כמה דברים
אכילה בשבילי לפעמים היא סוג של נחמה ,הרגשה טובה ,שקשה לי ,לא תמיד לפעמים הפרעת האכילה שונה לגמרי מרוב דכאון אין לי חשק לאכל כלום ימים שלמים ,אלו שני סוגים של הפרעות אכילה שאני סובלת מהם .
לפעמים הפרעות האכילה שלי הן גם סוג של אובססיה ,שיוצאים לבלות או חוגגים או בכלל אני לא מסוגלת בלי לחשב קלוריות ולהציק לעצמי או למנוע מעצמי המון דברים .
אני גם לוקחת תרופות נגד דכאון הן לא עוזרות לי ממש גם השיחות עם איש מקצע לא עזרו לי ,לא תמיד לכל אחד תרופות ושיחות עוזרות ,יש אנשים שאולי עוזרים להם דברים אחרים ,עדיין לא יודעת מה עבורי יעזור ,אבל השיטה הרגילה אצלי לא עבדה ,זה לא שלא ניסיתי . להפך לפעמים זה רק החמיר את המצב . אנשי מקצוע שגורמים להרגיש רע עם עצמ ך פי אלף ,וכדורים שהופכים אותך לזומבי .
מבחינה גנטית דווקא אין לי שום נטייה ,אמא שלי בדיוק ההפך ,רזה בצורה קיצונית ,אפילו בהריון היא הייתה כזו ,כמעט שלא הבחינו שהיא בהריון .
יש לה פשוט דאגת יתר אלי בקשר לאכל ,כאשר אני בדיאטה היא מאד מודאגת שאני לא אוכלת מספיק אבל משום מה שאני סובלת מאכילת יתר היא לא אומרת כלום .
גם הדיאטנית לא צדקה כי בסופו של דבר ירדתי בכוחות עצמי ,בצורה קיצונית מאד ,והגעתי אפילו לתת משקל ,
גם לא הייתי שמנה לפני תקופה רגשית שעברתי שאז החלה בה האכילה הרגשית שלי והעלתי מאד במשקל ,עכשיו האכילה הרגשית חזרה על עצמה שוב ,לא העלתי תודה לאל בכמות ההיא שעליתי בה אז אבל עדיין עליתי המון והחגים מקשים עלי לא בגלל המאכלים כי זו מן תקופה כזו , בשבילי לא קלה ,ביום יום הרבה יותר קל לשמור ולהרגיש נפשית יותר טוב .