הפרשת רעלים
הפרשת רעלים שלום . הקדמה ואחריה כניסה לעניין האמור . ועמך כולם צדיקים הוא משפט אמת , המגדיר את תחום החושך המקיף את פעילותכם הפרטית והכללית כאור , עבור כל פרט צדיק , יש תמונת חושך יחסית של מציאות קיומית , כמו ממשק אינטראקטיבי בו הפרט הנצחי מתקיים כהיבט של האור היורד למרחב-זמן החשוך , ככוונות חולפות של אור , להיבט היורד לעולם ככוונות חולפות קוראים ``רעך`` שהוא כידוע כמוך , יורד עולם אם חבילה שונה של תפישת חושך , כאשר בהיבט הגולמי כולנו אור . לאור עצמו תבנית אחת הנקראת צלם ודמות , ולה שלושה היבטים ראשיים הנוגדים את תפישות החושך : 1) היבט העבר הזיכרון שלכל אחד שק של צרות משלו ,ובכלליות אנטישמיות , 2) היבט הקיום ממקור שהוא אור ולא איזה אבולוציה חשוכה , של גלגולי נשמה , ועמך כולם צדיקים קרי באנו מהאור ולא מהגשמיות , גם לא זו של הורינו , 3) שילוב העבר אם מקור האור כנצחיות קיומית ,קרי היבטי ההיסטוריה הפרטית והכללית החוזרים אל מבטם מהאור ,(עניין התשובה) כהיבט של אור המתקיים כאור אחד ומאוחד בתוך המרחב-זמן , השילוב בין האור = הצדיק ובין תחומיו היחסיים במרחב-זמן (הנקראים פתילים ) מראים את לבוש האור הנקרא ``ציצית`` , המכיל את שלושת דרכי האור בחושך + את הצדיק בעצמו . יחד ישנם ארבע פתילים שהתכליתיות הקובעת היא של הצדיק , ולא איזה היבט דמיוני של תכליתיות שכלית אבולוציונית חשוכה , ולעניין הרעלים : לכול יורד עולם תמונת עולם של היבטי עולם מעוצב , הנקרא רעל . ומידת הפרשת הרעלים תלויה רק בהסברים ובפרשנויות שלנו למציאות , באופן פרטי וכללי , לעומת הצבירה היחסית של הצלם ודמות האור הצדיק , הרעל אם כן תלוי בתפישתנו ובמעשינו , יש היבט ניקוז קבוע , של הפרשת צואה ושתן , המראים על תהליכים יחסיים , צואה – מראה על תנועת מודעותינו החשוכה בתוך הצדיק , והשתן – מראה על תזוזות בהבנת תחומי ההיסטוריה היחסית בהן אנו נתונים , הצום היא צורה של חזרה לתבנית הצלם ודמות , ולכל האמור יש הרי מחשבות בהקיצ`יס המלוות אותנו . כאמור יש היבטי רעל פרטיים וכללים המשפיעים זה על זה , וכאן נכנסת תובנת חכמינו בדבר לשון הרע , אם כלפי הזולת או כלפי הארץ , שהרי דרך ארץ ללא לשון הרע היא מקום בו האור או השכינה יכולה לבוא בה כדברי קודש ועשייה של אור , שהם התעלות מעל הראיה של החושך וחיזוק מעמדנו כאור מאוחד ללא רעלים תהליך ההתקדשות . הביטוי של הרעלים כנגדינו בכללי ובפרטי בא בפורמט הנקרא : שמיטה - קרי היכן לא השכלנו בחיבור ממשק פתיל העבר אם פתיל מקור האור והמשכיותו כפתיל אור נצחי , שלעניין זה תוצאות כאמור ממשיות במרחב-זמן הן באופן אישי והן באופן כללי , ולעניין זה בהקשר אקטואלי , בפרשת השבוע יש ניסיון של הלובשים בגדי צואה לעלות בטרם עת לארץ , קרי ללא התקדשות , עשייה תכליתית חילונית , הידועה בביטוי טלית שכולה תכלת , קרי מעשיות פרקטיות של תפישת אבולוציונית שאינה תואמת את צלם ודמות האור . קרי מצב כלכלי פוליטי של לחצים מחוץ ומפנים , שאין להם קשר לצלם ודמות האור . הבאים לביטוי בפרשת השבוע בסיפור המרגלים הבאים לתור את הארץ , קרי עניין ההרגלים היום יומיים של כל אחד בפרט וכלל הרגלי העם . שבו יש עניין שכוונות הלב מנצחות את הרגלי היום יום , קרי כלב בן-יפונה , קרי דרך הלב או הצלם דמות של האור היא זו המסלקת את רעלי הרגלינו , ומאפשרת לנו להתעלות מעל מראה החול של עינינו , ולחזק עניין זה , בא הפסוק (במדבר יד פסוק ט`) ``אך ביהוה אל-תמרדו ואתם אל-תיראו כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל-תיראם`` דהיינו לכו על פי האור , ולא תראו רק לפי מראה עיניים או תיראו – תפחדו מצללי החושך , כי האור שייצר בעבר את תבניתם החשוכה , או את עולמם המעוצב כמרחב מעוצב המקיף את האור שלנו סר (הלחם), דהיינו הרעלים הן הפרטיים והן הכללים מתבררים על פי הלב , שדרכו היא מעל ההרגלים והתפישות הרעות בהם אנו מורגלים , זמן ניקוי והפרשת רעלים ,הסרת בגדי הצואה (בגד -לשון בגידה) וחזרה לאמונה הפשוטה . אשמח לקבל תגובות ישירות ולא מתחכמות . דוד
הפרשת רעלים שלום . הקדמה ואחריה כניסה לעניין האמור . ועמך כולם צדיקים הוא משפט אמת , המגדיר את תחום החושך המקיף את פעילותכם הפרטית והכללית כאור , עבור כל פרט צדיק , יש תמונת חושך יחסית של מציאות קיומית , כמו ממשק אינטראקטיבי בו הפרט הנצחי מתקיים כהיבט של האור היורד למרחב-זמן החשוך , ככוונות חולפות של אור , להיבט היורד לעולם ככוונות חולפות קוראים ``רעך`` שהוא כידוע כמוך , יורד עולם אם חבילה שונה של תפישת חושך , כאשר בהיבט הגולמי כולנו אור . לאור עצמו תבנית אחת הנקראת צלם ודמות , ולה שלושה היבטים ראשיים הנוגדים את תפישות החושך : 1) היבט העבר הזיכרון שלכל אחד שק של צרות משלו ,ובכלליות אנטישמיות , 2) היבט הקיום ממקור שהוא אור ולא איזה אבולוציה חשוכה , של גלגולי נשמה , ועמך כולם צדיקים קרי באנו מהאור ולא מהגשמיות , גם לא זו של הורינו , 3) שילוב העבר אם מקור האור כנצחיות קיומית ,קרי היבטי ההיסטוריה הפרטית והכללית החוזרים אל מבטם מהאור ,(עניין התשובה) כהיבט של אור המתקיים כאור אחד ומאוחד בתוך המרחב-זמן , השילוב בין האור = הצדיק ובין תחומיו היחסיים במרחב-זמן (הנקראים פתילים ) מראים את לבוש האור הנקרא ``ציצית`` , המכיל את שלושת דרכי האור בחושך + את הצדיק בעצמו . יחד ישנם ארבע פתילים שהתכליתיות הקובעת היא של הצדיק , ולא איזה היבט דמיוני של תכליתיות שכלית אבולוציונית חשוכה , ולעניין הרעלים : לכול יורד עולם תמונת עולם של היבטי עולם מעוצב , הנקרא רעל . ומידת הפרשת הרעלים תלויה רק בהסברים ובפרשנויות שלנו למציאות , באופן פרטי וכללי , לעומת הצבירה היחסית של הצלם ודמות האור הצדיק , הרעל אם כן תלוי בתפישתנו ובמעשינו , יש היבט ניקוז קבוע , של הפרשת צואה ושתן , המראים על תהליכים יחסיים , צואה – מראה על תנועת מודעותינו החשוכה בתוך הצדיק , והשתן – מראה על תזוזות בהבנת תחומי ההיסטוריה היחסית בהן אנו נתונים , הצום היא צורה של חזרה לתבנית הצלם ודמות , ולכל האמור יש הרי מחשבות בהקיצ`יס המלוות אותנו . כאמור יש היבטי רעל פרטיים וכללים המשפיעים זה על זה , וכאן נכנסת תובנת חכמינו בדבר לשון הרע , אם כלפי הזולת או כלפי הארץ , שהרי דרך ארץ ללא לשון הרע היא מקום בו האור או השכינה יכולה לבוא בה כדברי קודש ועשייה של אור , שהם התעלות מעל הראיה של החושך וחיזוק מעמדנו כאור מאוחד ללא רעלים תהליך ההתקדשות . הביטוי של הרעלים כנגדינו בכללי ובפרטי בא בפורמט הנקרא : שמיטה - קרי היכן לא השכלנו בחיבור ממשק פתיל העבר אם פתיל מקור האור והמשכיותו כפתיל אור נצחי , שלעניין זה תוצאות כאמור ממשיות במרחב-זמן הן באופן אישי והן באופן כללי , ולעניין זה בהקשר אקטואלי , בפרשת השבוע יש ניסיון של הלובשים בגדי צואה לעלות בטרם עת לארץ , קרי ללא התקדשות , עשייה תכליתית חילונית , הידועה בביטוי טלית שכולה תכלת , קרי מעשיות פרקטיות של תפישת אבולוציונית שאינה תואמת את צלם ודמות האור . קרי מצב כלכלי פוליטי של לחצים מחוץ ומפנים , שאין להם קשר לצלם ודמות האור . הבאים לביטוי בפרשת השבוע בסיפור המרגלים הבאים לתור את הארץ , קרי עניין ההרגלים היום יומיים של כל אחד בפרט וכלל הרגלי העם . שבו יש עניין שכוונות הלב מנצחות את הרגלי היום יום , קרי כלב בן-יפונה , קרי דרך הלב או הצלם דמות של האור היא זו המסלקת את רעלי הרגלינו , ומאפשרת לנו להתעלות מעל מראה החול של עינינו , ולחזק עניין זה , בא הפסוק (במדבר יד פסוק ט`) ``אך ביהוה אל-תמרדו ואתם אל-תיראו כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל-תיראם`` דהיינו לכו על פי האור , ולא תראו רק לפי מראה עיניים או תיראו – תפחדו מצללי החושך , כי האור שייצר בעבר את תבניתם החשוכה , או את עולמם המעוצב כמרחב מעוצב המקיף את האור שלנו סר (הלחם), דהיינו הרעלים הן הפרטיים והן הכללים מתבררים על פי הלב , שדרכו היא מעל ההרגלים והתפישות הרעות בהם אנו מורגלים , זמן ניקוי והפרשת רעלים ,הסרת בגדי הצואה (בגד -לשון בגידה) וחזרה לאמונה הפשוטה . אשמח לקבל תגובות ישירות ולא מתחכמות . דוד
עלולים להשתגע אם יודעים את כל זה חחח טוב אפשר גם לקוות שהוא יסביר את עצמו