נקודה מעניינת, ואני אנסה לענות
יש שתי נקודות מוצא שיעזרו להבנה -
1. האלימות והניצול לא מגיעים רק מצידה של המדאם - לכל אחת בשרשרת הדמויות הזאת יש את המקום השולט והנשלט (או בשפת הבדסמ, תכלס - שלושתן סוויצ'ריות
)
2. המשחק והמציאות מאוד מעורבבים בהצגה, וקצת קשה לקבוע את הגבולות.
בסופו של דבר, שלוש הנשים האלה רב חייהן סובבות אחת סביב השניה, ובמיוחד המשרתות שהן עולם ומלואו אחת בשביל האחרת במובן המילולי - הן חוות את כל קשת מערכות היחסים והרגשות אחת מול השניה. זה קצת מזכיר יחסים של 24/7. ברור שיש להן סשן מוגדר ("הטקס") שבו התפקידים מאוד ברורים, וגם הגבולות (למרות שגם שם הן חוצות ומתחלפות והכל מרגיש מאוד אמיתי לשתיהן), אבל כמו שדרך הטקס הן מביאות תכנים מעולם המציאות, כך גם בעולם המציאותי שלהן יחסי השליטה קיימים (ומתחלפים) בכל רגע. וגם עם המדאם - יש ריטואלים מאוד ברורים וטקסיים של שליטה, ובדרך שאנחנו בחרנו לבנות את זה - גם הפוכה של המשרתות על המדאם.
האם זה בדסמ? אני מניחה שגם העוסקים בזה חלוקים הרבה פעמים מהו בדסמ "אמיתי". לפי ההגדרה שאני נותנת לתחום - כן, יש פה את כל המרכיבים. כולל אהבה עמוקה מאוד בין הדמויות.
ובאשר לשפוי ובטוח...... צריך לראות בשביל להבין מה אני כותבת עכשיו - איזה שפוי
, איזה בטוח
ואיזה נעליים
כן עבדנו על זה שבין המשרתות קלייר נסחפת יותר לעומק המשחק ופחות מודעת לגבולות, ולסולאנז' מאוד ברור איפה עובר הגבול בין המשחק למציאות, גם כשלכאורה נראה שהיא חוצה אותו (מנסה לשמור על "שפוי ובטוח")
האם יש קשר לנושא גם בחיינו האמיתיים? אנחנו ארבע נשים (כולל הבמאית), את מי מאיתנו את שואלת? (כנראה שיותר מזה לא נענה
)
אני יכולה לומר שלשתיים מהשחקניות היה ועדיין מאוד קשה למצוא את ההצדקה, המניע וההנאה בשליטה, והרבה יותר קל להיכנע למקום הנשלט והקורבני, כי איכשהו להלקות את עצמנו הרבה יותר קל. והדרך שמצאנו להתמודד עם זה - שינוי החץ מהלקאה פנימית - לירוק את הכאב החוצה על הדמויות האחרות.
סולאנז'
יש שתי נקודות מוצא שיעזרו להבנה -
1. האלימות והניצול לא מגיעים רק מצידה של המדאם - לכל אחת בשרשרת הדמויות הזאת יש את המקום השולט והנשלט (או בשפת הבדסמ, תכלס - שלושתן סוויצ'ריות
2. המשחק והמציאות מאוד מעורבבים בהצגה, וקצת קשה לקבוע את הגבולות.
בסופו של דבר, שלוש הנשים האלה רב חייהן סובבות אחת סביב השניה, ובמיוחד המשרתות שהן עולם ומלואו אחת בשביל האחרת במובן המילולי - הן חוות את כל קשת מערכות היחסים והרגשות אחת מול השניה. זה קצת מזכיר יחסים של 24/7. ברור שיש להן סשן מוגדר ("הטקס") שבו התפקידים מאוד ברורים, וגם הגבולות (למרות שגם שם הן חוצות ומתחלפות והכל מרגיש מאוד אמיתי לשתיהן), אבל כמו שדרך הטקס הן מביאות תכנים מעולם המציאות, כך גם בעולם המציאותי שלהן יחסי השליטה קיימים (ומתחלפים) בכל רגע. וגם עם המדאם - יש ריטואלים מאוד ברורים וטקסיים של שליטה, ובדרך שאנחנו בחרנו לבנות את זה - גם הפוכה של המשרתות על המדאם.
האם זה בדסמ? אני מניחה שגם העוסקים בזה חלוקים הרבה פעמים מהו בדסמ "אמיתי". לפי ההגדרה שאני נותנת לתחום - כן, יש פה את כל המרכיבים. כולל אהבה עמוקה מאוד בין הדמויות.
ובאשר לשפוי ובטוח...... צריך לראות בשביל להבין מה אני כותבת עכשיו - איזה שפוי
כן עבדנו על זה שבין המשרתות קלייר נסחפת יותר לעומק המשחק ופחות מודעת לגבולות, ולסולאנז' מאוד ברור איפה עובר הגבול בין המשחק למציאות, גם כשלכאורה נראה שהיא חוצה אותו (מנסה לשמור על "שפוי ובטוח")
האם יש קשר לנושא גם בחיינו האמיתיים? אנחנו ארבע נשים (כולל הבמאית), את מי מאיתנו את שואלת? (כנראה שיותר מזה לא נענה
אני יכולה לומר שלשתיים מהשחקניות היה ועדיין מאוד קשה למצוא את ההצדקה, המניע וההנאה בשליטה, והרבה יותר קל להיכנע למקום הנשלט והקורבני, כי איכשהו להלקות את עצמנו הרבה יותר קל. והדרך שמצאנו להתמודד עם זה - שינוי החץ מהלקאה פנימית - לירוק את הכאב החוצה על הדמויות האחרות.
סולאנז'
) במסגרת התחקיר או שפיתחתם את הדמויות על סמך סטריוטיפים/הצמדות לטקסט. אני חושב ששיקוף חיובי לא היה גורע מהאימפקט של ההצגה ואף יכול להביא יותר קהל.