש כזה...) ונגיד שלא בא לנו עכשיו (כאילו שאחר כך יבוא...) תעשו את הפרצוף של הילד הבוכה ותנטשו אותנו לעיסוקינו הדומסטיים, משודרגות בייסורי מצפון. מה יש לכם בין הרגלים שדופק כמו שעון ללא הבדלי זמן, עייפות וטרדות היומיום? איך אתם מצליחים לגרום לו להזדקף להצדעה בפקודה אחת קטנה? הבעיה איתנו, הנשואות פלוס, היא, שאם קודם ניסינו לרגש אתכם, עכשיו אנחנו מחפשות איך לרגש את עצמנו, בהתחלה נתנו לכם את כל הסדרה הארוכה של מציצות, ביריות, לחישות מלוכלכות באוזן ועכשיו אתם מקבלים רק את הפרומואים. שתי דקות פה, שתי דקות שם, שוטף פלוס שלושים, שישים, ועד בכלל. ענייני, מעשי: "תגמור, אני כבר לא אצליח. הילד בוכה, גמרת?! מה לא?!" נו טוב, Beat Them, Join Them If You Can`t "אה, אה, כן, כן, אתה גדול, כן, תן לי אותו, עכשיו! כן, עמוק, אל תפסיק, חזק, הנה זה בא, הנה זה בא, אה , אה, נו גמרת?! מה לאאאאאאאאאאאא?!!" אתם יכולים להביא פרחים עטופים בסרט כחול או את הצעקה האחרונה בויברטורים, אבל אחרי שעשינו אתכם ילדים, ואפילו השתנו לידכם, אנחנו מתקשות למצוא עוד דרכים להתרגש ולרגש. אז תפסיקו לצוד אותנו בבית, כי סיכוי ההצלחה שלכם להשיג מזה זיון זהים לסיכוי שלנו למצוא עלילה בסרט הכחול שהבאתם. נכון, אנחנו לא ממהרות להכניס בלו"ז היומי, בין "רופא לילד" ו"חוג בלט לילדה" "סקס עם הבעל", ונכון, במקום אמא ביום וזונה בלילה, אנחנו אמא ביום וישנה בלילה. אבל לפני שאתם שוקעים ברחמים עצמאיים, תזכרו לנו כמה שנים של שפע. למה שלא תראו בזה מקדמה, תחיו על החסרונות, ואנחנו נזרים לכם מזומנים מידי פעם? יום אחד נחזור ועוד נחזור בגדול. תזדיינו בסבלנות ובזרוע נטויה. (אה ובלי הילדים זה אותו דבר, רק בלי תירוצים)
היא : אחרי יום רגיל ומשופע בסק"ס (סידורים קניות - ספונג`ה), צללתי למיטה בעשר. בחצות התעוררתי לקול יללות רמות. הלכתי לבדוק אם זה הילדים, פתחתי חלון לחפש חתול, אבל הסגנון לא השאיר מקום לדמיון. מישהי בת מזל קיבלה אותה הלילה. רצתי לספר לחבר'ה (בן זוגי), הרסתי את המניקור בלגרד אותו מהספה, נראה לי שהמילה אורגזמה שכנעה אותו לקום, ואז הקשבנו שנינו, זוג נשוי ורצוץ, לקולות המתענגים עד שנדמו כליל (עשר דקות היא גמרה המניאקית!!). מה אני אגיד לכם, היה גדול! קינחנו בסיגריה. איך נראה סקס אצל זוג נשוי? תלוי עם הוא פלוס או מינוס ילדים. נתחיל בפלוס: ילדים בבית, אור בבית. אור בבית, אין סקס בבית. אבל מה, בקטע הזה אני מורידה בפניכם, הגברים, את הכובע. שום דבר לא יעמוד בפניכם. כשבא לכם, תרדפו אחרינו למקלחת, תצמידו לנו אותו מאחור, בעוד אנחנו מקרצפות טוסיק קטן מלא בחומר קוטל חשק, או מפנות במטבח שאריות מארוחת הערב, או ממיינות לבנים לכביסה. לעולם לא תחכו לזמן הנכון (כאילו שיש כזה...) ונגיד שלא בא לנו עכשיו (כאילו שאחר כך יבוא...) תעשו את הפרצוף של הילד הבוכה ותנטשו אותנו לעיסוקינו הדומסטיים, משודרגות בייסורי מצפון. מה יש לכם בין הרגלים שדופק כמו שעון ללא הבדלי זמן, עייפות וטרדות היומיום? איך אתם מצליחים לגרום לו להזדקף להצדעה בפקודה אחת קטנה? הבעיה איתנו, הנשואות פלוס, היא, שאם קודם ניסינו לרגש אתכם, עכשיו אנחנו מחפשות איך לרגש את עצמנו, בהתחלה נתנו לכם את כל הסדרה הארוכה של מציצות, ביריות, לחישות מלוכלכות באוזן ועכשיו אתם מקבלים רק את הפרומואים. שתי דקות פה, שתי דקות שם, שוטף פלוס שלושים, שישים, ועד בכלל. ענייני, מעשי: "תגמור, אני כבר לא אצליח. הילד בוכה, גמרת?! מה לא?!" נו טוב, Beat Them, Join Them If You Can`t "אה, אה, כן, כן, אתה גדול, כן, תן לי אותו, עכשיו! כן, עמוק, אל תפסיק, חזק, הנה זה בא, הנה זה בא, אה , אה, נו גמרת?! מה לאאאאאאאאאאאא?!!" אתם יכולים להביא פרחים עטופים בסרט כחול או את הצעקה האחרונה בויברטורים, אבל אחרי שעשינו אתכם ילדים, ואפילו השתנו לידכם, אנחנו מתקשות למצוא עוד דרכים להתרגש ולרגש. אז תפסיקו לצוד אותנו בבית, כי סיכוי ההצלחה שלכם להשיג מזה זיון זהים לסיכוי שלנו למצוא עלילה בסרט הכחול שהבאתם. נכון, אנחנו לא ממהרות להכניס בלו"ז היומי, בין "רופא לילד" ו"חוג בלט לילדה" "סקס עם הבעל", ונכון, במקום אמא ביום וזונה בלילה, אנחנו אמא ביום וישנה בלילה. אבל לפני שאתם שוקעים ברחמים עצמאיים, תזכרו לנו כמה שנים של שפע. למה שלא תראו בזה מקדמה, תחיו על החסרונות, ואנחנו נזרים לכם מזומנים מידי פעם? יום אחד נחזור ועוד נחזור בגדול. תזדיינו בסבלנות ובזרוע נטויה. (אה ובלי הילדים זה אותו דבר, רק בלי תירוצים)
