הצגה עצמית!
שלום לכולם, אני חדש פה, לגמרי, אבל אני נוטה לא להיות סמוי במקומות שאני מבקר הרבה או יודע שאבקר הרבה. אז אני מישל, 32, זכר (למי שהשם מתקשר אצלו רק לנקבות). קצת על איך הגעתי לפה. התחלתי לתכנת בגיל 9 על אטארי (בבייסיק שהיה מובנה בו) ומאז ועד האוניברסיטה התעסקתי בתכנות בתור תחביב, מה שהקל עלי קצת בקורסי התכנות באוניברסיטה (מתמטיקה ומדעי המחשב בעברית) אבל למרות זאת למדתי המון דברים שלא היה לי מושג עליהם
אחרי האוניברסיטה התחלתי לעבוד בחברת הייטק שמפתחת מערכות ניהול למחלקות בתי חולים ולטייסות בחיילות אוויר. עם כמה שזה נשמע שני איזורים שונים, הניהול שלהם די דומה. בכל מקרה, עבדתי בחברה הזאת עשר שנים (לוייאלי או מה?!) ועשר שנים הספיקו להוציא ממני את כל המיץ עד לרמה שלא רציתי לצאת מהמיטה בבוקר ושוב ללכת לעבודה. חשבתי שזהו, אני כבר לא נהנה מתכנות יותר ואני לא יכול להמשיך ככה. אז עזבתי, עזבתי הכל ונסעתי ליפן לחצי שנה. אני כרבע פה ביפן אבל עוד שלושה שבועות חוזר ארצה. חשבתי שאקח את הזמן שלי פה לחשוב על מה לעשות בהמשך, מה שלא כל כך קרה כי כל הזמן דחיתי את המחשבות לזמן מאוחר יותר, הרי יש לי חצי שנה. יום אחד דיברתי עם מישהי פה ששאלה אם אני רוצה לעבוד ביפן, ואמרתי לא שלא כי זאת לא המטרה שלשמה באתי וחוץ מזה, ידוע שעבודה ביפן זה קריעת תחת , אז היא שאלה מה עשיתי בארץ וסיפרתי לה את כל הסיפור וסיפרתי לה שכשתכנתתי בתור תחביב אהבתי את זה ועכשיו אני לא סובל את זה, יא לי מכל החורים. ואז תוך כדי דיבור איתה נחת לי האסימון. הבנתי, שיכול להיות שזה לא שאני לא אוהב יותר לתכנת... אני פשוט צריך לחזור לתכנת מה שתכנתתי בתור נער, לתכנת משחקים. הגעתי למסקנה שמה שאהבתי בתכנות בין השאר זה שיצרתי משהו שהמשתמשים שלו, בזמן השימוש, נהנים, מחייכים וכיף להם. ועם כל החשיבות של תוכנות ניהול בחיילות אוויר ובתי חולים, המשתמשים של התוכנות האלו משתמשים בהם לא כי הם רוצים או שזה כיף, אלא כי הבוס אמר להם והרבה פעמים הם ממש לא אוהבים את התוכנה או את השימוש בה. אז ברור שליצור כזה דבר זה לא כיף. אז אמרתי לה שכשאחזור לארץ, אולי אני צריך למצוא חברת משחקים לעבוד בה...למרות שלפי מה שאני יודע, כמעט ואין חברות כאלו בארץ. אז היא אמרה משהו מעניין שלא חשבתי עליו. היא אמרה, "אתה יודע, ביפן, יש ממש... מלא חברות משחקים".. חח, כן, היא צודקת, למרות שעדיין לעבוד ביפן נראה לי קשה, הציפייה מהעובדים פה שונה מציפייה מעובדים בישראל או ארצות הברית. בכל מקרה, זה היה לפני כמה חודשים ומאז הבנתי מה אני צריך לעשות אבל עדיין השארתי את זה עמוק בראש ולא פעלתי עדיין. לפני חודש הכרתי יפנית פה ואחרי שדיברנו קצת גיליתי שהיא עובדת בקונאמי...חברת משחקים יפנית די גדולה למי שלא מכיר. "רמז קוסמי?" חשבתי לעצמי. בכל מקרה, אני עדיין לא בטוח מה בדיוק אני הולך לעשות, כמה זה כדאי כדאי כלכלית, אם יש בכלל איפה לעבוד בזה בארץ או שחייב פשוט לפתח משהו עצמאית, אם יש אנשים שאפשר לשתף איתם פעולה (הרי מתכנת לבד לא יכול להרים משחק איכותי...). הרבה שאלות צפות לי פה טרם החזרה ארצה ואני תוהה אם אוכל למצוא כמה תשובות ולהכיר פה כמה אנשים ובאופן כללי, למצוא את הכיוון הנכון שלי, הכיוון שמרגיש בו כיף לקום בבוקר לעבוד. אשמח לעצות, תהייות, שאלות וסתם הצגה עצמית חוזרת מישל.
שלום לכולם, אני חדש פה, לגמרי, אבל אני נוטה לא להיות סמוי במקומות שאני מבקר הרבה או יודע שאבקר הרבה. אז אני מישל, 32, זכר (למי שהשם מתקשר אצלו רק לנקבות). קצת על איך הגעתי לפה. התחלתי לתכנת בגיל 9 על אטארי (בבייסיק שהיה מובנה בו) ומאז ועד האוניברסיטה התעסקתי בתכנות בתור תחביב, מה שהקל עלי קצת בקורסי התכנות באוניברסיטה (מתמטיקה ומדעי המחשב בעברית) אבל למרות זאת למדתי המון דברים שלא היה לי מושג עליהם
אחרי האוניברסיטה התחלתי לעבוד בחברת הייטק שמפתחת מערכות ניהול למחלקות בתי חולים ולטייסות בחיילות אוויר. עם כמה שזה נשמע שני איזורים שונים, הניהול שלהם די דומה. בכל מקרה, עבדתי בחברה הזאת עשר שנים (לוייאלי או מה?!) ועשר שנים הספיקו להוציא ממני את כל המיץ עד לרמה שלא רציתי לצאת מהמיטה בבוקר ושוב ללכת לעבודה. חשבתי שזהו, אני כבר לא נהנה מתכנות יותר ואני לא יכול להמשיך ככה. אז עזבתי, עזבתי הכל ונסעתי ליפן לחצי שנה. אני כרבע פה ביפן אבל עוד שלושה שבועות חוזר ארצה. חשבתי שאקח את הזמן שלי פה לחשוב על מה לעשות בהמשך, מה שלא כל כך קרה כי כל הזמן דחיתי את המחשבות לזמן מאוחר יותר, הרי יש לי חצי שנה. יום אחד דיברתי עם מישהי פה ששאלה אם אני רוצה לעבוד ביפן, ואמרתי לא שלא כי זאת לא המטרה שלשמה באתי וחוץ מזה, ידוע שעבודה ביפן זה קריעת תחת , אז היא שאלה מה עשיתי בארץ וסיפרתי לה את כל הסיפור וסיפרתי לה שכשתכנתתי בתור תחביב אהבתי את זה ועכשיו אני לא סובל את זה, יא לי מכל החורים. ואז תוך כדי דיבור איתה נחת לי האסימון. הבנתי, שיכול להיות שזה לא שאני לא אוהב יותר לתכנת... אני פשוט צריך לחזור לתכנת מה שתכנתתי בתור נער, לתכנת משחקים. הגעתי למסקנה שמה שאהבתי בתכנות בין השאר זה שיצרתי משהו שהמשתמשים שלו, בזמן השימוש, נהנים, מחייכים וכיף להם. ועם כל החשיבות של תוכנות ניהול בחיילות אוויר ובתי חולים, המשתמשים של התוכנות האלו משתמשים בהם לא כי הם רוצים או שזה כיף, אלא כי הבוס אמר להם והרבה פעמים הם ממש לא אוהבים את התוכנה או את השימוש בה. אז ברור שליצור כזה דבר זה לא כיף. אז אמרתי לה שכשאחזור לארץ, אולי אני צריך למצוא חברת משחקים לעבוד בה...למרות שלפי מה שאני יודע, כמעט ואין חברות כאלו בארץ. אז היא אמרה משהו מעניין שלא חשבתי עליו. היא אמרה, "אתה יודע, ביפן, יש ממש... מלא חברות משחקים".. חח, כן, היא צודקת, למרות שעדיין לעבוד ביפן נראה לי קשה, הציפייה מהעובדים פה שונה מציפייה מעובדים בישראל או ארצות הברית. בכל מקרה, זה היה לפני כמה חודשים ומאז הבנתי מה אני צריך לעשות אבל עדיין השארתי את זה עמוק בראש ולא פעלתי עדיין. לפני חודש הכרתי יפנית פה ואחרי שדיברנו קצת גיליתי שהיא עובדת בקונאמי...חברת משחקים יפנית די גדולה למי שלא מכיר. "רמז קוסמי?" חשבתי לעצמי. בכל מקרה, אני עדיין לא בטוח מה בדיוק אני הולך לעשות, כמה זה כדאי כדאי כלכלית, אם יש בכלל איפה לעבוד בזה בארץ או שחייב פשוט לפתח משהו עצמאית, אם יש אנשים שאפשר לשתף איתם פעולה (הרי מתכנת לבד לא יכול להרים משחק איכותי...). הרבה שאלות צפות לי פה טרם החזרה ארצה ואני תוהה אם אוכל למצוא כמה תשובות ולהכיר פה כמה אנשים ובאופן כללי, למצוא את הכיוון הנכון שלי, הכיוון שמרגיש בו כיף לקום בבוקר לעבוד. אשמח לעצות, תהייות, שאלות וסתם הצגה עצמית חוזרת מישל.