הפתק הקדוש
רבי נחמן הוא מלך ישראל המעשה היה בשנת תרפ"ב – וששים שנה היה לגמרי בסוד. רק הילדים שלי ספרתי להם הענין. וגם כן היו אחדים יחידי סגולה שהיו צדיקים קדושים וחברים שלי. אני ספרתי להם והם קבלו את זה. איך אפשר לקבל את זה ? – זה למעלה – למעלה מן הטבע. והם קבלו את זה. הענין היה – אני מוכרח לספר בקיצור – תמצית. היה מעשה כזה. אני נכשלתי. נכשלתי ונפלתי. זה היה ביום שבעה עשר בתמוז. זה צום חמור של ארבע תעניתים לפני תשעה באב וזמן החורבן. ואני הייתי רגיל להתענות בכל התעניתים, בכל שני וחמישי בכל ערב ראש חדש. וגם כן אני עשיתי תענית בכל יום ויום, מחצות לילה עד אחרי התפילה לא טעמתי אפילו מים. כמו שנהג מורי הקדוש רבי ישראל קרדונר. וביום שבעה עשר בתמוז נפלתי ונכשלתי. היה נדמה לי שאני מרגיש לא טוב. שאני מוכרח לבטל את התענית. על כל פנים יהיה איך שיהיה, אני מתבייש לספר הכל. ואני על כל פנים נכשלתי. ירידה. ירדתי ירידה גדולה, ואכלתי בבקר במצב כזה. וזה היה מעיק עלי. והיה לי צער גדול ונפלתי לעצבות כזה שהיה פחד. כל מי שהיה מסתכל עלי היה נופל עליו פחד. מזה שלא עשיתי תענית. והם כולם היו מתנגדים ואמרו שזה הסוף של ברסלב. שסוף כל סוף הם נעשים משוגעים. הם אמרו שאני נעשיתי משוגע. אני הייתי תמיד בשמחה. פתאום כל השבוע. יום ראשון שני שלישי רביעי. על כל פנים אני היה לי צער גדול. וגם כן לא יכולתי לעבוד את השם. הייתי בחושך ובצער גדול ובעצבות כזה ממש כמו שיוצא מן הדעת. והם כולם שמחו ואמרו : זה הסוף של חסידי ברסלב. אז התפללתי להשם שירחם עלי ויוציא אותי מזה, ושאני גורם בזיון וחילול השם לברסלב. אז נכנס לי במחשבתי מחשבה תקיפה, כמו שאחד עומד ואומר לי דיבורים : תכנס לחדר שלך (ושם היה לי ארון) תפתח את הארון ותוציא איזה ספר שהוא. לא תכוון שום דבר. תקח את היד על ספר ותוציא אותו ותפתח אותו. ושם תמצא רפואה לנפשך. היתה לי מחשבה תקיפה כזאת. אז אמרתי מה אני יכול להפסיד אני אכנס לחדר ואני אעשה את זה. נכנסתי לחדר ופתחתי את הארון והוצאתי ספר ופתחתי אותו והיה שם זה החתיכת נייר בתוך הספר. אני לא שמתי לב לנייר. מהנייר יהיה לי רפואה ? אז קראתי ההלכה איפה שפתחתי, אולי אני אמצא שם דיבורים כאלה שהם יעזרו לי. אז קראתי וזה החיה אותי, אבל כשגמרתי חזרה המחלה כמו שהיתה. אז נפלתי בדעתי. חשבתי חס ושלום שאין לי שום תקומה, ושום תקנה. אז רציתי להחזיר את הספר על מקומו. טרם שסגרתי את הספר הבחנתי שיש פה שורות כתובות. והתחלתי לקרא. רק התחלתי לקרא, ראיתי שזה מעשה פלא : " מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי..." תיכף. ובכלל אני לא יכול לספר, אפילו אם הייתי יכול לדבר. מה שהרגשתי בזה ומה שהאיר לי מה שיש בזה. אי אפשר לגלות אי אפשר לספר אי אפשר לדבר. אבל. טוב. התחלתי לקרא וקראתי אותו. כולו עד הסוף קראתי. תיכף שגמרתי לקרא נכנסתי בשמחה כזאת שלא בעולם הזה רק בעולם הבא. שמחה כזאת. התחלתי לרקד ולמחא כפיים, בניגונים כאלה של שמחה. והם מהישיבה שמעו. הם ידעו שאני כל השבוע בעצבות ועכשיו הם שומעים שאני בשמחה כזאת מרקד. אז הם אמרו : עכשיו הוא כבר בסדר גמור. הוא כבר. יש גושפנקא עליו. הוא משוגע. הם נכנסו לחדר והוציאו אותי לחצר ועשו עיגול. כל הישיבה. ואני הייתי באמצע ורקדתי. כולם שמחו וכולם התלוצצו ממני. המשוגע הוא מרקד. הם עמדו כמה שעות. הם אמרו : הוא לא ייעף אנחנו יותר עייפים אנחנו לא יכולים לעמוד. הם הלכו כולם ואני נשארתי ורקדתי כל הלילה. ואני מאז הלילה הזה קבלתי שם בכל העיר טבריה. כשאני נכנסתי מהישיבה לעיר אז כולם אמרו : ידעו שהברסלב הוא כבר נעשה משוגע. מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך (זה שברון הלב שהיה לי. השפלות שסבלתי) ועליך אמרתי (על כל אחד ואחד) מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען (האש שלי תוקד עד ביאת המשיח) חזק ואמץ (זאת הרפואה שלו. אתה לא רוצה להיות בשמחה אז אני אומר לך שתהיה בשמחה) בעבודתך. נ נח נחמ נחמן מאומן ובזה אגלה לך סוד והוא : מלא וגדיש מקו לקו פצפציה (זה שם המלאך הממונה על תקיעת שופר בראש השנה) ובחזוק עבודה תבינהו (בפשיטות : יש למלא העולם בספרי רבי נחמן. אז תהיה הגאולה) וסמן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה. וזהו הפתק. הוא עד לעצמו. רק לראות את החתימה של רבנו. עם הנקודות : נ נח נחמ נחמן מאומן. זה החתימה זה התגלות חדש בעולם. כי רבנו הקדוש מדבר ב"ליקוטי מוהר"ן" שיש שיר פשוט כפול משולש ומרובע שיתגלה לעתיד ע"י משיח צדקנו. שיתגלה לעתיד. אני לא יודע להגיד פרושים. רבנו הקדוש אמר על המעשיות: משיח יגיד פרוש על המעשיות. וגם. זה גם כן. פלא כזה : משיח יגיד. הוא יגלה שרבנו הוא זה השיר. שהוא יחזיר כל העולם להשם יתברך. כל העולם יתהפך ויהיה נעשה מכל הבהמות בני אדם. ופה מגלה רבנו שהוא השרש של הגאולה. להוציא כל העולם מהצרות. הצרות הם התאוות והכסף ותענוגי עולם הזה. לא צריכים את הכל. צריכים לאכול חתיכת לחם. בשביל מה כל הכסף והבנינים כשצריכים רק לאכול חתיכת לחם. רבי נחמן הוא השורש שלנו ושל כל העולם. בו ובשמו. נ נח נחמ נחמן מאומן. זה השורש של כל התורה של כל הבריאה וזה מסוגל לכל. לחזור בתשובה ועוד ועוד. וזה הפתק בא לעולם על ידי מכשלה. על ידי מכשול כמו שכתוב : והמכשלה הזאת תחת ידך. על ידי מכשלה נעשים פלאות. בפרט רבנו הקדוש. הוא מכניס ומהפך כל הרחוקים וכל הפושעים וכל העולם. מהפך כולם להשם יתברך. רק דבור אחד שלו. הוא מנצח כל העולם. הוא מצחק מהם. ומבינים שהם בטעות. על מה הם עובדים כל כך ורודפים כל כך. בשביל מה בשביל מי בשביל מה. העיקר הוא נ נח נחמ נחמן. זה דבר קל להגיד. וזה, כשאומרים "נ נח..." אז מחזיקים בשורש של כל הבריאה של כל התורה ושל כל הצדיקים. נכנסים בעולם אחר. רק כשמזכירים שם רבנו רבי נחמן. כמו שחתום בחתימת הפתק הזה נ נח נחמ נחמן מאומן. זה צריך להיות בכל מקום בכל חנות בכל בית בכל העולם. אז הם ידעו שהם בהמות. והוא מתהפך להיות אדם. בכל אדם יש טוב. וזה הטוב. אף על פי שהוא מעט מאד, אבל זה יש לו כח להפך את האדם. הטוב שיש בו. יש בו כח. רבנו הקדוש גילה שיש בכל אחד. בכל אחד יש נקודה טובה שאין בחברו. חזק ואמץ בעבודתך
רבי נחמן הוא מלך ישראל המעשה היה בשנת תרפ"ב – וששים שנה היה לגמרי בסוד. רק הילדים שלי ספרתי להם הענין. וגם כן היו אחדים יחידי סגולה שהיו צדיקים קדושים וחברים שלי. אני ספרתי להם והם קבלו את זה. איך אפשר לקבל את זה ? – זה למעלה – למעלה מן הטבע. והם קבלו את זה. הענין היה – אני מוכרח לספר בקיצור – תמצית. היה מעשה כזה. אני נכשלתי. נכשלתי ונפלתי. זה היה ביום שבעה עשר בתמוז. זה צום חמור של ארבע תעניתים לפני תשעה באב וזמן החורבן. ואני הייתי רגיל להתענות בכל התעניתים, בכל שני וחמישי בכל ערב ראש חדש. וגם כן אני עשיתי תענית בכל יום ויום, מחצות לילה עד אחרי התפילה לא טעמתי אפילו מים. כמו שנהג מורי הקדוש רבי ישראל קרדונר. וביום שבעה עשר בתמוז נפלתי ונכשלתי. היה נדמה לי שאני מרגיש לא טוב. שאני מוכרח לבטל את התענית. על כל פנים יהיה איך שיהיה, אני מתבייש לספר הכל. ואני על כל פנים נכשלתי. ירידה. ירדתי ירידה גדולה, ואכלתי בבקר במצב כזה. וזה היה מעיק עלי. והיה לי צער גדול ונפלתי לעצבות כזה שהיה פחד. כל מי שהיה מסתכל עלי היה נופל עליו פחד. מזה שלא עשיתי תענית. והם כולם היו מתנגדים ואמרו שזה הסוף של ברסלב. שסוף כל סוף הם נעשים משוגעים. הם אמרו שאני נעשיתי משוגע. אני הייתי תמיד בשמחה. פתאום כל השבוע. יום ראשון שני שלישי רביעי. על כל פנים אני היה לי צער גדול. וגם כן לא יכולתי לעבוד את השם. הייתי בחושך ובצער גדול ובעצבות כזה ממש כמו שיוצא מן הדעת. והם כולם שמחו ואמרו : זה הסוף של חסידי ברסלב. אז התפללתי להשם שירחם עלי ויוציא אותי מזה, ושאני גורם בזיון וחילול השם לברסלב. אז נכנס לי במחשבתי מחשבה תקיפה, כמו שאחד עומד ואומר לי דיבורים : תכנס לחדר שלך (ושם היה לי ארון) תפתח את הארון ותוציא איזה ספר שהוא. לא תכוון שום דבר. תקח את היד על ספר ותוציא אותו ותפתח אותו. ושם תמצא רפואה לנפשך. היתה לי מחשבה תקיפה כזאת. אז אמרתי מה אני יכול להפסיד אני אכנס לחדר ואני אעשה את זה. נכנסתי לחדר ופתחתי את הארון והוצאתי ספר ופתחתי אותו והיה שם זה החתיכת נייר בתוך הספר. אני לא שמתי לב לנייר. מהנייר יהיה לי רפואה ? אז קראתי ההלכה איפה שפתחתי, אולי אני אמצא שם דיבורים כאלה שהם יעזרו לי. אז קראתי וזה החיה אותי, אבל כשגמרתי חזרה המחלה כמו שהיתה. אז נפלתי בדעתי. חשבתי חס ושלום שאין לי שום תקומה, ושום תקנה. אז רציתי להחזיר את הספר על מקומו. טרם שסגרתי את הספר הבחנתי שיש פה שורות כתובות. והתחלתי לקרא. רק התחלתי לקרא, ראיתי שזה מעשה פלא : " מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי..." תיכף. ובכלל אני לא יכול לספר, אפילו אם הייתי יכול לדבר. מה שהרגשתי בזה ומה שהאיר לי מה שיש בזה. אי אפשר לגלות אי אפשר לספר אי אפשר לדבר. אבל. טוב. התחלתי לקרא וקראתי אותו. כולו עד הסוף קראתי. תיכף שגמרתי לקרא נכנסתי בשמחה כזאת שלא בעולם הזה רק בעולם הבא. שמחה כזאת. התחלתי לרקד ולמחא כפיים, בניגונים כאלה של שמחה. והם מהישיבה שמעו. הם ידעו שאני כל השבוע בעצבות ועכשיו הם שומעים שאני בשמחה כזאת מרקד. אז הם אמרו : עכשיו הוא כבר בסדר גמור. הוא כבר. יש גושפנקא עליו. הוא משוגע. הם נכנסו לחדר והוציאו אותי לחצר ועשו עיגול. כל הישיבה. ואני הייתי באמצע ורקדתי. כולם שמחו וכולם התלוצצו ממני. המשוגע הוא מרקד. הם עמדו כמה שעות. הם אמרו : הוא לא ייעף אנחנו יותר עייפים אנחנו לא יכולים לעמוד. הם הלכו כולם ואני נשארתי ורקדתי כל הלילה. ואני מאז הלילה הזה קבלתי שם בכל העיר טבריה. כשאני נכנסתי מהישיבה לעיר אז כולם אמרו : ידעו שהברסלב הוא כבר נעשה משוגע. מאד היה קשה לי לרדת אליך תלמידי היקר להגיד לך כי נהנתי מאד מעבודתך (זה שברון הלב שהיה לי. השפלות שסבלתי) ועליך אמרתי (על כל אחד ואחד) מיין פייעריל וועט טליען ביז משיח וועט קומען (האש שלי תוקד עד ביאת המשיח) חזק ואמץ (זאת הרפואה שלו. אתה לא רוצה להיות בשמחה אז אני אומר לך שתהיה בשמחה) בעבודתך. נ נח נחמ נחמן מאומן ובזה אגלה לך סוד והוא : מלא וגדיש מקו לקו פצפציה (זה שם המלאך הממונה על תקיעת שופר בראש השנה) ובחזוק עבודה תבינהו (בפשיטות : יש למלא העולם בספרי רבי נחמן. אז תהיה הגאולה) וסמן י"ז בתמוז יאמרו שאינך מתענה. וזהו הפתק. הוא עד לעצמו. רק לראות את החתימה של רבנו. עם הנקודות : נ נח נחמ נחמן מאומן. זה החתימה זה התגלות חדש בעולם. כי רבנו הקדוש מדבר ב"ליקוטי מוהר"ן" שיש שיר פשוט כפול משולש ומרובע שיתגלה לעתיד ע"י משיח צדקנו. שיתגלה לעתיד. אני לא יודע להגיד פרושים. רבנו הקדוש אמר על המעשיות: משיח יגיד פרוש על המעשיות. וגם. זה גם כן. פלא כזה : משיח יגיד. הוא יגלה שרבנו הוא זה השיר. שהוא יחזיר כל העולם להשם יתברך. כל העולם יתהפך ויהיה נעשה מכל הבהמות בני אדם. ופה מגלה רבנו שהוא השרש של הגאולה. להוציא כל העולם מהצרות. הצרות הם התאוות והכסף ותענוגי עולם הזה. לא צריכים את הכל. צריכים לאכול חתיכת לחם. בשביל מה כל הכסף והבנינים כשצריכים רק לאכול חתיכת לחם. רבי נחמן הוא השורש שלנו ושל כל העולם. בו ובשמו. נ נח נחמ נחמן מאומן. זה השורש של כל התורה של כל הבריאה וזה מסוגל לכל. לחזור בתשובה ועוד ועוד. וזה הפתק בא לעולם על ידי מכשלה. על ידי מכשול כמו שכתוב : והמכשלה הזאת תחת ידך. על ידי מכשלה נעשים פלאות. בפרט רבנו הקדוש. הוא מכניס ומהפך כל הרחוקים וכל הפושעים וכל העולם. מהפך כולם להשם יתברך. רק דבור אחד שלו. הוא מנצח כל העולם. הוא מצחק מהם. ומבינים שהם בטעות. על מה הם עובדים כל כך ורודפים כל כך. בשביל מה בשביל מי בשביל מה. העיקר הוא נ נח נחמ נחמן. זה דבר קל להגיד. וזה, כשאומרים "נ נח..." אז מחזיקים בשורש של כל הבריאה של כל התורה ושל כל הצדיקים. נכנסים בעולם אחר. רק כשמזכירים שם רבנו רבי נחמן. כמו שחתום בחתימת הפתק הזה נ נח נחמ נחמן מאומן. זה צריך להיות בכל מקום בכל חנות בכל בית בכל העולם. אז הם ידעו שהם בהמות. והוא מתהפך להיות אדם. בכל אדם יש טוב. וזה הטוב. אף על פי שהוא מעט מאד, אבל זה יש לו כח להפך את האדם. הטוב שיש בו. יש בו כח. רבנו הקדוש גילה שיש בכל אחד. בכל אחד יש נקודה טובה שאין בחברו. חזק ואמץ בעבודתך