הצד המאוד רוחני של ריקוד הפלמנקו

[pandora the goat]

הצד המאוד רוחני של ריקוד הפלמנקו

מישהו שם לב כמה ריקוד הפלמנקו הוא הרבה מעבר לריקוד? הפלמנקו כלי ריפוי מטורף אם מיישמים אותו נכון. החיבור לאדמה,לקרקע,השמירה על המרכז(איפה שנמצאת מרכז האנרגיה) השאיפה למעלה שהפלג גוף עליון נמצא בו כל הזמן האם למישהו ידוע איפה אני יכולה למצוא מאמרים המדברים על הפלמנקו מהפן הרוחני\פילוסופי שלו? תודה רבה.

 

[Zidan de Toledo]

חלק בלתי נפרד

מהפלמנקו, או מהריקוד עצמו, זה הצד הרוחני הזה, או אולי הפילוסופיה שמאחורי האמנות המורכבת ועמוקה הזאת שנקראת פלמנקו. דרך חיים, ומחשבות פילוסופיות מלוות כל שעל ופלמס באמנות הזו, אפשר למצוא על זה חומר כתוב בספרים (לא בעברית, בעיקר באנגלית וספרדית) ויותר מזה - לשמוע את הספרדים עצמם מדברים על זה, ממקור ראשון..

 

[pandora the goat]

לא יצא לי

לשמוע אבל אף פעם על זה מהשיעורים שאני משתתפת בהם פה ושם על מרכז והתקרקעות אני מניחה שצריך פשוט לנסוע לשם ואז הכל יתבהר

 

[charros]

בהחלט ריפוי

אין ספק..תמיד טענתי כך. הריקוד עצמו מחבר אותך לצ'אקרת השורש,המין ומקלעת השמש.

 

[La Vela]

הצד המאוד האפל של הפלמנקו

הפלמנקו לפני הריקוד הוא משהו אחר למרות שריקוד בפני עצמו אכן "מעלה את הגוף לדרגת הנשמה" (ש"י עגנון/ תמול שלשום). טעות לחשוב שהרוחניות של הפלמנקו היא רק בצד החיובי של המובן - התעלות, איזון, מרכז והתעצמות. אפשר להשוות את זה לסוג של "דת" , של תהליך רוחני מחזורי שיש בו גם צד קשה, אפל שמוציא מאיזון ושחייבים לעבור בסופו של דבר, זה מעצים אחר כך את תחושת ההתעלות אך שוב...ככל שעומצת ההתעלות גוברת כך גם אחר כך שוב הירידה לתהום....והיא תמיד תבוא, זה בלתי נמנע ורצוי לא להתכחש לזה.....מחזוריות לדעתי אפשר לקחת כל פילוסופיה דתית (יהדות, בודהיזם, נצרות....)ולהשליך אותה על הפלמנקו. זידן אתה הרי הכרת את הרופא הזה אנטוניו....זוכר? מעבר לדיאטה שלו, מבחינתו זה ממש רמה של דת והפלמנקו הוא סוג של מסר מאלוהים או מישויות שהוא מתקשר איתן.....אני לא יכולה לומר שירדתי ממש לסוף דעתו....אז הוא נותן לאנשים לשמוע שירים של פלמנקו (שהוא שר) כי הוא טוען שהויברציות שלהם ניחנות ביכולת ריפוי וזה רק חלק מהמשימות שנתן ל"צרפתי".......

בלי שום קשר לשירה או לריקוד או להסטוריה של הפלמנקו, אני באמת חושבת שהקצב הספציפי של הקומפס מאפשר כניסה לטראנס...לטוב או לרע תלוי איך אתה נכנס לטריפ.

 

[pandora the goat]

אני לא חושבת

שנכון להגיד "טעות לחשוב" אין פה תטעויות או לא טעויות את באה בראיה מאוד שיפוטית אני רואה את הפלמנקו דרך העיניים שלי בדיוק כפי שאת רואה ומרגישה את הפלמנקו דרך עצמך. בגלל זה אומנות הוא דבר אישי ולא דבר כל כך מוכתב כמו שנוצר עכשיו בשנים האחרונות בפלמנקו לפלמנקו יש המון היבטים את בוחרת לאיזה היבט להיתפס

 

[La Vela]

לא ירדת לסוף דעתי וימים יגידו....

"טעות לחשוב"- ייתכן שניסוח לקוי אני לא ניתפסת לשום צד. חויתי את שניהם, אני ערה לקיומם. הפלמנקו זה החיים עצמם הרי. בלי התנשאות...אני חושבת שיש ביננו כמה וכמה שנים אבל יש לי הרושם שזה לא מוצא חן בענייך. זה נכון שיש לי עמדה ביקורתית אבל לא שיפוטית ויש הבדל. אני מכירה איזה פרופסור מדופלם שכל הדוקטורנטיות שלו יוצאות בוכות מהסמינרים שלו. קורעות ת'תחת על הדוקטורט וזה אף פעם לא מספיק בשבילו - הביקורות שלו צולבות אש. אבל מה הוא מוביל אותם למקומות של חשיבה שהם לא היו מגיעות אליו לעולם אלמלא הוא.

 

[pandora the goat]

אין ספק

שיש בינינו כמה וכמה שנים ובכל זאת אני רואה דברים שאצל אנשים מבוגרים נסגרים בדיוק בגלל הגיל. אני לא היתי הולכת לפרופסור כזה אתה לא לומד אומנות מזה שמקטינים אותך ואתה מתחזק ובונה את עצמך בכוחות דלים אומנות זה מקום לבטא את עצמך,לא להתיססר מול מורה שבסך הכל מעביר לך מידע שכבר יש בך יום נהדר

 

[ססיליה1]

הכל תלוי במידה

פלמנקו- אפשר להתמכר אליו אפשר להפוך אותו לדת או לכת תלוי ב"היסחפות" שלך, תלוי במידת ההתמכרות שלך כמו שאמרה לה ולה, לכל דבר יש את הצד האפל שלו. צריך למצוא איזון נכון ולא אצל כל "המבוגרים" דברים נסגרים בגלל הגיל, יש כאלה שלא נסגרים בכלל ויש צעירים שהם כביכול פתוחים אבל למעשה מבטלים בזלזול כל אמירה ששונה מדעתם.. ייסורים הם חלק מאומנות

ומורה, בדרך כלל מעביר לך ידע שאין לך..

 

[pandora the goat]

אני לא מסכימה עם המשפט האחרון,אני

מאמינה שמורה מעביר לנו ידע שכבר קיים בנו אני מדברת גם על ענייני הרוח של הפלמנקו שלא תמיד מדברים עליהם בגלוי הם פשוט מעירים את הענק שישן בגנו

 

[La Vela]

חבל בשבילך

אנחנו חיים בעידן של הרבה דיבורי ניו אייג' ובצער רב לאור ניסיון אני חייבת לציין שרבים מהם ריקים מתוכן ולעיתים מסוכנים. איפה שהוא, מתי שהוא אולי שמעת את המשפט הזה או דומה לו, עשית ממנו היקשים והוא ענה לך על צורך מסויים שלך - לדעתי, צורך למרוד. התקופות המאושרות בחיי היו כאשר קיבלתי את הצורך שלי ללמוד דברים חדשיםשהכרתי בכך שאיני יודעת ומצאתי אדם שממנו ברצוני ללמוד. הייתי מגיעה לשיעורים וגומעת את מה שנתנו לי ואת הדברים החדשים שלמדתי. זה אושר גדול הרגע הזה שבו אתה מגלה דברים חדשים שלא ידעת ושאתה מגיע ממקום ריק . ה"התעוררות" כביכול היא החיוניות אשר באה בעקבות הלמידה והיא המענה לצורך שיצרת - אני לא חושבת שיש לערבב בין השניים. אם מגיעים ללמוד מתוך מחשבה פנימית שהידע כבר נמצא בנו כביכול, לא רק שאיננו מכבדים את מורנו אלא בעצמנו אנו נידונים לסבל ותסכול על כך שלא למדנו כלום- כלומר לא סיפקנו שום צורך. את יכולה לטעון שאת מאוד מעריכה את המורה כי הוא זה ש"העיר" אותך כביכול וזה תפקיד נורא חשוב וכו'...אבל לדעתי לא נתת לו באמת את הקרדיט. מורה אינו מאמן רוחני או כל מה שרץ עכשיו באופנה. מורה אינו חפץ בתלמידים כאלה כי גם הוא מונע מצורך בסופו של דבר. במעגל הידיעה החלק הגדול ביותר הוא של "מה שאני לא יודע שאני לא יודע" והוא גם בעל הפוטנציאל הגדול ביותר.