הפרק היומי - יום שישי
מהו פרק טוב בעיניי? פרק שמוציא ממני רגשות ולא פיהוקים: עצבים בריאים, חיוכים טפשיים וצחוקים רמים. הפרק הזה היה פרק טוב.
לפני כמה שנים קראתי תיאוריה מעניינת, שגורסת כי מוזיקאי מוציא את האלבומים הכי-הכי שלו עד גיל שלושים ומאז הוא אמנם מסוגל להוציא אלבומים טובים, אבל הוא לא יצליח לשחזר את השיאים אליהם הגיע בצעירותו. הסצינה בין סאלי וקלארק הקפיצה את התיאוריה הזאת ממעמקי הזכרון - הייתכן וקלארק, אותו מעצב-על מבריק ומבטיח בצעירותו לעולם לא יצליח לשחזר את הצלחותיו כבו ריבאז'? האם השיער הלבן הלבין את תאי המוח האחראים לכשרון שלו? מאוד עצוב.
לא אשקר, אני מאוד אוהבת את משנתה הסוציאליסטית של סאלי להלביש את בנות המעמד הנמוך-בינוני בבגדים יפים. רק חבל שהמפעל שלה נראה כמו סווט-שופ שלמראהו מרקס היה מתהפך בקברו שוב ושוב. קשה היה שלא להבחין בזה כשדרלה, לשעבר מזכירה הלבושה כמו ווייט טראש מצויה, מגיעה לביקור ונראית כמו מיליון דולר+.
מה העניינים עם כל הנשיקות בין סאלי וסטפני? תמיד אתהה על יחסי האהבה-שנאה ביניהן. סאלי בכלל היתה קצת מוזרה בסצינה הזאת - מי אם לא את תהיה השושבינה של דרלה? אחת מעשרות חברותיה הנלהבות אותן אנו רואים בכל רגע נתון על המסך? או אולי אחת העובדות בספקטרה פאשנס, שלא ראתה את אור היום מאז הגיחה לעולם לראשונה?
מי צריך חזרה לחתונה?! זה אולי הטקס הלעוס והמאוס ביותר לכל מי שראה טלוויזיה מאז ומתמיד ובטח לכל מי שהתחתן (ת'ורן) או נכח בחתונה (דרלה), מוזמן או לא (סאלי). האמריקאים עד כדי כך מטומטמים?
כדור לראש לרידג', בבקשה.
ניק, תתחתן איתי! בקיצור, נהניתי.
מהו פרק טוב בעיניי? פרק שמוציא ממני רגשות ולא פיהוקים: עצבים בריאים, חיוכים טפשיים וצחוקים רמים. הפרק הזה היה פרק טוב.
