הפרעות שגורמות לאדם להיות סימפטי לאדם עליו

arana1

New member
כתחושה של האחר כעצמך

לרוב האנשים יש תחושה ברורה מאוד של עדיפות על האחר,זה מתבטא כסדר קדימויות ודרך אין סוף סדרים והסדרים חברתיים ואחרים,גם כיחסי תן וקח שנועדו לאזן את אותה תחושה דרך מוסכמות ותבניות חיברות שנועדו לכן לאפשר איזון בין תחרותיות לידידות
אלה הסדרים תועלתנים שמתבססים על מה כדאי ומה משתלם
אוטיסטים מתקשים מאוד להשתלב בהסדר הזה והישירות שלהם נובעת מזה שיחסית לתחושתם הוא נתפש כמזוייף ומלא סתירות מיותרות
מה שמעצבן את הסביבה נורא
וזה גם בגלל שלפחות לחלקם הגדול יש תחושה מאוד טבעית וחזקה של שיוויון בין תחושת העצמי לתחושת האחר
זו גם הסיבה שהם עושים את כל מה שנתפש לסביבה הנורמטיבית כטעות או כתסמין של לקות כמו למשל "בילבול" בין אני ואתה ובין סיבה ותוצאה(כי במישור ההדדי הדברים קשורים ונובעים אחד מהשני) והסיפוריות והשפה שלהם נוטה להיות מאוד שונה
מה שנחשב לכן על ידי האנשים האטומים לקשיי תקשורת
בגלל זה את מוצאת אצל אספים רבים תחושה ונטייה חזקה מאוד לשיוויון ולצדק וכמיהה למבנים חברתים שיבטאו אותם בשלמות

בקיצור,אמפטיה זה תחושת הזולת כעצמך
התחושה הזאת מעוורת לא פעם אוטיסטים לטבעו האמיתי של הזולת
הופכת אותם לקורבן לערמומיות ולאלימות שמאפיינת את האדם הנורמטיבי
זה מה שגורם לתמונות כמו שראיתי כאן אתמול שלא אמא שמספרת על ילד שמנסה להסביר בנימוס ובעדינות לבריון את המצב
או לתגובות אחרות שלא נתפשות כתואמות לסיטואציה החברתית
בקיצור
אהבה
שמהווה פשע נורא ולקות ממאירה בחברה שלנו היום
גם לפי מה שנחשב בטעות למדע ולרפואה
 

arana1

New member
לא

נדמה לי שאחד מהדברים שמביאים אוטיסטים לקשיי שפה ותקשורת ניכרים זה שהשפה לא כל כך בנוייה להכיל ולבטא סוג כזה של מצבים שעדיין די מאוד נדירים
למעשה השפה כמו שנהוגה ומתפרשת אף מרחיקה מאוד את היכולת לתאר מצב כזה כהלכה
זה לפחות הנסיון שלי
אולי זה מה שדוחף לא מעט אוטיסטים לשתוק במצבים שבהם אחרים מדברים

משער שיתכן שאדם כשרוני ממני ימצא את היכולת לעקוף את המכשלה הזאת
עד היום טרם קראתי תיאור אמין של התחושה הזאת
ואני אדם שקרא המון

אני יכול לתאר איך המבנים והתחומים השונים מתכנסים למצב הזה אבל זה די משעמם
אפילו אותי
 
התכוונתי לסיפור מהחיים.

איך אדם מגיב באמפתיה בדרך שהצגת.
"תחושת הזולת כעצמך" כפי שכתבת.

אני יכולה להביא דוגמה, איך קשר כזה יכול להזיק.

בצעירותי התנדבתי וטפלתי בילד שהיה פגוע מח. הוא היה בן שלוש ועדיין לא ידע לשבת או לעמוד על ארבע (כמובן שלא על שתיים).
אני לא זוכרת איך בדיוק קראו לקושי שלו, אני רק זוכרת את הילד עצמו, איתי. הוא לא אכל אוכל מוצק וכמובן שלא דיבר.

נאמר לנו לעשות לו תרגילים שונים, כדי לטפל בו.
לאמא שלו, שמאוד אהבה אותו היה קושי לעשות את הטיפולים האלה, ובכל זאת היא רצתה שהם ייעשו ולכן היא הביאה אותנו (התנדבנו, זה לא היה בתשלום). הייתי בחורה צעירה ופשוט ביצעתי את התרגילים שהיא אמרה לי לבצע.
היא הרגישה אמפתיה, היא לא יכלה לראות את הילד מקבל טיפולים ופשוט צורח בזמן הטיפולים.
היא כן חשבה שצריך לעשות אותם, אבל האמפתיה גרמה לו לא לנכוח בזמן הטיפולים.

שיהיה ברור, שלא הייתה לי אז ואין לי היום שום ביקורת על האמא הזו.
אני רק טוענת, שאמפתיה לעתים יכולה להזיק
(ונעזוב כרגע את השאלה אם הטיפולים היו הכרחיים ואם בכלל היו כדאיים, כי כנראה שבעיניה הם כאן היו כדאיים. עובדה שהיא בקשה שאנחנו נעשה אותם).
אני מקווה שהובנתי.
 

שלומות0

New member
אני זוכרת שסיפרת את הסיפור הזה

ומאוד לא אהבתי אותו, ואני חושבת שזו דוגמא מאוד גרועה לאמפתיה!
ולא הייתי מגדירה את תגובת האם כאמפתיה!..
 

שלומות0

New member
הדוגמא שלי בדיוק כמו שתארתי

מה זה אמפתיה,
אם חברה שלי תספר לי על מקרה לא נעים שקרה לה אני אביע רגשות אמפתיות כלפיה, אני לגמרי הזדהה עם התחושה הרעה שלה, לגמרי אבין אותה..
 
איך את יכולה לדעת שאת לגמרי מבינה אותה?

את יכולה לדעת אולי מה את היית מרגישה אם היית במקומה, אבל להבין אותה לגמרי? איך את יכולה להיות בטוחה שאת מבינה אותה לגמרי?

וגם: נניח, שאת כן מבינה אותה לגמרי.
אז שתיכן יושבות, נניח, ובוכות, על מה שקרה לה.
איך זה עוזר לה?
אולי במקרה כזה עדיף להיות פחות אמפתית ויותר תומכת (למשל)?

לפעמים גם אמפתיה משבשבת את השיפוט שלנו.
למשל, ילד מציק לילד אחר. לילד האחר נמאס והוא מכה את הראשון.
הראשון בוכה.
אז ברור שהאמפתיה שלנו תגרום לנו לרחם יותר על הילד הראשון, בזמן שאולי דווקא צריך לגלות אמפתיה לילד השני, אך אנחנו לא ראינו שהראשון הציק לו, כי השני פחות משתף.
 

שלומות0

New member
מי אמר שאמפתיה מונעת

תמיכה? וואלי האמפתיה דווקא תומכת לתמיכה ובלי האמפתיה לא הייתה בכלל תמיכה?
לגבי החלק השני שלך, סוריי אין לי כוח עכשיו להיכנס לוויכוח חסר טעם!
 
אני חושבת שיש מקום לאמפתיה,

אך לא מתוך הזדהות והתחברות מלאה, אלא מתוך ראיית קשייו ורגשותיו והיכולת "לצאת" מאותה תחושה ובכך לספק מענה של תמיכה רגשית. כלומר: "היכולת לחוש את הזולת מבלי לוותר על העצמי".

אם, למשל, אני פוגשת אדם חולה. אני מאוד מזדהה עם הכאב שלו, ממש חשה אותו, יושבת ובוכה אתו ביחד - לא עזרתי לי בכלום.
אבל אם מתוך אמפתיה למצבו אני מכינה לו אוכל, מאכילה אותו ומטפלת בו - הרי עזרתי לו הרבה יותר.
 

שלומות0

New member
שוב אני לא רואה אמפתיה בדוגמא הזו

אני אפגוש אדם חולה , אני אעזור לו לא מתוך אמפתיה כי זה לא.. אלא מתוך חובה מוסרית ואנושית!
 

שלומות0

New member
זה לא עניין של מוצלחות

אלא שאנחנו מפרשות אחרת את המילה אמפתיה
 
אשמח בכל זאת אם תביאי דוגמה, שתסביר לי טוב

את פרשנותך למילה אמפתיה.
 

arana1

New member
זה לא ככה

באופן שעשוי להישמע פרדוקסלי(כאמור גם בגלל מגבלות השפה) דווקא תחושה שלמה של האחר כעצמך מאפשרת לך גם תחושת הפרדה יותר ברורה
זו גם הסיבה שאוטיסטים נתפשים כמרוחקים ולא אמפטים
דווקא אז את רואה את התמונה בצורה יותר שלמה ומסוגלת להתערבות יותר מדוייקת

אני מכיר את הדברים שאת מספרת,זו הזדהות מאוד חזקה שלא מאפשרת פעולה בכלל,אמא שלי הייתה כזאת,זה קשור באמת לנושא וזה גם מצוי בקירבה,אבל זה ממש לא אותו הדבר
כשאת מרגישה את הזולת כעצמך את מסוגלת בהחלט גם לפעול במימד השכלי
מה שאת מספרת זה תגובה של מישהי שמסוגלת לפעול רק במימד הרגשי
למעשה מה שמאפשר תחושה שלמה של הזולת זה סינטזה טובה בין המישור הרגשי לשכלי
 

מאיה1010

New member
אני לא בטוחה שזו הכוונה באמפתיה

אני יכולה להעיד על עצמי, שלפחות בגילאים יותר צעירים, גם לי היתה תחושה של הזדהות מוחלטת עם הכאב של האחר, מה שגרם לי הרבה פעמים מפחי נפש גדולים.
אם להיות יותר קונקרטית, הייתי יכולה להיפגע בעצמי למשל מצעקות שמישהו צעק על מישהו שקרוב אלי, או שהרגשתי אליו קרבה, אני הייתי מרגישה תחושת עלבון צורבת וממש כאב פנימי, כאילו צעקו עלי (עד היום קשה לי עם אנשים שמרימים את הקול וגם לבני, שהוא בספקטרום קשה מאוד עם הרמת קול וכעס).
מאוד קשה להתנהל ככה ואני יכולה להבין את מה שאראנה כותב, לפחות לגבי האנשים שאליהם הוא מתכוון - שהאגו שלהם מנהל אותם, גם אני לא יכולה לסבול את זה, אני אוהבת אנשים עם רגשות אמיתיים וכנים, לא סובלת כוחניות והתנשאות.
עד היום זה קורה לי, אבל עם השנים למדתי איך לשמור על עצמי ולנסות "לנתק" את עצמי מהרגשות הללו, כדי לא להיפגע.
אני לא אוטיסטית, אבל מאוד יכולה להבין על מה מדובר.
 

שלומות0

New member
כפי שאנחנו מרבים כאן לכתוב

אסור לנרמל תופעות, ובמיוחד אסור לנסות להקטין תופעות כל כך חיוביות כמו אמפתיה
 

arana1

New member
זו לא הפרעה התפתחותית,זה יתרון התפתחותי

שפשוט נחשב כהפרעה בגלל שהוא לא מתאים לתבניות האגוצנטריות והאלימות שעומדות בתשתית החברה העדרית
 
למעלה