הפרעת אישיות גבולית

[סטלה הקטנה]

הפרעת אישיות גבולית

אני מתעניינת במסגרת טיפולית ותמיכתית לבחורה הסובלת מהפרעת אישיות גבולית והיא אחרי אשפוז פסיכאטרי, הייתי רוצה לשמוע חוות דעת אם יש מישהו שהתנסה בעבודה עם בעיות נפשיות אם זה מומלץ האם יש מאמנים שכן למדו פסיכולוגיה ויכולים להחליף טיפול פסיכולוגי (כמובן שהטיפול התרופתי יימשך)? או שבכל מקרה צריך את שניהם.במקביל ? אם כן איך והיכן מוצאים כאלו מדובר בבחורה מאוד אינטליגנטית ומוכשרת, רק שחוסר הביטחון חוסר ההחלטיות והערכה עצמית נמוכה מונעים בעדה מלעשות צעדים קדימה, בין השאר האישפוז הותיר את חותמו (המנתק משהו) ויש מקום לזריקה רצינית של אמביציה. מה דעתכם?

 

[אוריק3]

היי סטלה..מה שלומך.. אני יכול להעיד מבחינתי.

בן שאר חטאי אני גם מאמן אנשים עם הפרעות אשיות מולדות ונרכשות. כאשר האימון במקביל לטיפול תרופתי לרוב. ואיננו בא להחליפו. עיקר האימון נועד בן השאר כפי שציינת נכון, לחזק ולתחזק את הבטחון העצמי הכרוך כמובן במודעות והערכה עצמית והנלווה לה. ובמקביל פיתוח רצונות מהוויים של המתאמן להגשמה של רצונות אישיים כמו תעסוקה, תחביבים והתנהלות שוטפת לחיי חברה פעילים. ולהתנהלות יומיומית גורפת. אם מעניין לך את יכולה לפנות אלי במסר בסבבה.. בהצלחה

 

[סטלה הקטנה]

תודה אוריק

עדיין לא מובן לי אם מחליף טיפול פסיכולוגי או שזה שני דברים שונים יש לך רקע בפסיכולוגיה? תוכל לפרט קצת יותר על האימון ומה שונה בו מאשר אימון עם אדם בריא? אתה כמאמן יודע למה לצפות ואיך להתמודד עם האופי האימפולסיבי הרסני...? אישיות גבולית זו הפרעה לא פשוטה ומאתגרת וחבל יהיה לנסות להכנס לאימון רק כדי לגלות שזה לא מתאים. סליחה על השאלות החקרניות

 

[אוריק3]

והנה לך תשובות

אימון כזה בהחלט יכול להחליף טיפול פסיכולוגי אך לא טיפול פסיכאטרי . אלא במקביל לו כתומך. באמון יעודי שכזה המטרה לשנות דפוסי התנהגות וחשיבה תת הכרתיים הפועלים כבררות מחדל. כמו תגובות ספונטניות/אימפולסיביות הקיימות אף בADHD . בהם התגובות דומות מאוד.. הטכניקות מתבססות דרך שימוש בכלים אוטוסוגסטיים כמו דמיון מודרך ו NLP. יתכן ולא מעט "אנשי מקצוע" ירימו גבה אבל החדשנות הטיפולית הזאת תופסת תאוצה ואכן גם נכנסת במקביל כתמיכה לטיפול פסיכיאטרי וגם כתחליף לטיפול פסיכולוגי ארכאי... אני אימניתי בעבר ומאמן כיום אנשים עם הפרעות גבוליות שזאת הגדרה הנכונה להיום.. ומחר יצרפו אותה מן הסתם להפרעות אשיות מולדת או נרכשת עניין של טרמינולוגיה אקזיסטנציאלית.. כמו כן אני מאמן גם אנשים עם מחלות נפש כמו מאניה דפרסיה. שוב, לטעמי אין יתרון במקריי הפרעות אשיות או הפרעות של אשיות גבולית בטיפול פסיכולוגי. נהפוכו לעיתים הם יוצרים נזקים (את יכולה להכנס לבלוגים של פגועי טיפול פסיכולוגי ולהתרשם.) כמו כן חשוב לציין שהצלחה אימונית נישתית זאת תלויה רבות בשיתוף הפעולה שלך.. לפיכך אני יוצר כמו בכל אמון. פגישה ראשונה להכרות ובחינה הדדית. בה אנו בוחנית התאמה הדדית, אני לשיטתי ואת למטרותייך. לשאלותייך האחרות.. אין זה מעניינו של הפורום ואין טעם להלאותו במגוון דרכי רכישת הידע שלי לאורך חיי. אז אם זה מעניין אותך תוכלי לקבל מידע פרטי .. בהצלחה

 

[האלי]

בזהירות

התמודדות עם מה שנקרא בז'רגון הפסיכולוגי הפרעת אישיות גבולית הוא לא המגרש הביתי של האימון. מדובר על הרבה יותר מאשר שלושה חדשים עד חצי שנה, גם דרך העבודה צריכה להיות שונה. עבדתי עם אנשים שהפסיכיאטריה הגדירה כסובלים מהפרעת אישיות גבולית, היו לי הצלחות שממש עושה לי טוב לחשוב עליהן, אבל לא תמיד הצלחתי ליצור את האמון הנדרש כדי להגיע להישגים עם אדם בעל רגישויות המיוחדות האלו. ככלל אצבע אני יכול להציע מנסיוני שהמאמן צריך להיות אדם מאד סבלני, סובלני וענו כדי מצד אחד לא ליצור עוד "איום" במערכת האיומים שממילא לוחצת על המתאמן המסויים הזה ומצד שני להיות משקל נגד מדוייק למטוטלת מצבי הרוח של המתאמן. לסיכום, אפשר לעבוד עם מאמן, זו לא עבודה קלה לאף אחד מהצוות, וההצלחה תלויה במאה אחוז בכל אחד משניכם. כמו שאמרת: "אישיות גבולית זו הפרעה לא פשוטה ומאתגרת וחבל יהיה לנסות להכנס לאימון רק כדי לגלות שזה לא מתאים." הייתי ממליץ לך לצעוד באיטיות ובזהירות, למרות הנטייה של ההפרעה לעבר הקצוות.

 

[ענבל כהן חמו]

גבולות האימון האישי

ככלל, אימון אישי אינו תחום שמכשיר את העוסקים בו לטפל במקרים פסיכולוגיים או פסיכיאטריים. לכן יש להיות מאוד זהירים בפניה לאימון במקום לטיפול פסיכולוגי או פסיכיאטרי שהומלצו. בפורום זה איננו יכולים להמליץ או לעודד פניה לאימון במקרים אילו, למרות שיתכן שבמקרים מסוימים האימון יוכל לעזור.

 

[אוריק3]

ענבל והאלי היקרים..

מהם גבולות האימון האישי? מי קבע אותם? והאם אתם מכירם מתודולגיה רלוונטית.?. נראה לי שזאת תפיסה שמרנית לתחום כה דינמי ופתוח ... העניין הוא הנסיון יכולת קריאת המתאמן והבנת מגרש המשחקים או שדה הקרב בצורה קצת יותר בוטא. לכן באם לא היתה התנסות של ממש בעבודה עם אנשים הבאים משם... הייתי קצת נזהר בהגדרת הגבולות.. ההסתייגות היחידה שעומדת בעניין .ואותה ציינתי קודם, שאין האימון בא להחליף את הטיפול הפסיכיאטרי אלא תומך בו.. ולפיכך אייך ניתן להמלץ או שלא לעניין שאין בו ידע ונסיון מוקדם? תמהתני על הניסוח.. רוב נחת

 

[האלי]

אוריק3

אני מזמין אותך לקרוא שוב, בעיון, את הודעתי. בכל מקרה כל המלצה שלי מתבססת על ידיעותי ועל הבנתי האישית. מי שרוצה מוזמן לעשות בדברי כל שימוש שנראה לו מתאים.

 

[אוריק3]

סבבה האלי, מתנצל אם לא דייקתי ואם חטאתי..