לי זה נשמע כמו תרגיל באנתרופולוגיה
הגדרה מחדש של "טוב" ו- "רע", במיטב המסורת הניטשיאנית? אולי בגלל שכבר סיימתי עם החדוו"אות ואין לי כוח לחזור אליהן
אי אלו ספוילרים מעורפלים בהמשך
בכל מקרה, המשפט שמופיע בסוף הפרק הוא גאוני, מכיוון שהוא נותן כל כך הרבה עומק לדמות של לקס. לקס הולך ונעשה מרושע יותר, אבל לא מנקודת המבט שלו. בעיני עצמו הוא רק נעשה נחוש יותר ויותר להגן על העולם מפני המפלצות האלו שמופיעות משום מקום. זה עושה אותו גיבור ואדם טוב. ואיפה הנקודה עליה נופלת ההוכחה החדו"אית הזו? מכיוון שהוא מניח מראש, מתוך פחד, שכל היצורים האלו מרושעים ושזה מעניק לו זכות להתגונן בכל אמצעים, הומאניים או לא. וזה הופך אותו למפלצת. וכשמסתכלים על שני הצדדים ביחד... אדם שהופך להיות מרושע ככל שהוא שואף להיות טוב -- אוי, זו אירוניה במיטב המסורת של גתה, ואיזה עומק מדהים זה מוסיף לדמות. אבל זה מה שעושה את סמולוויל לכל כך טובה.