הצבא הזה יורה לעצמו ברגל

[danny2008]

הצבא הזה יורה לעצמו ברגל

בתקופה שבה יש כל כך הרבה משתמטים משירות....כל כך הרבה אנשים שלא אכפת להם..... דופקים דווקא בנאדם כמוני, הכי מורעל שיש, שכל בקשתו הייתה שימיינו אותו, שימו לב! לא אמרתי יקבלו! אמרתי לפחות ימיינו! אותו לתפקיד שהוא רוצה ומתאים לשרת בו. אבל לאאאאא, הצבא חייב לדפוק. הכל הולך שם ברע. רע. רע. נמאס כבר. אחרי זה שלא יתפלאו שאחוזי ההשתמטות גבוהים.

 

[smailie]

אתה מספר לי?!

אותי אפילו לשלבי החיול הכי ראשוניים - אלה שעושים בצו ראשון ושני לילדים בני 16 - לא מוכנים לזמן אותי עד היום.

 

[S h a y D u]

אז למה שלא תשיג לעצמך פטור ותצא ממנו? ../images/Emo13.gif

אחרי הכל זה מאד הורס את המוניטין להשתייך לארגון כל כך כושל ותבוסתני. בייחוד כשיש לך תוכנית עתידית לעזוב את הארץ לטובת מגורים וקריירה בחו"ל. לא כך?

 

[בועזחודורוב]

אולי תרגיע???

למה שיוציא פטור?? אתה מעודד השתמטות וזה בדיוק ההפך ממטרתו של הפורום הזה . ובנוסף אתה עוד מזלזל בצבא שמגן עלייך.... בושה

 

[S h a y D u]

אני בסה"כ מנסה לעזור לו.

 

[user4576]

תגיד, אם אני אגיד שהאוויר איפה שאני גר מזוהם

אז אתה תגיד לי שאני מכפיש את האוויר שאני נושם ושבלעדיו הייתי מת מזמן? ואם כן, האם זה יהפוך אותו לפחות מזוהם?

 

[בועזחודורוב]

תקשיב

אני לא מתכוון בכלל לפתח דיון על מה שהוא אמר כי זה לא מהכבוד שלי בכלל . ואני אגיד שוב: בושה

 

[danny2008]

פטור? על גופתי המתה.

אני אשרת בצה"ל שירות מלא (ואולי אפילו אחתום קבע) גם אם זה יהיה הדבר האחרון שאעשה. אני לעולם, לעולם לא אשתמט ואוותר על חווית השירות בצה"ל.

 

[S h a y D u]

למה לך? אתה באמת טיפוס מוזר ../images/Emo5.gif

תחשוב על זה שאתה יכול להיות אזרח חופשי! בעוד שחבריך הפראיירים זוללים חצץ (אני אישית לא יכולתי להרגיש כך מכיוון שכל חבריי השתמטו, למעשה חצי מחבריי לכיתה. - אבל אתה?!).

 

[danny2008]

את אפילו לא מכירה אותי. אין לך דרך לדעת איך

אני במציאות. במציאות אני הכי נחמד ורגיל שיש. רק כשאני בהתקפי חרדה, כמו עכשיו, אני מתנהג כמו מניאק אנטישמי. אני רוב החיים שלי הייתי רגיל, הצבא שיגע אותי.

 

[smailie]

בדיוק להיפך

אם לא אהיה בצה"ל, אז ההורים שלי ישלחו אותי למוסד של אנשים עם בעיות, כי "הנה. עובדה. אפילו הצבא לא רוצה לקבל אותך בתור מתנדב. מה, זה נראה לך סתם ככה?" אמצא את עצמי מהר מאוד בתוך הוסטל שיקומי, נתון לפיקוח של פסיכיאטר ועובדת סוציאלית, שינהלו לי את החיים ויטילו וטו אפילו על הקשרים החברתיים (והם כבר נקטו, ביותר מהזדמנות אחת, צעדים כדי לכפות עליי סידור טיפולי כזה). דווקא שירות בצה"ל יעזור לי להיות אדם חופשי. אני לא מאלה שמחכים ליום בו יוכלו לשכב "בטן - גב" באילת. החלום הגדול שלי באמת, הוא להיות חלק מגוף איכותי וערכי, להוכיח את עצמי בו ואולי גם לִזכות להערכה. אין ספק שבצבא אוכל להשיג את כל זה, אם הכל יהיה כשורה.

 

[danny2008]

../images/Emo45.gif. יישר כוח.

 

[smailie]

הבעייה היא

שאני לא תמיד מצליח להוציא את השאיפה הזאת מהכוח אל הפועל. יש לי דינמיקה די גרועה עם אנשים, מסתבר. ניסיתי לעבוד (וגם להתנדב) בעבודות של הדרכה והוראה, אבל זה תמיד נדון לכישלון. אולי עניין של ביטחון עצמי או משהו כזה. ככה שאני מעיד על עצמי כעל אדם ערכי, שרוצה לתרום, אבל במבחן המציאוּת עדיין יש לי מה לשפר.

 

[danny2008]

לא נורא....זה לא קורה בבת אחת, זה תהליך.

הכי חשוב שתחשוב חיובי.....אתה עוד צעיר וכל החיים לפניך. תחשוב חיובי, תעשה את ההתקדמות שלך בקצב שלך, לאט לאט.....אל תתן לאף אחד לזרז אותך. ותזכור: לאנשים שונים יש צרכים שונים. כל אחד מתפתח בקצב שלו, ולכולם יש מקום וזכות קיום. אל תתן לאף אחד לערער לך את הביטחון, כאילו אתה לא בסדר! אתה מצוין! תעשה הכל כדי להתגייס וככה תלך בדרך הנכונה.... תצליח במקומי.....כי אני נידונתי כבר לכישלון.

 

[smailie]

אני בן 32

בגלל איבחון שגוי בילדותי, צה"ל פסל אותי לשירות ועד היום לא מוכנים לקבל אותי, אפילו לא בתור מתנדב. עד היום אני מנסה להתקבל לשירות בצה"ל ובמשך השנים הגשתי חווֹת דעת רפואיות חיוביות, שתומכות בבקשתי לשרת כמתנדב (לפחות. אם יש בעייה להשתלב במסגרת של שירות צבאי רגיל), אבל הגורמים המוסמכים מתעלמים. את הסיפור המלא שלי תוכל למצוא בקישור "קבצים" שבראש העמוד.

 

[user4576]

"ההורים שלי ישלחו אותי..."

אחרי גיל 18 אתה אדם מבוגר, ההורים שלך לא יכולים לשלוח אותך לשום מקום. לך לעבוד, תרווחי כסף, תגור מחוץ לבית של ההורים, והם לא יוכלו להגיד לך כלום, אף פעם.

 

[smailie]

זה קצת יותר מסובך

הכל בא לי די לאט ולקח לי הרבה זמן לסגור פערים. יש כמה דברים שעדיין לא נפתרו סופית. הקירבה להורים היא מפני שאנחנו גרים בקיבוץ (אני גרביחידת דיור נפרדת מההורים, כבר כמה שנים) ולכן לא להיתקל בהם לחלוטין זה לא מעשי. את הקשיים האובייקטיביים שיש לי הם עדיין מתרצים כבעיות, שמצדיקות התערבות של פסיכיאטר או שילוב במסגרת שיקומית - טיפולית.

 

[S h a y D u]

אם לזה אתה קורא "הערכה"... זכותך ../images/Emo8.gif

ואגב, בזמן שאתה לא משרת בצה"ל, אתה יכול ללכת ללמוד באוניברסיטה ולתרום למדינה בהשכלתך. מי שהולך לאוניברסיטה, תורם יותר ממי שמתגייס, מאחר ועם כל התרבות הישראלית הנבובה והחינוך הקלוקל של ילדי ישראל, עדיף כבר שאנשים ילכו להתלמד באוניברסיטה בגיל הזה מאשר שילכו לשרת בצה"ל - אחרת, הצבא יקטין את ראשם יותר. וכולנו יודעים שהצבא אינו גוף חינוכי - ראה איך המ"כים מתנהגים, את כל ניבולי הפה שלהם ואת תרבות הדיבור המזוויעה שלהם, פשוט גועל נפש - מה יכול להיות יותר מגוחך, ואידיוטי מאשר לעשות שכיבות צמיחה ביחידת צנחנים תוך שחיילי הפלוגה צועקים: "עדיף! - אחות! - זונה! - מאח! - צנחן!" ?!

 

[smailie]

יש לי תואר ראשון כבר

אבל השגתי אותו בגיל מאוחר, יחסית (התחלתי ללמוד רק בגיל 27 וסיימתי תעודת בגרות זמן קצר קודם לכן). הכל התעכב אצלי, בגלל שההורים שלי והקיבוץ שיתפו פעולה עם אנשי המקצוע שקבעו שאני "בעייתי", גם אחרי שהייתי בן 18. היה לי מאבק שלם עד שעזרו לי במימון השלמת הבגרויות ורק בגיל 20 גיליתי, לראשונה, שאני בעצם לקוי למידה. ומה שכתבת לא סותר אחד את השני: רבים מאלה ששירתו בצבא וסבלו מהמכ"ים (כולל אלה שהיו מכ"ים בעצמם), המשיכו אח"כ לאוניברסיטה והיום הם אקדמאים, חלקם במקצועות הכי "מרובעים" שאפשר לתאר. נכון. אולי שרים בצבא כל - מיני "שירי הווי" כאלה, אבל זה לא נראה לי מזעזע עד כדי כך (דווקא בסרטים זה אפילו נראה לי די מצחיק). בוודאי לא שיקול שבגללו אני צריך לוותר על השירות בצה"ל. כמתנדב לתפקיד לא קרבי, איפה כבר אתקל במכ"ים? אין ספק, שאם אצליח לפרוץ את המחסום הזה ולהתגייס / להתנדב לצה"ל זה יהיה ניצחון אישי שלי.

 

[S h a y D u]

המ"כים זו רק דוגמא

תמיד אפשר גם להתקל במפקדים כאלו ואחרים . . . והאמן לי! לא חסרים.