אני הבנתי שחיי מיום האסון יהיו מורכבים משני רגשות מנוגדות ... כל שמחה תהיה מהולה בעצב על חסרונו ... כך היה בברית של נכדי שלושה חודשים לאחר לכתו .. חגגנו את חיים החדשים שהגעו אלינו ,ובכתי את חסרונו ... את זה שהותיר אותי לבד בסבתאות .. שמחה מהולה בעצב .. אבל השמחה אמיתית , ויש אפשרות להנות , למרות שחיים עם רגשות מנוגדים ...
איך אתם מתיחסים לרעיון של המטפלים הרוחניים שהנשמה בחרה ללכת-שהתפקיד שלה ניגמר. מבחינתי גם אם זה נכון קשה לי לקבל את התוצאה-למרות שאני משתדל....אבל אולי???
עם הזמן יהיו פחות רגעים של עצב. מה שמוזר זה שהם באים ככה, פתאום, צורבים את הנשמה וחולפים...והם, הרגעים הללו, אסור שיהיו משפיעים וקובעים. מה שקובע לנו זה מה שיש לנו ולא מה שאין. חג שמח לישראל ולכולם.
