הצבא ואנחנו
ברשת רץ הסיפור הבא:
דניאל לוטין, חניך באיגי ת"א ובמועצה, ולוחם בסוללת כיפת ברזל, הוקפץ לפני 11 ימים למילואים בצו 8, כתב את הדברים הבאים:
אני במילואים כבר 11 ימים, בשטח, לא מסתיר שאני הומו, ומדי פעם הולך עם חולצות של הקהילהשל איגי.
הבוקר הגיע מיניבוס עם מתנדבים של האגודה למען החייל וכמו כל הסוללה, יצאתי לפגוש אותם.
המנכ"ל של הקבוצה התחיל לדבר ואמר "כל הכבוד לכם, תראו מה הולך בתל אביב, כל ההומואים והלסביות השמאלנים האלו נגד הצבא". קמתי ואמרתי לו מול כולם - אני הומו ואני פה!
במקרה הייתי על חצי ב׳, עם החולצה של איגי ואמרתי לכולם - אנחנו כאן ובכל מקום.
אחת מהתורמות אמרה לי - "אין לך במה להיות גאה", אז אמרתי לה שאני ממש לא מתבייש בזה שאני הומו.
קראתי וכמעט הצדעתי למסך!!!
איזה נער מדהים.
בישיבה, במכינה קד"צ, בצבא, באוניברסיטה שמעתי ובדרך כלל שתקתי.
כל הומפוב פתח את פיו והשמיץ את ההומואים "ההם". למרות שם- ממש לידם.
למרות שלמדתי באותה ישיבה, למרות ששרתתי באותה יחידה- היתה התעלמות גורפת מעצם היותי שם.
מול ההוי המצ'ואיסטי והזלזול של ה"אגודה למען החייל" קם נער צעיר ואומר-
אני כאן.
אתם צריכים אותי,
אני חייל קרבי
ואני אחד מכם.
איזה אומץ.
ופתאם זה נראה לי כל כך טבעי.
כל כך נכון.
ואותה מתנדבת תמוהה שמעזה להגיד לו "אין לך במה להיות גאה" מתמיהה אותי. לשם מה הגיעה ? האם המטרה היא לתמוך בחיילים או להנמיך את הרוח שלהם?
לעודד אותם או להשפיל אותם?איזה מן מתנדב שם לו למטרה ללעוג לחייל מהרגע שהוא שומע על נטייתו?
כמה נאצל החייל הזה לעומתה.
ברשת רץ הסיפור הבא:
דניאל לוטין, חניך באיגי ת"א ובמועצה, ולוחם בסוללת כיפת ברזל, הוקפץ לפני 11 ימים למילואים בצו 8, כתב את הדברים הבאים:
אני במילואים כבר 11 ימים, בשטח, לא מסתיר שאני הומו, ומדי פעם הולך עם חולצות של הקהילהשל איגי.
הבוקר הגיע מיניבוס עם מתנדבים של האגודה למען החייל וכמו כל הסוללה, יצאתי לפגוש אותם.
המנכ"ל של הקבוצה התחיל לדבר ואמר "כל הכבוד לכם, תראו מה הולך בתל אביב, כל ההומואים והלסביות השמאלנים האלו נגד הצבא". קמתי ואמרתי לו מול כולם - אני הומו ואני פה!
במקרה הייתי על חצי ב׳, עם החולצה של איגי ואמרתי לכולם - אנחנו כאן ובכל מקום.
אחת מהתורמות אמרה לי - "אין לך במה להיות גאה", אז אמרתי לה שאני ממש לא מתבייש בזה שאני הומו.
קראתי וכמעט הצדעתי למסך!!!
איזה נער מדהים.
בישיבה, במכינה קד"צ, בצבא, באוניברסיטה שמעתי ובדרך כלל שתקתי.
כל הומפוב פתח את פיו והשמיץ את ההומואים "ההם". למרות שם- ממש לידם.
למרות שלמדתי באותה ישיבה, למרות ששרתתי באותה יחידה- היתה התעלמות גורפת מעצם היותי שם.
מול ההוי המצ'ואיסטי והזלזול של ה"אגודה למען החייל" קם נער צעיר ואומר-
אני כאן.
אתם צריכים אותי,
אני חייל קרבי
ואני אחד מכם.
איזה אומץ.
ופתאם זה נראה לי כל כך טבעי.
כל כך נכון.
ואותה מתנדבת תמוהה שמעזה להגיד לו "אין לך במה להיות גאה" מתמיהה אותי. לשם מה הגיעה ? האם המטרה היא לתמוך בחיילים או להנמיך את הרוח שלהם?
לעודד אותם או להשפיל אותם?איזה מן מתנדב שם לו למטרה ללעוג לחייל מהרגע שהוא שומע על נטייתו?
כמה נאצל החייל הזה לעומתה.