הפרעת אכילה?

[LeAn261]

הפרעת אכילה?

שלום לכולם. זו פעם ראשונה שאני בעצם "מדברת"/כותבת על הבעיה שלי. אני בת 26. ההתיחסות שלי לאוכל היא לא גישה רגילה שלרוב האנשים יש לאוכל, רוב האנשים רעבים אז אוכלים ... אצלי כל פעם שקצת עצוב לי, דיכאון,שיעמום .. אני פשוט נתקפת בבולמוס אכילה ואוכלת עד שבא לי להיתפוצץ! לא מזמן התחלתי בדיאטה וירדתי 7 קילו אני מאוד מרוצה מהתוצאות אבל אני רוצה וצריכה עוד 5 קילו, אבל אני מרגישה שזהו אין לי כוח יותר... אני גם נמצאת בשלב כזה שאין לי בן זוג ואני די בודדה. והאוכל כל הזמן נמצא בגב מחשבותיי.. מה לעשות?? איך לצאת מזה?? למה אני לא יכולה להיתייחס לאוכל כאוכל? אני מרגישה כיאלו אין לזה פיתרון! אני אשמח אם תכתבו לי תגובות ועצות לפתרון. והאם זה נקרא הפרעת אכילה ?

 

[Moreיהלום]

בטח שכן

את יודעת שזו הפרעת כילה כי הגעת לכאן... ני חייבת להבין- מתי התחלת עם הסרטים??

 

[LeAn261]

אוקי אז יש לי הפרעה!!

זה נמשך כבר 6 שנים בערך, אבל תמיד הדחקתי ולא התייחסתי לזה כבעיה. איפה מטפלים? למי לפנות?

 

[מיתר גוט]

...

האוכל לא אמור להיות במחשבותייך כל הזמן...הרי זה אוכל! כמו אוויר לנשימה...זאת הפרעת אכילה... וכן יש לזה פתרון- טיפול. לבד זה קשה. קשה מדי. ממתי זה ככה?

 

[אליה וקוץ בה1981]

אוכל מנחם.

כל כך זמין . כל כך נגיש. צעד אחד ואת שם המטבח. בעולם המודרני שלנו לא צריך להתאמץ כדי להשיג אותו. למצוא חברים זה דורש מאמץ. לעשות ספורט זה דורש מאמץ. להשקיע בתחביב זה דוש מאמץ. לאכול- זה הכי הכי קל. ולכן זו תגובה לכל דבר. וזה גם מושרש. רע לך- תאכלי. את לבד תאכלי. משעמם תאכלי. תגובה מהירה למצה לא פשוט. ילד בוכה -קח סוכריה חמוד. זה שנוי שצריך להיעשות בדרך המחשבה. את באמת רעבה? או שייש לך בעיה אחרת? מה את ב א מ ת רוצה? אם תחשבי לפני שאת פונה לאוכל, תעצמי רגע עיניים ותתרכזי, תנשמי נשימות גדולות ותירגעי, תביני מה את באמת צריכה. לפני שתפני לאוכל. ואלו דברים שבטיפול יעבדו איתך עליהם. ממליצה בחום על טיפול.

 

[osmolit2]

קשה קצת לענות...

לפעמים אני מרגישה שכבר לא נותרו אנשים בעולם עם התייחסות "רגילה" לאוכל. אבל את כותבת בבירור: "והאוכל כל הזמן נמצא בגב מחשבותיי". אם אוכל תופס יותר מקום בחיים ממה שהוא צריך, אם הוא מפריע... זו יכולה להיות הפרעת אכילה. את מתארת אכילה רגשית. קשה לברר לבד מה האכילה הזו באה לספק, אבל בטיפול זה יותר קל. וזו ההמלצה שלי. בהצלחה ועדכני אם תרצי.

ברוכה הבאה

 

[newKiticat]

האם שבאמת יכול לענות על זה

הוא עצמך. האם זו הפרעה? האם זו בעיה? את מרגישה שזה מפריע לך בקיום היום-יומי, שזה מקלקל אותך? אז יקריתי- יש בעיה. ויש גם פיתרון. הפיתרון לא אחדי לכולם, אבל יש לך כבר כמה מקומות להתחיל. בראש ובראשונה- את יכולה לפנות דרך קופ"ח ולמצוא מטפל. יש מרכזי טיפול לה"א (וגם אכילת יתר היא הפרעה!), ויש גם קבוצה תמיכה בשם O.A, בשם אכלנים כפייתים. יש להם אתר וכמעט בכל עיר יש קבוצה כזו. (הקבוצה אגב, פועלת על עקרון ה12 צעדים. וכבר שאלו אותי איך אני מתמודדת עם זה ומה אם זה לא מתאים- אז ככה- אני הולכת, מקשיבה, ומזדהה. אני לא עושה את תוכנית 12 הצעדים- אבל שואבת ממנה את מה שאני צריכה להחלמה.) יכול להיות ליאן, שזה נראה גדול עלייך. אבל אם יש לך הפרעה, בעיה, אז זה באמת עניין גדול שאין להקל בו ראש. בהצלחה.

 

[I s t a r]

לדעתי כן..

יש כאן כמה דברים שצריך להפריד ביניהם: מנגנון רעב שובע- שאת אומרת שאינך מרגישה מחוברת אליו, את אוכלת כתגובה לרגשות ואת לא מפסיקה בעת שובע אלא רק כאשר את עומדת להתפוצץ כהגדרתך. בן זוג-אינו תוצאה של משקל ,אלא של מה שאת מקרינה ותוצר ישיר של הערך שלך לעצמך. זה שהאוכל כל הזמן בראש שלך, אוקיי,זה מצב לא נכון. אנשים בעלי הפרעת אכילה כפייתית מתעוררים לפעמים בבוקר וכבר מרגישים מיד את הצורך לאכול ומריצים בראש את כל מה שיש במקרר. כך גם בערב מול הטלויזיה. האוכל נמצא בראשם מבלי שנקרא לשם ע"י תחושת רעב...וזו מבחינתי לפחות, כבר התייחסות לא נכונה לאוכל. אם בעקבות המחשבה האובססיבית הזו יש גם אכילה ללא שליטה ,יומיומית, הרי שמדובר באכילה כפייתית. אני מציעה לך לחפש מידע על ההפרעה הזו ולראות אם את מוצתא דימיון בין מצבך לבין מה שמוגדר בה. אם כן, כדאי שתיגשי לדבר עם מישהו על זה..

 

[מי שהיא 1]

לא אנחנו נאבחן אותך.

מכיוון שאנו לא גורם מוסמך ומכיוון שאנחנו בסך הכל רק וירטואלים. מי שיכול לאבחן אותך זה רופא. מישו שמתמחה. אני מבינה שיש קושי. שיש בעיה. ואני חושבת שיש דרכים להקל עלייך אבל את צריכה לרצות. את אומרת שאת לבד ושהאוכל ממלא לך חלק גדול מהחיים. ייתכן שאת אוכלת באופן שנקרא "אכילה ריגשית" אבל שוב. איבחון מלא ותשובה ברת תוקף את צריכה לקבל מרופא.