הפרעת אכילה לבת 86
- פותח הנושא Guest22
- פורסם בתאריך
זאת לא הפרעת אכילה
זו הדמנציה. לפעמים מה שהולך לאיבוד זו היכולת לבלוע
האם היא מצליחה לשתות? לפעמים מכוס יש בליעה אוטומטית.
אם כן תתחילו לתת לה ensure
אם לא אוכלים מתים ברעב, אתה יודע... והיא לא יכולה להגיד לכם שהיא רעבה שוב בגלל הדמנציה
לא יודעת מי מטפל בה אבל זה זמן טוב לראות פסיכוגריאטר ותזונאית.
זו הדמנציה. לפעמים מה שהולך לאיבוד זו היכולת לבלוע
האם היא מצליחה לשתות? לפעמים מכוס יש בליעה אוטומטית.
אם כן תתחילו לתת לה ensure
אם לא אוכלים מתים ברעב, אתה יודע... והיא לא יכולה להגיד לכם שהיא רעבה שוב בגלל הדמנציה
לא יודעת מי מטפל בה אבל זה זמן טוב לראות פסיכוגריאטר ותזונאית.
המון תודה על התשובה המהירה. ובכן
ראתה אותה פסיכיאטרית והיא באמת אמרה ש"אין מה לעשות חוץ מ ensure". העניין הוא ש
א. אין שום ביטחון שאת ה ensure היא תשתה. הרושם שלי הוא שהיא עושה מעין "הפגנת סרבנות" מול צוות המוסד (במיוחד אחת האחיות).
ב. היא התחילה במנהג המגונה הזה (כולל יריקות וזריקת אוכל על הרצפה) עוד לפני /היא איבדה את היכולת הקוגניטיבית.
ג. לא נראה לי שקיימת בעיית בליעה כי כאשר היא נמצאת באירועים משפחתיים היא כן בולעת לפחות חלק מן המזון (במיוחד ממתקים).
ד. לשתות היא שותה בלי בעיות.
האם יש תרופות פסיכיאטריות או אחרות שעשויות לעזור?
האם יש טעם ללכת לרופא א.א.ג. או אחר כדי לאמת את אובדן יכולת הבליעה?
אמרו לי שבמקרים כאלה אין מנוס מזונדה או peg. האם זה נכון? אין מנוס??
תודה שוב.
ראתה אותה פסיכיאטרית והיא באמת אמרה ש"אין מה לעשות חוץ מ ensure". העניין הוא ש
א. אין שום ביטחון שאת ה ensure היא תשתה. הרושם שלי הוא שהיא עושה מעין "הפגנת סרבנות" מול צוות המוסד (במיוחד אחת האחיות).
ב. היא התחילה במנהג המגונה הזה (כולל יריקות וזריקת אוכל על הרצפה) עוד לפני /היא איבדה את היכולת הקוגניטיבית.
ג. לא נראה לי שקיימת בעיית בליעה כי כאשר היא נמצאת באירועים משפחתיים היא כן בולעת לפחות חלק מן המזון (במיוחד ממתקים).
ד. לשתות היא שותה בלי בעיות.
האם יש תרופות פסיכיאטריות או אחרות שעשויות לעזור?
האם יש טעם ללכת לרופא א.א.ג. או אחר כדי לאמת את אובדן יכולת הבליעה?
אמרו לי שבמקרים כאלה אין מנוס מזונדה או peg. האם זה נכון? אין מנוס??
תודה שוב.
גם קלינאי תקשורת
בודקים יכולות בליעה. אם יש קלינאית תקשורת היכן שהיא נמצאת. אפשר לבקש ממנה לבדוק
עכשיו תקשיב: להגיד על בנאדם דמנטי שהוא "מפגין סרבנות" שכאילו מה שהיא עושה בהכרח מבטא את מה שהסביבה מפרשת, זה לא הוגן. אצל אנשים דמנטים רואים התנהגויות גולמיות שאינן קשורות בהכרח למסר כלשהו שהם רוצים לבטא.
ה"אין מנוס" הוא קליני לגמרי: כמה בסופו של דבר היא מצליחה לאכול. אם אינה מצליחה לצרוך רמת תזונה מינימאלית, אז "אין מנוס" וצריך למצוא דרך להכניס את התזונה בדרך אחרת (אנשור, זונדה, פג)
מה שעושים זה לדאוג שהיא תקבל את מה שהכרחי דרך אנשור ולתת לה לשתות מה שהיא אוהבת ולזלול ממתקים כמה שבא לה - כמובן אם מותר מבחינה רפואית ואין לה סוכרת או משהו כזה. בדמנציה נשאר כל כך מעט ליהנות ממנו, עושים מה שאפשר להקל מחד ולאפשר מאידך.
בודקים יכולות בליעה. אם יש קלינאית תקשורת היכן שהיא נמצאת. אפשר לבקש ממנה לבדוק
עכשיו תקשיב: להגיד על בנאדם דמנטי שהוא "מפגין סרבנות" שכאילו מה שהיא עושה בהכרח מבטא את מה שהסביבה מפרשת, זה לא הוגן. אצל אנשים דמנטים רואים התנהגויות גולמיות שאינן קשורות בהכרח למסר כלשהו שהם רוצים לבטא.
ה"אין מנוס" הוא קליני לגמרי: כמה בסופו של דבר היא מצליחה לאכול. אם אינה מצליחה לצרוך רמת תזונה מינימאלית, אז "אין מנוס" וצריך למצוא דרך להכניס את התזונה בדרך אחרת (אנשור, זונדה, פג)
מה שעושים זה לדאוג שהיא תקבל את מה שהכרחי דרך אנשור ולתת לה לשתות מה שהיא אוהבת ולזלול ממתקים כמה שבא לה - כמובן אם מותר מבחינה רפואית ואין לה סוכרת או משהו כזה. בדמנציה נשאר כל כך מעט ליהנות ממנו, עושים מה שאפשר להקל מחד ולאפשר מאידך.
כותבת שוב
כי קראתי שוב את השאלה שלך.
זה לא שהיא לא "יודעת" לבלוע. זה לא משהו מתחום הידיעה. זו יכולת.
כדי לבלוע צריך להפעיל שרירים מסויימים בסדר מסויים.
בדמנציה מה שקורה הוא שלפעמים רוצים לבלוע אבל המוח לא נותן את הפקודה הנכונה לשרירים הנכונים כי הוא, כמוח, כבר לא פועל כמו שצריך ולא נותן פקודות נכונות.
כששותים מכוס והראש מוטה קצת אחורה, יש גירוי על הגרון שעוזר למוח לזכור מה צריך לעשות ואיזו פקודה לתת. לפעמים כשרוצים לעודד בליעה ממש מעסים את הצוואר באופן מסויים כדי לעודד את תנועת השרירים.
כי קראתי שוב את השאלה שלך.
זה לא שהיא לא "יודעת" לבלוע. זה לא משהו מתחום הידיעה. זו יכולת.
כדי לבלוע צריך להפעיל שרירים מסויימים בסדר מסויים.
בדמנציה מה שקורה הוא שלפעמים רוצים לבלוע אבל המוח לא נותן את הפקודה הנכונה לשרירים הנכונים כי הוא, כמוח, כבר לא פועל כמו שצריך ולא נותן פקודות נכונות.
כששותים מכוס והראש מוטה קצת אחורה, יש גירוי על הגרון שעוזר למוח לזכור מה צריך לעשות ואיזו פקודה לתת. לפעמים כשרוצים לעודד בליעה ממש מעסים את הצוואר באופן מסויים כדי לעודד את תנועת השרירים.
עפרה מהודר
New member
שאלה לשניכם:
אתה כותב כי:
היא התחילה לירוק ולזרוק אוכל עוד לפני שהיא איבדה את היכולת הקוגניטיבית.
ושבאירועים משפחתיים היא כן בולעת לפחות חלק מן המזון (במיוחד ממתקים).
אתה מתאר את זה כ"סרבנות".
נדמה לי שכתבת שהיא עושה את זה יותר כלפי מטפלת מסוימת מאשר כלפי אחרים.
אני מבינה בדמנציה מעט מאוד.
כשאלת תם אני שואלת:
האם נשקלה האפשרות שהאישה באמת יורקת את האוכל כמרד? כלומר, בכוונה?
אולי יש לה משהו (מוצדק או לא מוצדק) נגד אותה מטפלת באופן אישי?
הרי אילו הייתה לה בעיה פיזית בבליעה, לא הייתה בולעת גם באירועים, לא?
אתה אומר שאתם מתייעצים עם פסיכיאטרית. מה דעתה על זה?
אני הכרתי אישה אחת (מהמשפחה) שבשלב מסוים אמרה שהיא לא רוצה לאכול יותר, פשוט כי היא רוצה למות.
אתה כותב כי:
היא התחילה לירוק ולזרוק אוכל עוד לפני שהיא איבדה את היכולת הקוגניטיבית.
ושבאירועים משפחתיים היא כן בולעת לפחות חלק מן המזון (במיוחד ממתקים).
אתה מתאר את זה כ"סרבנות".
נדמה לי שכתבת שהיא עושה את זה יותר כלפי מטפלת מסוימת מאשר כלפי אחרים.
אני מבינה בדמנציה מעט מאוד.
כשאלת תם אני שואלת:
האם נשקלה האפשרות שהאישה באמת יורקת את האוכל כמרד? כלומר, בכוונה?
אולי יש לה משהו (מוצדק או לא מוצדק) נגד אותה מטפלת באופן אישי?
הרי אילו הייתה לה בעיה פיזית בבליעה, לא הייתה בולעת גם באירועים, לא?
אתה אומר שאתם מתייעצים עם פסיכיאטרית. מה דעתה על זה?
אני הכרתי אישה אחת (מהמשפחה) שבשלב מסוים אמרה שהיא לא רוצה לאכול יותר, פשוט כי היא רוצה למות.
תשובה לשניכם
בדמנציה כשאומרים "בעיית בליעה" מתכוונים לשני סוגים של "בעיה"
האחת התנהגותית
השנייה נוירולוגית
בדמנציה בהחלט אפשר לראות גם וגם.
כשבודקים "בעיות בליעה" בודקים אם קיים רפלקס הבליעה.
ממה שהבנתי אצל הגברת המדוברת, קיים רפלקס הבליעה בעיקר אם היא שותה. מה שיכול לסמן שמתחילה איזו בעיה מהזן הנוירולוגי כי כאמור הרפלקס נכנס לפעולה באופן יותר אוטומטי כששותים מכוס ומטים את הראש מעט כלפי מעלה.
מעבר לכך יש בעיות התנהגות סביב אוכל. אולי סביב עוד דברים אבל כנראה סביב האוכל זה הכי מפריע. לא נכתב דבר על יכולות התקשורת של הגברת והאם היא מצליחה להביע רצונות. רצונות בודקים בעיקר סביב תהליכי וויסות ראשוניים קור/חום, רעב/שובע, שינה/ערות וסביב העדפות ראשוניות העדפת מטפל מסוים, העדפת אוכל, העדפת מיקום - בכל דרך בה מצליח הקשיש להעביר את המסר שהיה רוצה X על פני Y.
העברת מסר שכזה מסמן קוגניטיבית שקיים 'אני' וקיים 'רוצה'. שני דברים שלנו הם מובנים מעליהם ובדמנציה כלל וכלל לא.
התנהגות שהיא התרסה לשם התרסה היא לא כמו העדפה. אין איזה 'אני' שרוצה 'קודם ללעוס ואחר כך לירוק את הכל מסביב כי יצא לי מזה משהו'
כמו שאני מבינה דמנציה מדובר בהתנהגות שאין לדעת מה רוצים להביע בה - אם בכלל. זה יכול להיות כל דבר ושום דבר באותה מידה. להערכתי צריך פשוט למצוא דרכים לצלוח את הארוחות עד כמה שניתן בשלום ולוודא שהיא מוזנת במספיק קלוריות ביום על פי גובהה ומשקלה. אין שום טעם להתחיל לפתוח זירת קרב ולהתחיל לחנך אותה.
בדמנציה כשאומרים "בעיית בליעה" מתכוונים לשני סוגים של "בעיה"
האחת התנהגותית
השנייה נוירולוגית
בדמנציה בהחלט אפשר לראות גם וגם.
כשבודקים "בעיות בליעה" בודקים אם קיים רפלקס הבליעה.
ממה שהבנתי אצל הגברת המדוברת, קיים רפלקס הבליעה בעיקר אם היא שותה. מה שיכול לסמן שמתחילה איזו בעיה מהזן הנוירולוגי כי כאמור הרפלקס נכנס לפעולה באופן יותר אוטומטי כששותים מכוס ומטים את הראש מעט כלפי מעלה.
מעבר לכך יש בעיות התנהגות סביב אוכל. אולי סביב עוד דברים אבל כנראה סביב האוכל זה הכי מפריע. לא נכתב דבר על יכולות התקשורת של הגברת והאם היא מצליחה להביע רצונות. רצונות בודקים בעיקר סביב תהליכי וויסות ראשוניים קור/חום, רעב/שובע, שינה/ערות וסביב העדפות ראשוניות העדפת מטפל מסוים, העדפת אוכל, העדפת מיקום - בכל דרך בה מצליח הקשיש להעביר את המסר שהיה רוצה X על פני Y.
העברת מסר שכזה מסמן קוגניטיבית שקיים 'אני' וקיים 'רוצה'. שני דברים שלנו הם מובנים מעליהם ובדמנציה כלל וכלל לא.
התנהגות שהיא התרסה לשם התרסה היא לא כמו העדפה. אין איזה 'אני' שרוצה 'קודם ללעוס ואחר כך לירוק את הכל מסביב כי יצא לי מזה משהו'
כמו שאני מבינה דמנציה מדובר בהתנהגות שאין לדעת מה רוצים להביע בה - אם בכלל. זה יכול להיות כל דבר ושום דבר באותה מידה. להערכתי צריך פשוט למצוא דרכים לצלוח את הארוחות עד כמה שניתן בשלום ולוודא שהיא מוזנת במספיק קלוריות ביום על פי גובהה ומשקלה. אין שום טעם להתחיל לפתוח זירת קרב ולהתחיל לחנך אותה.
עפרה מהודר
New member
תגובה לשניכם
ליעל -- תודה על ההסבר. נדמה לי שאני מבינה את הבעיה.
ועדיין אני מקשה:
לדמנציה, כמו לכל מחלה, יש שלבים.
המצב שאת מתארת, כשכבר אין "אני" ואין "רוצה", נשמעות לי אופייניות בעיקר לדמנציה בשלב מתקדם.
האם לא יכולה להיות חולה בדמנציה בשלב מוקדם יותר, שבו יש לה גם בעיות נוירולוגיות והתנהגותיות, וגם רצון והעדפות?
ואז רואים רק "יורקת אוכל", ולא יודעים אם זה בגלל שהיא לא יכולה לבלוע, או שהיא לא רוצה?
ול- guest, כשאני אומרת "שניכם", אני מתכווונת גם אליך.
האם תיאור כמו שכתבתי יכול להיות רלבנטי לחולה שאתה מתאר?
באיזה שלב של המחלה היא נמצאת? (תחילתי? מתקדם?)
מזכירה שוב, שאני שואלת מסקרנות. אני לא באמת מתמצאת בנושא.
ליעל -- תודה על ההסבר. נדמה לי שאני מבינה את הבעיה.
ועדיין אני מקשה:
לדמנציה, כמו לכל מחלה, יש שלבים.
המצב שאת מתארת, כשכבר אין "אני" ואין "רוצה", נשמעות לי אופייניות בעיקר לדמנציה בשלב מתקדם.
האם לא יכולה להיות חולה בדמנציה בשלב מוקדם יותר, שבו יש לה גם בעיות נוירולוגיות והתנהגותיות, וגם רצון והעדפות?
ואז רואים רק "יורקת אוכל", ולא יודעים אם זה בגלל שהיא לא יכולה לבלוע, או שהיא לא רוצה?
ול- guest, כשאני אומרת "שניכם", אני מתכווונת גם אליך.
האם תיאור כמו שכתבתי יכול להיות רלבנטי לחולה שאתה מתאר?
באיזה שלב של המחלה היא נמצאת? (תחילתי? מתקדם?)
מזכירה שוב, שאני שואלת מסקרנות. אני לא באמת מתמצאת בנושא.
אמרתי שכן
שרואים גם וגם
ומכיוון שלא יודעים הקו החותך הוא ברמת רפלקס לבליעה
וברמת management לכל היתר.
הנקודה היא שלא מנסים לפרש את ההתנהגות אלא להגיע לתוצאה תומכת.
אם היא יורקת מזינים אחרת
אם יש מישהו עם זמן וסבלנות, אפשר לשבת שם ולנסות דבר דבר ולראות מה היא כן מוכנה לאכול (כשהנחת העבודה היא שיריקה = לא טעים). בדרך כלל במוסדות זה ניסוי וטעייה. אם יום אחד לא ירקה פירה, ינסו לתת לה פירה שוב לראות אם את זה היא לא יורקת באופן סיסטמטי.
לרוב אין שום דבר סיסטמטי - או לא כזה שמצליחים לעלות עליו במשאבים המוגבלים שיש.
לרוב גם אין מספיק כוח אדם לתת את השעות לבדוק מה כן יורקים ומה לא מה עוד שלפעמים היריקה יכולה להיות מכל מיני סיבות, ולהביע אי נחת כללי, ולא רק בגלל שלא טעים. למשל, בגלל מי שמאכיל באותו רגע, בגלל שיש אי נוחות אחרת (קר, חם עייפים), בגלל שיש רעש, בגלל שליד החלון... כל מיני דברים שהיא לא יכולה להגיד ולהם אין דרך להתחיל לנחש אפילו.
שרואים גם וגם
ומכיוון שלא יודעים הקו החותך הוא ברמת רפלקס לבליעה
וברמת management לכל היתר.
הנקודה היא שלא מנסים לפרש את ההתנהגות אלא להגיע לתוצאה תומכת.
אם היא יורקת מזינים אחרת
אם יש מישהו עם זמן וסבלנות, אפשר לשבת שם ולנסות דבר דבר ולראות מה היא כן מוכנה לאכול (כשהנחת העבודה היא שיריקה = לא טעים). בדרך כלל במוסדות זה ניסוי וטעייה. אם יום אחד לא ירקה פירה, ינסו לתת לה פירה שוב לראות אם את זה היא לא יורקת באופן סיסטמטי.
לרוב אין שום דבר סיסטמטי - או לא כזה שמצליחים לעלות עליו במשאבים המוגבלים שיש.
לרוב גם אין מספיק כוח אדם לתת את השעות לבדוק מה כן יורקים ומה לא מה עוד שלפעמים היריקה יכולה להיות מכל מיני סיבות, ולהביע אי נחת כללי, ולא רק בגלל שלא טעים. למשל, בגלל מי שמאכיל באותו רגע, בגלל שיש אי נוחות אחרת (קר, חם עייפים), בגלל שיש רעש, בגלל שליד החלון... כל מיני דברים שהיא לא יכולה להגיד ולהם אין דרך להתחיל לנחש אפילו.
תשובות
קודם כל אני חייב להודות שאני מופתע מן הזמן ותשומת הלב שאתם מקדישים לבעיה שלי. סופסוף זה לא בדיוק נושא "חם" מבחינה פסיכולוגית, כך שהמאמץ שאתן משקיעות הוא רצון לעזור נטו
הקשישה המדוברת נמצאת בבית האבות כמה שנים טובות. עד לפני כמה חודשים היא הייתה מעין "מלכה": מטופחת מאוד, חכמה, מתקשרת ועוזרת לאחרים (כינו אותה "אמא תרזה"), אבל גם מתנהגת כמו מלכה: נותנת הוראות לצוות איך לטפל בחוסים אחרים, דורשת יחס מיוחד ועוד. עוד "בימים הטובים" היו מקרים של עימותים עם הסגל כולל קללות (לא גסות, אלא בנוסח של ה' יעניש אותך על מה שאתה עושה). כבר אז היא לא הרבתה לאכול, אבל תירצה זאת בכך שאינה רוצה להשמין. וודאי שלא ירקה וודאי שכן בלעה. הרבתה "לקטר" על טיב האוכל, טענה שהוא מלוח מדי (בדקתי עם שוהים אחרים והם לא הרגישו שזה מלוח) וכד'. היא הייתה מאוד רגישה ל"כבוד שנותנים לה" וכעסה במיוחד על אחת האחיות על כך שאינבה נותנת לה יחס מיוחד. הרגשתה הייתה שהאחות הזאת מתנכלת לה (אני בדקתי ולא מצאתי אימות להתנכלות כלשהי, רק לאי הכרה במעמדה המיוחד של הקשישה.
ב3-4 החודשים האחרונים חלה הרעה רצינית ומהירה. היא התחילה להתבלבל בשמות ובזההויות של בני המשפחה. לדוגמה, חשבה שהבן שלה הוא בעלה, כאשר אמרנו לה שהוא נשוי טענה שלא סיפר לה שהוא התחתן, ועוד. חלה ירידה עצומה בזיכרון שלה לטווח קצר, לא הצליחה לסיים משפטים וכו'.
פסיכיאטרית שראתה אותה נתנה לה ציון 13/30 במבחן .
העניין עם היריקות והלעיסה ללא בליעה התחיל עוד לפני השלב שתואר בפיסקה האחרונה, אבל החמיר עכשיו .
לאורך כל התקופה נהגתי להביא לה מבחוץ כל מיני מאכלים שהיא אוהבת. עם הזמן, היא "ירדה" מרוב המטעמים ונשארה רק עם אהבה גדולה לרוגלך למיניהם. את אלה היא אכלה בהחלט ולא ירקה אותם. עכשיו היא פשוט שוכחת ללכת לפריג'ידר ולקחת ...
כל הנ"ל מלווה בתחושה קשה של פרנויה וחרדות. לדוגמה, היא טוענת שהאחות השנואה מטרטרת אותה ומעבירה אותה מכיסא לכיסא בחדר האוגל. האמת היא שהיא פשוט לא זוכרת איפה המקום שלה ומתיישבת במקומות של אחרים. היא פוחדת שעומדים לסגור את המקום ולזרוק אותה החוצה ולא יהיה לה איפה לישון. וכו'.
אז לאור כל הנ"ל, אני חוזר לעניין הבליעה, כיוון שזה עניין קיומי ממש. השאלה היא האם אי הבליעה היא תוצאה של הדמנציה ואז התשובה היא אינשור וכד', או שמא היא תגובה המכילה גרעין של הפגנתיות וסרבנות. שאלתי היא מה לעשות במקרה השני? כלומר, אם רופא א.א.ג. יקבע שרפלקס הבליעה קיים, לאיזה כיוון / מומחה לפנות להמשך הבירור ?
תודה.
קודם כל אני חייב להודות שאני מופתע מן הזמן ותשומת הלב שאתם מקדישים לבעיה שלי. סופסוף זה לא בדיוק נושא "חם" מבחינה פסיכולוגית, כך שהמאמץ שאתן משקיעות הוא רצון לעזור נטו
הקשישה המדוברת נמצאת בבית האבות כמה שנים טובות. עד לפני כמה חודשים היא הייתה מעין "מלכה": מטופחת מאוד, חכמה, מתקשרת ועוזרת לאחרים (כינו אותה "אמא תרזה"), אבל גם מתנהגת כמו מלכה: נותנת הוראות לצוות איך לטפל בחוסים אחרים, דורשת יחס מיוחד ועוד. עוד "בימים הטובים" היו מקרים של עימותים עם הסגל כולל קללות (לא גסות, אלא בנוסח של ה' יעניש אותך על מה שאתה עושה). כבר אז היא לא הרבתה לאכול, אבל תירצה זאת בכך שאינה רוצה להשמין. וודאי שלא ירקה וודאי שכן בלעה. הרבתה "לקטר" על טיב האוכל, טענה שהוא מלוח מדי (בדקתי עם שוהים אחרים והם לא הרגישו שזה מלוח) וכד'. היא הייתה מאוד רגישה ל"כבוד שנותנים לה" וכעסה במיוחד על אחת האחיות על כך שאינבה נותנת לה יחס מיוחד. הרגשתה הייתה שהאחות הזאת מתנכלת לה (אני בדקתי ולא מצאתי אימות להתנכלות כלשהי, רק לאי הכרה במעמדה המיוחד של הקשישה.
ב3-4 החודשים האחרונים חלה הרעה רצינית ומהירה. היא התחילה להתבלבל בשמות ובזההויות של בני המשפחה. לדוגמה, חשבה שהבן שלה הוא בעלה, כאשר אמרנו לה שהוא נשוי טענה שלא סיפר לה שהוא התחתן, ועוד. חלה ירידה עצומה בזיכרון שלה לטווח קצר, לא הצליחה לסיים משפטים וכו'.
פסיכיאטרית שראתה אותה נתנה לה ציון 13/30 במבחן .
העניין עם היריקות והלעיסה ללא בליעה התחיל עוד לפני השלב שתואר בפיסקה האחרונה, אבל החמיר עכשיו .
לאורך כל התקופה נהגתי להביא לה מבחוץ כל מיני מאכלים שהיא אוהבת. עם הזמן, היא "ירדה" מרוב המטעמים ונשארה רק עם אהבה גדולה לרוגלך למיניהם. את אלה היא אכלה בהחלט ולא ירקה אותם. עכשיו היא פשוט שוכחת ללכת לפריג'ידר ולקחת ...
כל הנ"ל מלווה בתחושה קשה של פרנויה וחרדות. לדוגמה, היא טוענת שהאחות השנואה מטרטרת אותה ומעבירה אותה מכיסא לכיסא בחדר האוגל. האמת היא שהיא פשוט לא זוכרת איפה המקום שלה ומתיישבת במקומות של אחרים. היא פוחדת שעומדים לסגור את המקום ולזרוק אותה החוצה ולא יהיה לה איפה לישון. וכו'.
אז לאור כל הנ"ל, אני חוזר לעניין הבליעה, כיוון שזה עניין קיומי ממש. השאלה היא האם אי הבליעה היא תוצאה של הדמנציה ואז התשובה היא אינשור וכד', או שמא היא תגובה המכילה גרעין של הפגנתיות וסרבנות. שאלתי היא מה לעשות במקרה השני? כלומר, אם רופא א.א.ג. יקבע שרפלקס הבליעה קיים, לאיזה כיוון / מומחה לפנות להמשך הבירור ?
תודה.
עוד קצת פרטים מגעילים, אבל הכרחיים להשלמת
התמונה.
היריקה היא משני סוגים:
א. יריקת ליחה, לא קשורה כלל לאוכל. היא פשוט יורקת על הרצפה הן בחדרה והן בחדר האוכל. זה מביא אותה לעימותים עם חוסים אחרים ועם הצוות. כאמור, העימותים התמתנו בהשפעת הסרוקוול.
ב. אי בליעת אוכל. היא מכניסה לפה את המזון, גם אם הוא אהוב עליה ביותר (למשל צ'יפס), לועסת אותו, אחר כך פולטת אותו לתוך כף היד וזורקת אותו לתוך הצלחת או ישירות לרצפה.
לפני כן היא בחיים לא הייתה עושה משהו דומה.
התמונה.
היריקה היא משני סוגים:
א. יריקת ליחה, לא קשורה כלל לאוכל. היא פשוט יורקת על הרצפה הן בחדרה והן בחדר האוכל. זה מביא אותה לעימותים עם חוסים אחרים ועם הצוות. כאמור, העימותים התמתנו בהשפעת הסרוקוול.
ב. אי בליעת אוכל. היא מכניסה לפה את המזון, גם אם הוא אהוב עליה ביותר (למשל צ'יפס), לועסת אותו, אחר כך פולטת אותו לתוך כף היד וזורקת אותו לתוך הצלחת או ישירות לרצפה.
לפני כן היא בחיים לא הייתה עושה משהו דומה.
בשני המקרים
בין אם רפלקס הבליעה פגוע ובין מדובר במשהו התנהגותי שאין לאף אחד דרך להבין אותו - הטיפול זהה:
אם אינה ניזונה מספיק בכוחות עצמה, משתמשים בעזרים/תוספים/חלופות.
המטרה היא להזין אותה עם ולמרות רפלקס פגוע או התנהגות נגטיביסטית... כי לא ישאירו אותה מורעבת. כמו שאתה מתאר אותה היום, היא לא נמצאת במצב שהיא יכולה להגיד שהיא רעבה ורוצה לאכול, וגם כשכבר נותנים לה, היא עסוקה בדברים אחרים ולא בהזנה עצמית.
התחושה הקשה של הפרנויה מאוד שכיחה אצל אנשים בתהליך דמנטי שלא מבינים מה קורה מסביב ולא זוכרים דברים בסיסיים.
כשהיא תפסיק להלחם, תדע שחלה ירידה קוגניטיבית נוספת. בשלב הבא כבר לא תהיה לה יכולת לייצר גם מחשבה פרנואידית
באמת שהכי חשוב זה לראות שנוח לה. היא לא תהיה מרוצה מהמאמצים שלכם כי החוויה הפנימית שלה מפחידה וכאוטית בלי קשר למאמצים הללו. היא לא מבינה שרוצים לעזור לה. מבחינתה העולם מתפורר והכל מפחיד לאללה.
בין אם רפלקס הבליעה פגוע ובין מדובר במשהו התנהגותי שאין לאף אחד דרך להבין אותו - הטיפול זהה:
אם אינה ניזונה מספיק בכוחות עצמה, משתמשים בעזרים/תוספים/חלופות.
המטרה היא להזין אותה עם ולמרות רפלקס פגוע או התנהגות נגטיביסטית... כי לא ישאירו אותה מורעבת. כמו שאתה מתאר אותה היום, היא לא נמצאת במצב שהיא יכולה להגיד שהיא רעבה ורוצה לאכול, וגם כשכבר נותנים לה, היא עסוקה בדברים אחרים ולא בהזנה עצמית.
התחושה הקשה של הפרנויה מאוד שכיחה אצל אנשים בתהליך דמנטי שלא מבינים מה קורה מסביב ולא זוכרים דברים בסיסיים.
כשהיא תפסיק להלחם, תדע שחלה ירידה קוגניטיבית נוספת. בשלב הבא כבר לא תהיה לה יכולת לייצר גם מחשבה פרנואידית
באמת שהכי חשוב זה לראות שנוח לה. היא לא תהיה מרוצה מהמאמצים שלכם כי החוויה הפנימית שלה מפחידה וכאוטית בלי קשר למאמצים הללו. היא לא מבינה שרוצים לעזור לה. מבחינתה העולם מתפורר והכל מפחיד לאללה.
עפרה מהודר
New member
זאת כנראה פרסומת.
הוא פיזר עוד הרבה קישורים בלתי-מוסברים כאלה, בתגובה לשאלות בפורום.
הוא פיזר עוד הרבה קישורים בלתי-מוסברים כאלה, בתגובה לשאלות בפורום.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.