הצגה בדסמית?

המשרתות

New member
נקודה מעניינת, ואני אנסה לענות

יש שתי נקודות מוצא שיעזרו להבנה -
1. האלימות והניצול לא מגיעים רק מצידה של המדאם - לכל אחת בשרשרת הדמויות הזאת יש את המקום השולט והנשלט (או בשפת הבדסמ, תכלס - שלושתן סוויצ'ריות
)

2. המשחק והמציאות מאוד מעורבבים בהצגה, וקצת קשה לקבוע את הגבולות.

בסופו של דבר, שלוש הנשים האלה רב חייהן סובבות אחת סביב השניה, ובמיוחד המשרתות שהן עולם ומלואו אחת בשביל האחרת במובן המילולי - הן חוות את כל קשת מערכות היחסים והרגשות אחת מול השניה. זה קצת מזכיר יחסים של 24/7. ברור שיש להן סשן מוגדר ("הטקס") שבו התפקידים מאוד ברורים, וגם הגבולות (למרות שגם שם הן חוצות ומתחלפות והכל מרגיש מאוד אמיתי לשתיהן), אבל כמו שדרך הטקס הן מביאות תכנים מעולם המציאות, כך גם בעולם המציאותי שלהן יחסי השליטה קיימים (ומתחלפים) בכל רגע. וגם עם המדאם - יש ריטואלים מאוד ברורים וטקסיים של שליטה, ובדרך שאנחנו בחרנו לבנות את זה - גם הפוכה של המשרתות על המדאם.
האם זה בדסמ? אני מניחה שגם העוסקים בזה חלוקים הרבה פעמים מהו בדסמ "אמיתי". לפי ההגדרה שאני נותנת לתחום - כן, יש פה את כל המרכיבים. כולל אהבה עמוקה מאוד בין הדמויות.

ובאשר לשפוי ובטוח...... צריך לראות בשביל להבין מה אני כותבת עכשיו - איזה שפוי
, איזה בטוח
ואיזה נעליים

כן עבדנו על זה שבין המשרתות קלייר נסחפת יותר לעומק המשחק ופחות מודעת לגבולות, ולסולאנז' מאוד ברור איפה עובר הגבול בין המשחק למציאות, גם כשלכאורה נראה שהיא חוצה אותו (מנסה לשמור על "שפוי ובטוח")

האם יש קשר לנושא גם בחיינו האמיתיים? אנחנו ארבע נשים (כולל הבמאית), את מי מאיתנו את שואלת? (כנראה שיותר מזה לא נענה
)
אני יכולה לומר שלשתיים מהשחקניות היה ועדיין מאוד קשה למצוא את ההצדקה, המניע וההנאה בשליטה, והרבה יותר קל להיכנע למקום הנשלט והקורבני, כי איכשהו להלקות את עצמנו הרבה יותר קל. והדרך שמצאנו להתמודד עם זה - שינוי החץ מהלקאה פנימית - לירוק את הכאב החוצה על הדמויות האחרות.

סולאנז'
 

qwertyu124

New member
לא יודע לגבי שפוי ובטוח

(מחכה שתגיעו לירושלים), אבל את הנעליים רואים בתמונה בראש השרשור
 
לגבי סעיף 1 -

לרוב, אנשים שהם בדסמיים בחייהם - לא רואים בדס"מ כאלימות וניצול, מכיוון שבאלימות וניצול אין את אלמנט הבחירה וההסכמה ההכרחיים בבדס"מ. לכן תהיתי לגבי זה.
הפרשנות שנתתן נשמעת חדשנית ומרתקת. לא ידעתי שזה מחזה אבסורד במקור - לזה תמיד קשה להתחבר, בעיקר רגשית.
וכמו שאת מתארת את זה, עם התחלופה בין המשרתות והמאדאם וגם ביניהן - זה מזכיר לי את "השיעור" של יונסקו. השתתפתי פעם במשהו שקשור אליו, כך שזה מעניין אותי באופן מיוחד

לגבי השאר אגיב בהמשך

בינתיים שוב בהצלחה - אשמח לראות את ההצגה!
 

המשרתות

New member
מעורבב אצלנו

עקרונית - בין המשרתות הטקס נעשה בהסכמה. יש בו ריטואלים קבועים שחוזרים כל ערב בדיוק באותה צורה, ויש אפילו סימני קוד מוסכמים מתי מפסיקות או מתחלפות.
א ב ל
1. הן שוברות את החוקים שהן קובעות לעצמן.....
2. אין תקשורת. הדרך שלהן לתקשר אחת עם השניה היא בתוך הטקס.
3. כל הרעיון של הטקס זה משהו שהן נשאבו אליו מתוך המחנק והייאוש בחיים שלהן. אני לא בטוחה שאם הן היו נשים חופשיות הן היו בוחרות לעשות את זה (סולאנז' אולי כן, אבל באופן אחר. קלייר לא). הסשנים האלו ביניהן הן הדרך היחידה שלהן לפורקן אמיתי ולאשליה של חופש. (משפט של סולאנז': "אם אני לא אוכל לירוק יותר על מישהי שקוראת לי קלייר - הרוק שלי יחנוק אותי").
מצד שני - האין כאלו שנשאבים לבדסמ מתוך הכרח פנימי ונפשי, מתוך המחנק והגועל הפנימי? ובאמביוולנטיות לגבי המקום הזה בחיים שלהם?
4. הן בפרוש רואות אחרת אחת מהשניה את הטקס. ואצל כל אחת מהן הוא עונה על צורך אחר ויוצר תחושה אחרת. וכן יש מישהי שיותר מושכת לכיוון והשניה עושה את זה בעיקר כדי לרצות אותה. (אני לא אגלה מי
)
אבל זה גם משהו שלדעתי יכול להיות קיים בין שני אנשים שמקיימים קשר בדסמי....
5. כל הדברים שכתבתי הם כמובן אינרפטציות שלנו בתוך העבודה על ההצגה.... לא בטוח בכלל שזה מה שז'נה התכוון או שהקהל מבין

6. זה תיאטרון
חייבים את הדרמה והקונפליקטים


סולאנז'
 
מרתק יותר ויותר מרגע לרגע


סממני תיאטרון האבסורד רק עושים את זה מסקרן אפילו יותר. ממש אשמח לצפות בזה.
ולגבי "האין כאלו שנשאבים לבדסמ מתוך הכרח פנימי ונפשי, מתוך המחנק והגועל הפנימי?" - זאת נקודה רגישה של הנושא באופן כללי, את לא יודעת עד כמה

בגדול אומר שיש גם כאלו. יש ויש, אולי כמו בכל סוג של מערכת יחסים.
 

המשרתות

New member
רק אדייק בעניין האבסורד

המחזה לא כתוב כאבסורד (אם כי יש סממני טקסט כאלה)
אבל ההנחיה של ז'נה הייתה שגברים ישחקו את הנשים - כדי לצור את האבסורד והניכור.
ובהפקות שהלכו נגד ההנחיה של ז'נה ונשים משחקות נשים - לקחו את זה למקום של האבסורד.
נשמח מאוד שתבואי, גם מקווה שתכתבי אחרי זה מה דעתך בכלל ועל הקווים הבדסמים שלך כצופה
 

gidionline80

New member
אני

תוהה אם אין כאן איזו החמצה ליצור שיקוף חיובי של יחסי שליטה.
מאחר וזיהתם שאלו יחסים כאלה האם שקלתם להתיעץ אם אנשים פעילים בתחום (איתי כמובן:)) במסגרת התחקיר או שפיתחתם את הדמויות על סמך סטריוטיפים/הצמדות לטקסט. אני חושב ששיקוף חיובי לא היה גורע מהאימפקט של ההצגה ואף יכול להביא יותר קהל.
 

המשרתות

New member
יחסי השליטה

בסופו של דבר הם התוצאה
שיקוף חיובי של משהו בהצגה הזאת הוא בעייתי
(אני חושבת שאני אפילו לא יכולה להתחיל להסביר למה למי שלא ראה או מכיר את המחזה...)
לא התייעצנו עם אנשים מהתחום - אבל בעבודה שעשינו עם הדמויות לא פיתחנו כלום על סמך סטריוטיפים, אלא רק על סמך תחקיר פנימי עמוק מאוד בתוך עצמנו, כולל במבוכים הכי אפלים ומפלצתיים.
היה לנו השבוע פאנל שבו ניסינו להסביר את זה לקהל, את תהליך העבודה וכמה אנחנו לא שופטות את הדמויות שלנו גם כשהן מבצעות דברים מזעזעים, אלא מנסות להכנס הכי פנימה למניעים שלהן כדי להביא תוצר שבסופו של דבר אין בו שיפוט של טוב או רע. אחת הנשים בקהל הסתכלה עלינו במבט מזועזע וחומל ואמרה - זה פשוט רוע.
מה שכן יוצא בהצגה, גילינו שאם תשאל 10 אנשים שונים על מה ההצגה - כל אחד ייקח את התשובה למקום שהוא בא ממנו (אנחנו צוחקות בינינו לבין עצמנו - תאמר לי על מה ההצגה ואומר לך מי אתה...) - כך שהומוסקסואל יגיד שזאת הצגה על לסביות, עו"ד שזו הצגה על שיעבוד ללקוחות, איש מחאה - שזאת מחאה חברתית, סטיריקן -שזאת סטירה מצחיקה, ובדסמי - שזאת הצגה בדסמית.
ועם כל הקושי של הקהל הרגיל, גם הייתה תגובה של מישהי שאמרה שממש חירמנו אותה והיא רק חיכתה שנתנפל כבר אחת על השניה.....
 
תובנות מעניינות

רק ממה שכתבת כאן, אני חושבת שהצלחתן לגעת בעומק שגם כאלה שמגדירים את עצמם דומים וסאבים לא תמיד מתליחים להגיע אליהם.
 

המשרתות

New member
תודה


אנחנו מתמקדות פה בחלק של הבדסמ, אבל העבודה עצמה הייתה הרבה יותר מקיפה ועמוקה (וארוכה...)
בתכלס, הטקסט כתוב באופן בדסמי מאוד מובהק, אבל בעבודה שלנו יחסי השליטה הן חלק מהתוצאה ולא נקודת המוצא.
 

qwertyu124

New member
שירות לציבור- תאריכים

למי שכמוני לא קורא חתימות, או סתם מתעצל לחפש בקישורים.
(או למי שכמוני התבלבל מדף האירוע בפייסבוק, שנפתח עם תאריך אחד, אבל לשתי הופעות נפרדות)

1.2.2014- חיפה
6.2.2014- ת"א
23.2.2014- ירושלים
27.3.2014- חיפה

פרטים נוספים:
http://hmesharot.wordpress.com/לוח-הופעות/

אפשר גם לעשות לייק בפייסבוק
https://www.facebook.com/lebonnes
 

gaya36

New member
הקהל גם רואה בזה טקסט בדסמי?

אילו תגובות קיבלתן ? כשהמסך יורד אתן עדיין מתחברות לדמות ומסקרן אתכן להבין את העולם הזה ? ולגבי עבודת החקר אם הבנתי נכון זה לא נעשה דווקא בתחום הבדס"מ אז איך בעצם אתן יודעות להביא את זה לבמה (במידה ואין לכן "ניסיון קודם" בבדס"מ)

נשמע מעניין ומסקרן ושיהיה בהצלחה!
 

המשרתות

New member
לא לראות אותו ככזה - זה ללכת נגד הטקסט

כן, הקהל בפרוש רואה אותו ככזה - בעיקר בתמונה הראשונה של המחזה, ששם הוא מובהק, אחר כך לרב זה נכנס לגוונים האפורים.
בפאנל שהיה לנו שבוע שעבר אחרי ההצגה שאלו אותנו איך אנחנו מתחברות למשחק הסאדו מזוכיסטי ואיך מצאנו בעצמנו את המקומות לעשות את זה. לקהל הנורמטיבי זה נראה כמשהו בלתי נתפס, ולכן לרב קשה עם הרבה דברים בהצגה.
התגובות שקיבלנו שההצגה קשה, מטלטלת, מהפנטת, ממסמרת לכיסא, מייאשת, היום פגשתי מישהי שאמרה לי שהיא ממש לא אהבה את ההצגה כי היא אוהבת לצאת עם חיוך מהצגות. מישהו אמר לי שזה כמו הציור "הצעקה" - אין ספק שזאת יצירת אומנות, אבל לא משהו שתתלה בסלון של הבית.
אנחנו מאוד מתחברות לדמויות שלנו אחרי שהמסך יורד. לפעמים אני עולה להשתחוות כשאני עדיין בטלטלה ובכי.
אנחנו לא מתחברות דוקא מהמקום הבדסמי, אלא מהמקום האנושי והמורכב, ולכן גם בלי הכרת התחום אנחנו מוצאות בנו את המקומות האפלים והכואבים האלה שבסופו של דבר, ברמת התוצאה - יש אלמנטים בדסמיים.
זה קצת מזכיר זוגות שמגיעים ליחסי שליטה לא מתוך הכרת התחום אלא מתוך היחסים שלהם, חפירה והתפלשות טוטאליים שבסופו של דבר בתוצאה מובילים את למקום הזה. כך גם אנחנו חפרנו והתפלשנו בתוך עצמנו, בדמויות וביחסים המורכבים עד שהגענו לזה.
תודה לך על השאלות והפרגון
 
אני שואלת את עצמי...

(ואני בהחלט מתכוונת לראות את ההצגה כדי לנסות להבין)
זה האם לא קורה שוב המצב הרגיל, שאנשים שלא מכירים את עולם הבדס"מ רואים את ההצגה ושוב חושבים שבדס"מ זה משהו אלים ומשפיל, מטורף ומסוכן...
הרי כשצפינו ב"חטופים" בשבוי הקשור, המוכה והמעונה לא חשבנו שיש אלמנטים בדס"מיים בסדרה...
מחכה לראות ולהבין

אגב, כל הסיטואציה המתוארת מזכירה לי את תסמונת שטוקהולם...
 
למעלה