פרק חביב
בריידי גנוב - גם אם אדע בטוח שאני לבד בחיים אני לא אצא ככה מהמקלחת. הסצינות של אוסטין וסמי ריגשו אותי. יש לי חולשה - כשאני רואה מישהו בוכה אני גם בוכה לא משנה אם זה מאושר או עצב, או עם זה סרט או מציאות. למשל מי שרואה טלנובלה בע"מ - בפרק שהיה אחרי היריה באפרת, אותו פרק שסיפרו לכולם וכולם התחילו לעכל, אני פשוט בכיתי כל הפרק, 45 דקות בכיתי. ואני מבינה את קלואי - מצד אחד היא עוד אוהבת את פיליפ אבל מצד שני היא מבינה שהוא לא טוב בשבילה ושהוא סתם קנאי קרציה.