אברהם אבינו היקר, קשה לחכות וסיפור,
אבל סועד היקרה צודקת, מה עושה הסקרנות? היו היו זוג מבוגרים שגרו בבקתה קטנה ליד היער. יום אחד, עבר שם המלך בדרכו מהצייק, קשר הסוס ורצה לנוח ואז שמע שיחה מתוך הבקתה, הבעל אומר לאש ה: הכל בגלל חוה, אם לא היתה אוכלת מעץ הדעת היינו עדיין בגן עדן, ואילו האישה אמרה: האדם התפתה, הוא חלש אופי, היה צריך לעמוד על שלו. עוד הם מתוכחים, נקש המלך על הדלת ונכנס. אמר להם: סלחו לי, אך שמעתי השיחה, ואנו יכול להחזיר אותכם לגן העדן, אם אתם בוצים בואו איתי. אך תנאי אחד יש לי ואותו אגיד לכם בהמשך, תגורו בארמון ויהיה לכם כל טוב. יצאו ונעלו דלת הבקתה, רצתי האשה לזרוק המפתח, אך המלך אמר לה , השאירי אותו אצלך. כך נסעו בכרכרה והגיעו לארמון. מיד הוצמדו להם משרתים, וכרכרה הועמדה לרשותם לטיולים בגני הארמון. מערכת חדרים עמדה לרשותם, בגדי פאר ומאכלים כיד המלך. לאחר ימים מספר, נכנס המלך לחדר האוכל , עמד שם גדול ועליו כל טוב ובפינת השולחן עמד סיר קטן עם מכסה. שאל אותם המלך: נו, הכל בסדרד, נהנים? כמובן, תודה לך . אז אמר המלך: ועכשיו , התנאי. מותר לכם לעשות ככל העולה על רוחכם בארמון ובגנים, רק בסיר הזה אל לכם לנגוע ולא להרים המכסה, והראה להם הסיר שעל השולחן בפינה. כך נהניו שנהם ממנעמי הארמון, אך לא לזמן רב, האשה החלה להעיף מבטים, לעבר הסיר, נהיתה חסרת מנוחה, אמרה לבעלה , מוכרחה אני לדעת מה יש בסיר. אך הבעל עונה לה, הרי המלך אסר עלינו. תיאבונה אבד לה, ולימים גם לא יכלה להירדם בלילות. החוירה וחלתה, והיא בשלה, הסיר, לדעת מה יש שם. ואז יום אחד, סגרה את הדלת, למרות מחאותבעלה, ניגשה לסיר ופתחה אותו, מיד קפץ משם עכבר אפור קטן, החל מתרוצץ בחדר, והם אחריו מנסים לתפוס ולהחזיר לסיר, כלים עפו כסאות זזו והרעש נוראי במרדף אחרי העכבר, המלך שמע את הרעשים, מיד הבין מה קרה, פתח את הדלת, העכבר חמק החוצה. אמר להם המלך: הייתם בגן עדן, והסקרנות כמעט הרגה אותכם. חזרה לבקתה...
אבל סועד היקרה צודקת, מה עושה הסקרנות? היו היו זוג מבוגרים שגרו בבקתה קטנה ליד היער. יום אחד, עבר שם המלך בדרכו מהצייק, קשר הסוס ורצה לנוח ואז שמע שיחה מתוך הבקתה, הבעל אומר לאש ה: הכל בגלל חוה, אם לא היתה אוכלת מעץ הדעת היינו עדיין בגן עדן, ואילו האישה אמרה: האדם התפתה, הוא חלש אופי, היה צריך לעמוד על שלו. עוד הם מתוכחים, נקש המלך על הדלת ונכנס. אמר להם: סלחו לי, אך שמעתי השיחה, ואנו יכול להחזיר אותכם לגן העדן, אם אתם בוצים בואו איתי. אך תנאי אחד יש לי ואותו אגיד לכם בהמשך, תגורו בארמון ויהיה לכם כל טוב. יצאו ונעלו דלת הבקתה, רצתי האשה לזרוק המפתח, אך המלך אמר לה , השאירי אותו אצלך. כך נסעו בכרכרה והגיעו לארמון. מיד הוצמדו להם משרתים, וכרכרה הועמדה לרשותם לטיולים בגני הארמון. מערכת חדרים עמדה לרשותם, בגדי פאר ומאכלים כיד המלך. לאחר ימים מספר, נכנס המלך לחדר האוכל , עמד שם גדול ועליו כל טוב ובפינת השולחן עמד סיר קטן עם מכסה. שאל אותם המלך: נו, הכל בסדרד, נהנים? כמובן, תודה לך . אז אמר המלך: ועכשיו , התנאי. מותר לכם לעשות ככל העולה על רוחכם בארמון ובגנים, רק בסיר הזה אל לכם לנגוע ולא להרים המכסה, והראה להם הסיר שעל השולחן בפינה. כך נהניו שנהם ממנעמי הארמון, אך לא לזמן רב, האשה החלה להעיף מבטים, לעבר הסיר, נהיתה חסרת מנוחה, אמרה לבעלה , מוכרחה אני לדעת מה יש בסיר. אך הבעל עונה לה, הרי המלך אסר עלינו. תיאבונה אבד לה, ולימים גם לא יכלה להירדם בלילות. החוירה וחלתה, והיא בשלה, הסיר, לדעת מה יש שם. ואז יום אחד, סגרה את הדלת, למרות מחאותבעלה, ניגשה לסיר ופתחה אותו, מיד קפץ משם עכבר אפור קטן, החל מתרוצץ בחדר, והם אחריו מנסים לתפוס ולהחזיר לסיר, כלים עפו כסאות זזו והרעש נוראי במרדף אחרי העכבר, המלך שמע את הרעשים, מיד הבין מה קרה, פתח את הדלת, העכבר חמק החוצה. אמר להם המלך: הייתם בגן עדן, והסקרנות כמעט הרגה אותכם. חזרה לבקתה...