לצערי דברייך מלאים בהתנשאות וחוסר-ענווה...
שלא תחשוב, שאם ה' זיכה אותך (או כל אדם אחר) להיות מסוגל לעשות משהו (כמו למשל, לשנות סדרי-עולם ולצאת כנגד הטבע שלך כהומוסקסואל) - אז כולם מסוגלים לזה! אם זוכים למדרגה כזאת זה רק בחסד, ומצד הרחמנות של ה' - ולא בזכות עצמך חס וחלילה. וה' גם יכול לקחת את זה ממך בשניה ולהביא אותך לעמוד במקום שתהיה כולך כזה חלש וחסר אונים - ותראה כמה אתה אפס - ואז אולי תבין ענווה מהי. מה אתה חושב? שאם זכית, אז אתה יכול לזלזל באחרים? לפסול? להסתייג? אביא דוגמא אחרת - לא קשורה להומוסקסואליות: אני במשך שנים רבות למשל, הייתי מכור לכל מיני חומרים, וגם עשיתי דברים נוראיים במסגרת המצב הזה (ותאמין לי שלא נהניתי מזה, והייתי בוכה כל יום וכל לילה ולפעמים מחליט בהחלטות מאד נחושות שזהו. מחר אני מפסיק - ולמחרת כאילו כלום...). לפני שנתיים וחצי, השם עשה נס בחיים שלי - וזיכה אותי לעלות על דרך. התקדמתי מאד. הגעתי למקומות נפלאים. אני נקי כבר הרבה זמן. הגעתי לרמות גבוהות של מודעות וזכיתי לעשות שינויים מרחיקי-לכת בחיי. אז מה? אני יכול עכשיו לבוא ולהסתייג מאחרים? לראות מישהו משתמש ברחוב ולהגיד "חחח...תראה את המסומם הזה, איזה מגעיל". להעביר ביקורת על אחרים שלא זכו עדיין? מה פיתאום. ואתה יודע למה? כי אני זוכר מאיפה באתי. ואני זוכר בדיוק לאן אני יכול לחזור תוך שניה. אני קורא לכל אלה שמשמיצים ומלעיזים שם בחוץ (בין אם אנשים, בין אם רבנים, ובין אם כל אחד אחר) - אל תאבדו את האנושיות חבר'ה! אל תשכחו מי אתם! בסה"כ בני אדם כמוני וכמו כל אחד אחר. אל תשפטו. אל תבקרו. אל תפסלו - כי מי יודע אם מחר לא תהיו אתם באותו מקום... אוהב את כולכם, שבת שלום!