לא זוכרת אם סיפרתי לך
על הקורס (הקצרצר לצערי) שעברתי בתקופת לימודיי. זה היה על תרפיה בציור, ממש נגענו בחשיבות של כל צבע והמשמעות שלו עבור המשתמש והמתבונן. זה היה פשוט מרתק, וזכור לי במיוחד שיעור אחד בו התבקשנו לפי הנחיות פשוטות לצייר דברים על הנייר הלבן של כל אחד מאיתנו, ואח"כ המורה עברה ציור ציור ושאלה אותנו האם אנחנו מוכנים שהיא תתייחס ו"תנתח" את הציורים - לא מהפן המקצועי אמנותי כמובן, אלא מהתכנים הרגשיים שהם מעלים. אף אחד לא התנגד והיא עברה ציור אחרי ציור ופשוט הדהימה את כולנו עם התובנות שלה. היא הגיעה אלי ואמרה לי דברים כל כך אישיים ונוגעים ללב שהתאפקתי לא לפרוץ בבכי (הייתי על סף גירושיי וממילא זו היתה תקופה מאד רגשית בחיי... כמעט כל דבר גרם לי לזלוג אוטומטית). זה פתח לי את העיניים לגבי החשיבות של הצבעים בחיים שלנו. תמיד ידעתי שהם חשובים מן הסתם, אבל אף פעם לא ייחסתי להם משמעויות כל כך מהותיות עד אז. מרתק.