הפרעות קשב וריכוז.

[ayagu]

הפרעות קשב וריכוז.

פעם ראשונה בפורום . אני אמא לילדה בת 7.5 הלומדת בכיתה ב ומאובחנת כבעלת הפרעות קשב וריכוז . די נדיר אצל ילדות.הילדה מטופלת בריטאלין. כן כן למרות כל התגובות הפושרות,תופעות הלואיוכדומה. עברנו את הבושה של לעמוד מול הרוקח בבית המרקחת השכונתיבשעה שהוא שולף את הצרור שלו ומוציא את התרופה מארון התרופות המסוכנות. נוכחנו לדעת כי הריטאלין עוזר להתגבר. כמובן כחלק ממערך תמיכה נוסף. ההבדל בין יום עם ריטאלין ליום בלי הוא הבדל של שמים וארץ, למרות שאישית אני מעדיפה את הבת שלי מלאת חיים וקופצנית..לגדל ילדה עם ADHD זה להסתכל על החיים קצת אחרת לפחות מהעיניים של הילדה, לפעמים כל מה שהיא צריכה זה לשחרר קצת מרץ . והיא נהינית לרוץ לקפוץ ולפטפט במהירות של 200 מילים לדקה.. כן לפעמים קשה מאד לעצור את שטף הדיבור שלה. היא מסוגלת לקפוץ על הטרמפולינה שלה דקות ארוכות ולהקיף את הבית בדילוגים. לעיתים יש גם תסכולים מרובים למשל שנמצאים במכונית למשך של יותר משעה . יש גם חויות אחרות לעיתים מתסכלות יותר או פחות. הגענו למסקנה שמים, פארקים וחול הם בהחלט גורם מרגיע. מדוע אני כותבת בכלל? חזרנו היום משיחה בבית הספר והומלץ לנו להצטרף לעמותת ביחד. האם מישהו מכיר או שמע על פעילויות של העמותה?תודה.

 

[רותי הכ]

קודם כל ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

אני קוראת את התיאור של הבת שלך ורואה לנגד עיני את הבן שלי. (רק שהוא עוד קטן ועוד בלי ריטאלין) עמותת ביחד הוזכרה כבר בפורום זה. זוהי עמותת הורים לילדים היפראקטיביים יש לי ביד בטאון שהם מפרסמים כל חודש אני לא יודעת אם הכתובת והטלפון עןד מעודכנים ואם אפשר לפרסם בפורום. אבל בטח דליה או אפרת יתנו לך בקרוב תשובה קצת יותר יעילה. אז בהצלחה והחזיקי מעמד ואני מוכנה תמיד לענות על שאלות, לתמוך ליעץ וכו´

 

[אפרת@הבית]

שלום לך וברוכה הבאה!../images/Emo140.gif

קודם כל תרשי לי לאמר לך שהבת שלך היא כנראה נפש תאומה של הבן שלי

במיוחד בקטע של מרץ וקפצוצים... בקשר לעמותת ביחד, עמותת ביחד נותנת בעיקר תמיכה טלפונית (תמיכה אגב את יכולה לקבל גם אצלנו במשך כל שעות היממה

), יש להם עללון קטן שיוצא פעם בחודש ומדי פעם הרצאות בנושא הפרעות הקשב והריכוז. אחת לשנה הם מוציאים חוברת (שאני גאה לאמר שאת האחרונה אני עיצבתי וערכתי למרות שאינני חברת העמותה עוד - מה יש, מותר להשוויץ קצת...

) תוכלי לקבל את מספר הטלפון שלהם ב-144 (לצערי אסור לי לפרסם אותם מעל גבי הפורום ולכן אני נמנעת מלתת לך מספר טלפון) אבל אל תשכחי שאנחנו פה, נשמח להיות לך לאוזן קשבת ולכתף תומכת מתי שתצטרכי. אפרת

 

[ayagu]

התמודדות יום יום.

תודה על התמיכה . האמת היא שעד אתמול הרגשתי שאני מאד לבד בעניין. אנשים לא נוטים לדבר על ADHD. הרבה פעמים סיננו לעברנו (משפחה, וחברים) שהילדה לא מספיק מחונכת או שאנחנו לא מעמידים לה מספיק גבולות.השיא היה לפפני מספר שנים, שעדיין לא עברנו אבחון והקטנטונת שלנו סירבה לעלות על המטוס שיוביל אותנו מהולנד הביתה אחרי טיול כי היא הבינה את העיקרון ואי אפשר לרדת באמצע,חצי מהאנשים שעלו למטוס,הצד הישראלי כמובן, הביע את דעתו עלינו כהורים, החצי השני הסתכל עלינו במבטים עגמומיים ונד בראשו , הצד ההולנדי. כמובן שהיא סירבה להיחגר בחגורת הבטיחות וכל המטוס נשם לרווחה שהיא נרדמה, וכל מה שיכולתי לעשות על מנת להרגיע אותה עד שנרדמה היה לחבק אותה וללטף אותה , בתנועה מעגלית בשעה שמסביב כולם מציעים לי הצעות שונות ומשונות, הגדילה לעשות רופאה או לפחות אחת שטענה שהיא כזאת, שאנוחנו מוכרחים לעבור טיפול התנהגותי]רוב הזמן אנחנו מרגישים שאנחנו מתגמשים, אולי נוטים לוותר מעט ומהלכים בין הטיפות. מי שסובלת בעיקר מהעניין היא הבת הגדולה שלנו בת 11. היא כל כך בוגרת ומשתפת פעולה, אבל אני מרגישה שזה לא הוגן.היא כבר אמרה לנו שבשביל לקבל תשומת לב בבית צריך לקחת ריטאלין.כבר כתבתי כי לפעמים קשה לעצור את פרצי האנרגיה, את שטף הדיבור ואת ההתנהגות הנלווית .גם לבית הספר לקח זמן להבין את הצורך שלי בקשר שוטף עם המערכת , על מנת להיות מיודעת.קשה לה מאד להיות לומדת עצמאית, למרות שהיכולות שלה גבוהות במיוחד. לדעתי, היא מבלבלת את המערכת. גם אותנו. מצד אחד היא ילדותית ותינוקת אבל מצד שני היא מפתיעה בשנינות שלה, ביכולת הניתוח שלה וברגישות שלה.

 

[דליה.ד]

שלום "איהגו" וברוכה הבאה למקום

הנכון! את מתארת כל כך יפה את מה שעובר עליך כאם. אני יכולה להזדהות איתך מילה במילה! ולי יש ארבעה ילדים עם adhd בבית... כך שתכפילי את מה שאת מרגישה כפול ארבע ותתנחמי בעובדה שאצלך זה רק רבע... דרך אגב, שתי בנותי הן בעלות adhd (ועוד שני בנים) ושתיהן ילדות מאוד איכותיות עם הרבה קסם ושמחת חיים מדבקת, הן מוכשרות ויצירתיות ומשכיבות אותנו מצחוק! אחת בת 16.5 ואחת בת 14. יפה שאת מצליחה לראות את הדברים היפים הגלומים בילדתך ומקבלת את הסביבה כי את יודעת שאת האמא הכי טובה שאת יכולה להיות! תארי לעצמך כשאני לוקחת את הכנופייה שלי...אני מקבלת רחמים! וזורקת את זה לכל הרוחות. אני גאה בילדי! ומי שלא רואה...מפסיד אותם! בנוגע לריטאלין, תיארת בציוריות את ה"בושה" ...אל תתביישי! ילדתך לא אשמה! את לא אשמה! אין כאן שום בושה. אני מספרת לכל העולם שילדי הם כאלה והריטלין נלקח לעיני כולם בלי להסתיר ובלי לכסות. כי זאת המדיניות שלי! מה שגלוי ופתוח...לא מעניין. אם נהפוך את עניין הריטאלין לסוד איום ונורא יהיה לילדים קשה לשאת זאת. ולכן, הריטלין הוא חלק משגרת יומם, הם מתבדחים על זה, מדברים על זה וזה נראה לנו נורמלי וטבעי. אני אציע לך להצטרף לקבוצת תמיכה שמפעילה עמותת "ביחד", זה יתמוך בך בנוסף למה שאנחנו עושים. כי גם אנחנו קבוצת תמיכה , וירטואלית אמנם, אך קבוצת תמיכה אמיתית ומשמעותית. אנחנו מבינים את ההתמודדויות שאת עוברת כי הם גם ההתמודדויות שלנו. אמליץ גם על חוג ספורט: שחיה זה דבר נהדר לילדתך, כי יש לזה ערך תרפויטי ומרגיע. תמיד כאן בשבילך!

 

[zivadina]

אם יש לך ילדים "רגילים", סימן

שאת לא צריכה לשנות את החינוך שלך, נכון? אני מכירה את זה היטב. מה שכן, את צריכה ללמוד את הבעיה של הילדה, ולפתח כלים כדי לעזור לה, ובזה כולנו פה יכולים לעזור לך. אין חכמים כבעלי נסיון....

 

[רותי הכ]

גם אני נתקלתי בכל ה"נשמות הטובות"

האלה שתמיד יודעים יותר טוב. פשוט תתעלמי מהם. אם הם בורים ולא יודעים להתמודד מה אכפת לך?? הילדה שלך צריכה את החיזוקים שלך את והיא יודעות שהיא מקסימה וזה הכל

 

[ayagu]

לא תמיד..

לא תמיד, בעצם בחצי מהזמן אני לא בטוחה שאני יודעת או מצליחה להתמודד. לפעמים מה שמתאים ביום אחד משיג את התוצאה הרצויה יום אחר כך. באשר "לנשמות הטובות" זה ברוב המקרים מלחיץ. בתור קטנה יותר היא נהגה להשתטח על הרצפה במקומות הומים ולצרוח כל אימת שסירבנו לדבר זה או אחר. השיא היה בקיץ האחרון שעשינו את טעות חיינו ולקחנו את הסבתא יחד איתנו לטיול בחו"ל. ניסינו לזרום לפי מצבי הרוח והצרכים. לעצור בכל פארק אפשרי ולהאכיל יונים, לעצור באמצע רחובות הומי אדם לחבק ולהרגיע , בשעה שהסבתא הפולניה נדה בראשה ומסננת אצלי זה לא היה כך...תארי לעצמך שהיא ניסתה "לשחד" את הבת שלי ולהעניק לה כוכבים והפתעות על כל התנהגות רצויה. כמובן שאת ההפתעות בסופו של דבר היא נאלצה להעניק בלי שום קשר להתנהגות המצופה.הסבתא לא הבינה למשל את הצורך של הקטנטונת שלנו לרוץ קדימה לחזור לאחור ושוב לרוץ. או לקפוץ על המיטה במלון כטרמפולינה. המדהים הוא שהקטנה החכמה הזו כל כך מודעת לעצמה ולמצבה..לפעמים היא פשוט אומרת לנו : "אתם מפריעים לי להתרכז תזוזו מכאן" כמובן שכל הפרעה הכי קטנה מסיחה את דעתה..בקיצור ואני עוד יכולה לכתוב המון, אני מרגישה שלפעמים נגמרים לי הכוחות, אני צריכה להיות כל הזמן כל כך סבלנית, שלווה, מקבלת, אפילו לא לשנות את הטון ולענות בחוסר סבלנות.כי הקטנטונת מישירה אליי מבט ואומרת לי " אל תדברי אליי בחוסר סבלנות, זה פוגע בי" ושוב כמובן לשכנים ולמסביב תמיד יש הצעות ייעול.. לפעמים אני מרגישה שאני קורסת ומשתדלת לאסוף את עצמי מחדש אבל זה כל כך קשה.

 

[דליה.ד]

גם אני מוצאת את עצמי לפעמים

מאבדת שליטה וצורחת...מרגישה מותשת ומודה לאלוהים על כל יום שעובר ומקדם אותם להיות בוגרים...

. בפגישה האחרונה שלנו אצל ד"ר עדי אדר הוא בהחלט הרגיע אותי שזה מתעדן כשהם יותר גדולים, והאקוטיות מחלישה. אז תודה על ניסים קטנים! איך הילדה מתפקדת עם ריטלין? אצלי זה הבדל בין שמים לארץ וכל כך הרבה דברים נפלאים מתגלים ללא ה"מסך" של הadhd ...

 

[ayagu]

עם ריטאלין ובלעדיו.

התפקוד עם ריטאלין טוב מאד. הילדה שלי רגועה יחסית, פחות נפיצה. בבית הספר היא מתפקדת יפה ( מצליחה להתרכז, לבצע משימות) ההשפעה של הריטאלין פגה בשעות הצהריים כאשר היא חוזרת מבית הספר ואז הADHD במיטבו. הילדה מאד מודעת להשפעה של הכדור. לפני שבועות מספר היא אירחה חברה ללינה ובבוקר שהיא נטלה אטת הכדור, שאלה אותה החברה למה הכדור? הילדה הסבירה לה שזה כדור שמאד עוזר לה להתרכז וכדאי גם לה לבקש מהרופא כדור כזה. הבעייה היחידה היא שהריטאלין "מכבה" יצירתיות" ומדובר בילדה שמציירת בצורה מדהימה, המורה שלה לאמנות מרגישה הבדל משמעותי בין היצירתיות שלה לאחר נטילת הכדור לבין היצירתיות שלה ללא הכדור.הפרעה נוספת היא מעין "טיקים". אבל בשיחה עם ד"ר שרון הנוירולוגית נאמר לי כי אם היתרונות בשימוש בתרופה עולים על החסרונות הרי שכדאי להתעלם מן החסרונות ( טיקים)

 

[zivadina]

יש שיטה שלמה של פרסים להתנהגות

נאותה, ובזה הסבתא צדקה. היא לא צדקה בזה שלקחה את העניינים לידיים ולא עבדה איתך בשיתוף פעולה, כי את זאת שצריכה להחליט מה מותר ומה אסור. ואגב, אני לא הייתי מרשה לבן שלי לקפוץ על המיטה במלון, אבל כן הייתי מרשה לו לקפוץ בפארק. ילדי adhd צריכים מערכת נוקשה מאוד של כללי התנהגות, ולפחות בהתחלה אסור לסטות ממנה, כי הילדים מנצלים את זה לרעה. את חייבת ייעוץ איך מסדרים את החיים לילד כזה ולהורים שלו. תקבעי כללי התנהגות ביחד עם בעלך, ותקפידו עליהם שניכם. לפעמים האבות יותר נוקשים, ואז התוצאה יותר טובה. מנסיון..... ושכל הסבתות והמומחים מסביב יקפצו בפארק. חשוב מה שההורים החליטו!!!

 

[ayagu]

אני בהחלט מסכימה איתך

ברור לי שאנחנו די "אובדי עצות" ופועלים על פי אינטואציה. גילינו אבל שמערכת נוקשה מדי של כללים לא יעילה במקרה הפרטי שלנו. ניסינו ואולי לא התמדנו מספיק. אני די נשברת שהיא מתחילה לצרוח ולפעמים אנחנו נוטים לוותר בשביל "שקט תעשייתי". בהקשר לתגמולים על התנהגות נאותה אני ממש לא בעד.

 

[karin45]

ערב טוב לך ושבת שלום ../images/Emo141.gif

את בהחלט מתארת יפה מאד את התנהגות ביתך ומה שאת מרגישה... כמוני כמוך ואת בהחלט לא לבד, זוכרת את הבכי והצרחות כשלא קיבל מה שרצה, זוכרת שעד לא מזמן כשהיה מתרגז היה נכנס לחדרו וטורק אחריו את הדלת, זוכרת גם את האנשים שהסתכלו על הילד הלא מחונך והיום ממש אחרת, אפשר להגיד שעברנו את השלב הקשה של ילד עם ADHD והולכים לקראת גיל ההתבגרות. הבן שלי היום בן 10.5, יש ימים שהולך לישון אצל חברים או שחברים ישנים אצלו וכולם יודעים ומזכירים לו לשתות את הכדור בבוקר לפני בית הספר... לדעתי אסור שנתבייש בזה או שלא נרגיש נוח, הכי חשוב מה הילד מרגיש ואכן הוא מודע לזה שהכדור עושה לו טוב והוא מצליח לשבת בכיתה כמו יתר הילדים. הבן שלי כישרון בציור עם הכדור או בלעדיו, המורה לאומנות ארגנה בשבילו תערוכה בקירות בית הספר ולא צריכה לספר לך איך הילד הרגיש, פשוט היה מאושר. שבת שלום קארין

 

[דליה.ד]

על פרסים, חיזוקים ושאר ירקות

אז דווקא עם ילדינו המוכשרים, היצירתיים ובעלי הadhd יש הצלחה לחינוך התנהגותני, בשיטת "כלכלת אסימונים" או תיגמולים חומריים אחרים. למשל מה שאנחנו עושים עם בננו בן ה12 שמקבל כסף (כן!) על התנהגות טובה, עליה סיכמנו מראש, הוא מקבל חצי שקל. בסוף שבוע התעריף עולה לשקל. ההישגים מדהימים! ואני התרוששתי.....והרווחתי! לגבי הסבתא: היא לא צריכה לחנך את הילדה אלא רק להינות ממנה! אבל, ניכר שיש לה נסיון חיים וכדאי לקחת ממנה את העצה. תנסי, אם לא תועיל אז לא, ואם כן....כיפאק לסבתא! איך היא תרגיש טוב שעזרה לך! וזה יתרום לכך שהיא תראה אותך באור חדש, במיוחד אם את כלתה

.....

 

[zivadina]

לא צריך לפעול רק לפי אינטואיציה

כי יש שיטות בדוקות שהוכיחו את עצמן. כדאי לך להתעניין.

 

[pazro]

למה את מתיחסת לADHD כגורם בושה?

 

[ayagu]

אני לא מתייחסת

לADHD כאל גורם בושה אני פשוט נורא מבולבלת. לא תמיד בטוחה שאני עושה את המעשה הנכון. השימוש במונח בושה בהחלט לא מתאים כאן.מבוכה מחוסר ידע איך להגיב או להתנהג אולי כן.

 

[sshoshan]

אכן

אני מורה לחינוך מיוחד בבית ספר רגיל,שבו לומדים הרבה ילדי adhdורובם גם על רטלין. המחנכות וצוות המורים מברכים ומחזקים את ידיהם של ההורים המקפידים על התרופה.יש מקרים בהם הורים עושים ניסוי ולא נותנים כמה ימים את התרופה כדי לבדוק אם בבית הספר הרגישו או לא. מובן שהילד ישר מגיב ואיתו כל הסביבה טאז יש פניה ישירה אל ההורים האלה.את רק עוזרת לילדה לעבור את הימים עם חיוך ועם תגובה חיובית של הסביבה. יש כיום מודעות ענקית של המערכת לטובת ילדים אלה והוריהם,וכולנו מפרגנים. אל תשימי על כל היידנס שנותנות עצות ומעירות.

 

[ayagu]

../images/Emo141.gif../images/Emo51.gif