הפרעות אישיות ו-COMPLEX PTSD

[נסחפת עם הגלים]

הפרעות אישיות ו-COMPLEX PTSD

מה אתם אומרים על לסווג הפרעות אישיות למיניהן תחת COMPLEX PTSD?

שוב לא חקרתי את הנושא, אבל מהיכרות שלי אנשים כמעט תמיד יש טראומה מורכבת, ואם אין טראומה אז יש מערכת יחסים בעייתית ומסובכת עם המשפחה בייחוד עם ההורים. והפרעות האישיות השונות AKA נרקיסיסטית, גבולית, נמנעת על פי דעתי הצנועה *משתנות כתלות במגדר, מזג ולפעמים גם אופי הטראומה.

מלבד הפרעה אנטי-סוציאלית.

מה דעתכם בנושא?

נ.ב. חבל שגרא לא פה.

 

[ommerl]

לדעתי זה לא אפשרי

כדי שזה ייכלל תחת הסיווג של פוסט טראומה מורכבת חייב להיות תמיד מרכיב של פוסט טראומה שזה סכנת חיים ברורה או סכנה לשלמות הגוף (מערכות יחסים בעייתיות לא נכללות בזה אלא אם יש בהן סכנה ברורה לחיים או לגוף).

חייבים להיות גם סימטומים אחרים של פוסט טראומה כמו חוויה מחודשת של הטראומה בצורות שונות: סיוטים בלילה, פלאשבקים, והימנעות טוטאלית מגירויים המזכירים את הטראומה. יש גם הרבה פעמים יותר שינה בשלבי השינה העמוקים (SWS).

אם למישהו יש גם הפרעת אישיות, וגם הוא חווה פוסט טראומה מורכבת, הוא עשוי לסבול משני הדברים במקביל.

כמו כן, פוסט טראומה היא מצב שהאדם מבין שאינו רצוי. הוא לא רוצה סיוטים בלילה, הוא לא רוצה לפחד מגירויים שמזכירים את הטראומה ולא נהנה מהפלאשבקים.
הפרעות אישיות נקראות "אידיו-סינכרוניות" שזה אומר- מחוברות למבנה האישיות.
אדם שיש לו הפרעת אישיות בדרך כלל לא חושב שיש לו בכלל בעיה. את מה שהפסיכולוג מגדיר אצלו כסימפטומים של הפרעת אישיות הוא רואה כסגנון חיים, אופי, בחירתו החופשית את התנהגותו.
הוא לא סובל מההפרעה באופן ישיר ובדרך כלל אם מגיע לטיפול זה בגלל הדברים שההפרעה משפיעה עליהם באופן עקיף או בגלל לחץ של סביבתו.

אין דמיון בסימפטומים, אין דמיון באטיולוגיה, ואין דמיון בטיפול שיש לתת בכל אחד מהמקרים ולכן אי אפשר לסווג אותם תחת אותה הגדרה.

 

[נסחפת עם הגלים]

כל מה שתיארת

זה PTSD רגיל.
ג׳ודית הרמן מזמן הציעה להחליף את ההגדרה של הפרעה גבולית ב-cptsd כי אצל חלק גדול מאוד יש טראומה כזאת או אחרת. וגם מערכת יחסים מתעללת מצד ההורה (אפשר להתווכח על מה זו מתעללת. אני לא מדברת על דברים שאתם הנורמטיביים מגדירים כ״ההורים שלי דפקו אותי״). למשל דוגמא מהשלוף ששמעתי ממישהי זה שאמא שלה שהיו לה פרטנרים מיניים רבים ניסתה לשדל אותה לזנות.

אז תחסוך ממני את ההגדרות היבשות כי אני מכירה אותם היטב ומטרת השאלה הייתה דווקא להימנע מהמובן מאליו. והדבר האחרון שהייתי צריכה זה שמישהו שקרא באיזה ספר יסביר לי מה זו הפרעת אישיות ואיך היא מרגישה. ולא, זה לא נכון מה שכתבת.

 

[יעל ניסן]

לא להתרגז

ביקשת דיון, נסי להיות יכולה לא להסכים בלי ה"חסוך ממני" ושות'

זה שג'ודית הרמן הציעה ועדיין לא עבר, סימן של לגמרי מתיישבת ההצעה שלה והיא עוד על מדוחה. כלומר שלמרות שאולי הוא עונה על כל התופעות שרואים בשטח, היא לא ממצה, ולא מסכימים איתה אנשים יותר חכמים ומלומדים מאיתנו.

למרות שב PTSD והפרעת האישיות גבולית ניתן לראות פרופיל סימפטומטי דומה, PTSD וBPD נבדלים בקריטריונים לאבחון. בעוד שבPTSD 'נדרש' אירוע טראומטי ברור בהיסטוריה של המטופל, וב- BPD לא.
למרות שהרבה אנשים הסובלים BPD יש היסטוריה של התעללות, עדיין יש הרבה אנשים המאובחנים כ-BPD ללא רקע התעללות... מה עוד שההתעללות אינה מהווה קריטריון לאבחון .

ועכשיו הטוויסט: כשבחו"ל (בעיקר ארה"ב) מתמודדים עם מטופל המציג גם היסטוריה אישית טראומטית וגם סימפטומים של הפרעת אישיות גבולית פסיכיאטרים / פסיכולוגים מסוימים נוטים יותר לאבחון PTSD כי אז יש לאותו מטופל סיכוי גבוה יותר להיות מכוסה על ידי ביטוח, ואילו אלו ש'זכו' בהפרעת האישיות הגבולית נטו, לא מכוסים.

המציאות היום היא שגם בהיעדרו שלרקע טראומטי מובהק שניתן לזהות כטריגר ל- PTSD, יש סיכוי גבוה לקבל אבחנה של PTSD על מנת להיות מכוסה על ידי ביטוח בריאות לטווח הארוך יותר. ההטיה הזו כאילו דוחקת את האקדמיה להגדיר אחרת.
את צריכה להבין שלא מדובר באמת אבסולוטית אלא על הסכמות - שבסוף בסוף בסוף... מתורגמות אקטוארית בכיסוי ביטוח הבריאות.

 

[נסחפת עם הגלים]

ההגדרה של CPTSD

היא לאו דווקא טראומה מוגדרת, כמו רצף של חוויות קשות, כמו במקרים של התעללות ממושכת או בני אדם שנשבו (בין אם חיילים או אזרחים כמו המקרה שהתפרסם לא מזמן על הגבר שכלא נשים והתעלל בהן במשך שנים).

ההגדרה של PTSD קלאסי לדעתי לא ממצה מקרים כאלה, היא מאוד צרה ומצומצמת. ובארץ המאצ'ואיסטית שלנו, נדמה כאילו PTSD זה חייל שנפגע בשדה הקרב. או נפגעי טרור. יש הרבה מקרים של טראומות שההגדרה הזאת לא ממצה.

יש מחקר על קנביס בטח שמעת, שאם נותנים לנפגע טראומה תוך 24 שעות את החומר הפעיל נמנעת קונסולידציה של הזיכרון כטראומטי. זה נמצא אפקטיבי על חולדות והכוונה היא לבצע אותו בהמשך גם על בני אדם. ז"א שבן אדם שעבר טראומה צריך מיידית לרוץ למיון לקבל טיפול. וזה יעיל, במקרה שהטראומה היא חד פעמית ומוגדרת, כמו למשל חייל שנפגע בשדה הקרב או אדם שנכח בפיגוע. אבל מה לגבי קורבנות של התעללות ממושכת? או כאלה שלא מיידית מבינים שמה שעברו נחשב לטראומה? כמו למשל במקרים שהחברה לא מתקפת, או אפילו מאשימה את הקורבן.

בטח שמעת על תסמונת שטוקהולם, ועוד כל מיני התנהגויות יותר מורכבות ופרדוקסליות שרואים אצל נפגעי טראומה שהיא מורכבת במהותה ולא חד משמעית ומוגדרת כמו PTSD רגיל.

אני לא באה בטענות למתכנני הניסוי, כי הבעיה היא חברתית במהותה, וכנראה גם פוליטית.

 

[ommerl]

טוב

אם את יודעת את כל התשובות למה את בכלל טורחת לשאול שאלות?

CPTSD זה בדיוק כמו PTSD רק שההבדל הוא ש CPTSD הטראומות חוזרות ונשנות (למשל התעללות מינית חוזרת על ידי קרוב משפחה, או הימצאות זמן רב בשבי) ואילו ב- PTSD זו טראומה אחת (למשל קרבן של שוד מזוין)

בשניהם ההגדרה לטראומה היא סכנת חיים או סכנה לגוף. בשניהם יש סימפטומים דומים.
לא המצאתי את כל זה.

לא משנה כמה נחשוב מחוץ לקופסה ומחוץ להגדרות היבשות; אין דמיון באטיולוגיה ובסימפטומים ולכן אי אפשר להגדיר אותם ביחד תחת אותה הגדרה. מה הטעם יהיה לשים אותם תחת אותה הגדרה? במה זה יקדם את הפסיכיאטריה? במה זה יקדם את החולים?

 

[נסחפת עם הגלים]

למה אתה כ"כ בטוח

שאין דמיון?

 

[ommerl]

למה את כל כך בטוחה שיש דמיון?

מבחינת הסימפטומים:
-חוויה חוזרת ומפורשת (סיוטים ופלאשבקים) של טראומה או טראומות:
CPTSD: יש.
הפרעות אישות: לפי מה שידוע לי: אין.

-הפרעות בשינה:
PTSD: יש בעיות אפייניות בשינה למי שיש לו PTSD. בעבר לא הייתה חלוקה בין PTSD ל- CPTSD והמחקרים על שינה הם ישנים יחסית לכן סביר להניח שהם נכללו באותה קבוצה קלינית במחקר.
הפרעות אישיות: לא ידוע לי על בעיות שינה אפייניות להפרעות אישיות. אם יש מעניין לדעת אם הן דומות בין האנשים ובין הקבוצות הקליניות.

מבחינת ההיסטוריה והגורמים להפרעה:
-אירועים טראומטיים שיש בהם סכנת חיים ממשית או סכנה לשלמות הגוף:
CPTSD: יש אירועים חוזרים כאלה (ב PTSD יש אירוע יחיד).
הפרעות אישיות: לפי מה שאת אומרת אצל חלק מהאנשים שיש להם הפרעות אישיות יש גם היסטוריה של סכנת חיים או סכנה לגוף.
ברגע שזה לא כולם אי אפשר להתייחס לזה כגורם המרכזי להפרעת האישיות. לעומת זאת- לכל מי שיש PTSD או CPTSD הייתה טראומה או טראומות חוזרות. בלי טראומה אין הפרעת פוסט טראומה... אבל יכולה להיות הפרעת אישיות בלי טראומה.

-מערכות יחסים בעייתיות:
CPTSD: לא אמור להיות הבדל..
הפרעות אישיות: לפי מה שאמרת, לכל מי שאת מכירה שיש לו הפרעת אישיות יש או היסטוריה של טראומה חוזרת המתאימה ל CPTSD, או היסטוריה של מערכות יחסים בעייתיות. אז קודם כל מערכות יחסים בעייתיות (אם אין בהן סכנת חיים או לגוף) לא גורמות ל- CPTSD (הדוגמה שלך לגבי שידול לזנות זה גבולי. זה כמו אונס, ואונס בהחלט יכל לגרום ל PTSD ואם הוא חוזר אז ל CPTSD. אני משער שגם שידול לזנות יכל לגרום לזה, במיוחד אם זה נעשה בברוטליות), ושנית עצם זה שיש מתאם לא מצביע על סיבתיות. אי אפשר לדעת אם הפרעת האישיות גרמה למערכות יחסים להיות בעייתיות או שמערכות היחסים הבעייתיות גרמו להפרעת האישיות.

מסיכום שני הטיעונים שלך: מערכות יחסים בעייתיות וגורמי טראומה שאת מוצאת באופן עקרבי אצל מי שיש לו הפרעות אישיות אפשר להסיק שייתכן שגורמי לחץ חיצוניים עלולים לסייע להתפתחות של הפרעות אישיות.

לדעתי, אי אפשר לפחות כרגע, עם הנתונים שיש, להסיק שיש קשר בין הפרעות אישיות ל- CPTSD

 

[נסחפת עם הגלים]

הנה עומר

תקרא פה על CPTSD ואז אם מתחשק לך תערוך טבלה

http://www.betipulnet.co.il/lexicon/Complex_PTSD/

 

[ommerl]

קראתי כבר בכמה מקורות

קראתי את זה כבר, ובעוד מקורות ואני מסיים תואר השנה בפסיכולוגיה אז יש לי גם ידע כללי טרי בפסיכולוגיה. משם באו כל ההשוואות והעמדה שהצגתי בנוגע לשאלה שלך. כמו כן הקישור ששמת כאן תומך בעמדה שהצגתי.

 

[נסחפת עם הגלים]

טוב

 

[אופירA]

למה זה חשוב לך, הדיוק של ההגדרה?

מה בעצם מטרת ההגדרה? ואיזה שימוש עושה בה המטופל או המטפל/רופא?

מטרת ההגדרה היא בעצם טיפול. הטיפול בכל המקרים השונים (או הדומים או גם וגם) זהה: התאמה ספציפית לסימפטומים ולנתונים האחרים של הסובל עצמו. לרמת הכוח שהוא זקוק לה כרגע. לעוצמת התגובות שלו לבעיה.

אז גם את ההגדרה ייתנו בהתאם. ובעיקר - בהתאם לצרכי המטופל מבחינת הרווח הביטוחי, הגדרות סל הבריאות מבחינת תרופות שהוא צריך, ועוד כנ"ל. צרכים פרקטיים.
גם כך זה לא מדע מדויק להגדיר קושי נפשי של אדם, אז לפחות שיהיה יעיל.

מה איכפת לי אפילו אם קוראים ל-BPD שלי SCIZOAFFECTIVE (כי נשענים על התגובות הפסיכוטיות החריפות החד פעמיות למצבי הדחק בעבר הרחוק), אם זה מה שעוזר לי לקבל קצבת נכות שאני זקוקה לה מאוד, ואישור ל-SERUQUELL קטן שעוזר לי לישון טוב, לאחר שהשינה התקצרה מאוד עקב יעילותו (ב"ה!) של שילוב התרופות האנטידיכאוניות?

הרבה פעמים, הסובל עושה שימוש בלתי מודע בהגדרה הרפואית (שחשוב לו שתהיה מדויקת ככל האפשר, כי הוא רואה בה תעודת זהות...), לצורך אישור עצמי לסבלו ולחולשתו, ומשתמש בה או כדגל, או כמושא להזדהות עצמית, או כאמירה של "אני לא מסוגל" שמרגיעה את החרדה מפני ההבנה (או הדרישה) של אחריותו למצבו ולבריאותו.
ההזדהות עם ההגדרה מסוכנת ומעוותת. מי אני? BPD, הפרעה זו או אחרת? או אופירה, על אישיותה ויכולותיה?
המראה החיצוני וההתנהגותי שלי הוא חזות של מורה, אדם משכיל וסופר אינטליגנט ובעל ידע עולם רחב, אדם מבין במיוחד ועשיר הבעה, אשה מקובלת חברתית ואהובה. בשום צורה אני לא נראית הפרעה (אלא אם כן מופיע, לעיתים נדירות במיוחד, טריגר קשה, ופתאום אני מוצאת עצמי לגמרי מופרעת, היסטרית, קרועת רגשות עם מעט מאוד שליטה עצמית...). למה אני צריכה לזהות את עצמי כבעלת הפרעה?

 

[נסחפת עם הגלים]

אני כל כך לא מסכימה איתך בהמון רמות

אני מכירה את האימרה הנאורה "ההפרעה שלך לא מגדירה אותך" ואני חושבת שזה סוג של שקר.
שקר שנאמר על ידי אנשים עם כוונות לכאורה טובות למטופלים, בשביל לא ליצור אפקט של נבואה מגשימה. שקר שככל הנראה נולד מתוך סטיגמה מובלעת כלפי אנשים הלוקים בנפשם. הרי מחלת נפש זה לא דבר טוב, לכן אם תבין שהיא לא מגדירה אותך לא תזוהה כחולה נפש.

זה שקר. אני אולי לא כל ההפרעה, אבל זה גם לא משהו חיצוני לנפש שלי משל הייתה ציפורן חודרנית או קצוות מפוצלים.
היא המצוקות שלי, היא הפחדים שלי, היא הכאב שלי. היא השפיעה בדרכה על הדרך בה בחרתי, על איך שאני תופסת את העולם. היא הסיפור שלי, ומה זה בן אדם בסופו של דבר אם לא הסיפור שלו?

אז ההפרעה לא מגדירה את כל מי שאני, אבל היא גם לא לא מגדירה אותי. היא חלק ממני. חלק מהעוגה שנקראת נסחפת. ואני לא יכולה להתעלם מזה.

ולגבי מה שכתבת על "מה זה משנה ההגדרה". זה משנה, כי כפי שאמרת בהתאם להגדרה בוחרים טיפול. ואם עד עכשיו לא מצאו דרך יעילה באמת לטפל בהפרעה הזאת (וגם DBT למרות הקונצנזוס לא הועיל לכל אחת, ושמעתי על המון שנשרו), אולי זה כי הזווית הסתכלות קצת לקויה. ומעבר לזה, מעבר לכדורים וביטוח כן, זה מאבק על זהות. זה מאבק על לגיטימציה. זה מאבק על שיכירו בסבל שלנו כלגיטימי ולא יקטלגו אותי על פי רשימת סימפטומים שלכאורה הקשר היחיד שניתן לראות ביניהם הוא שהם מהווים מסגרת נאורה לארכיטיפ עתיק יומין של אישה לא מבויתת ולא מווסתת.

זו בסופו של דבר מלחמה על לגיטימציה.

 

[אופירA]

חבל. את בת 26?

הפרעות אישיות ובתוכן BPD מתמתנות עם הגיל. ככל שהגיל עולה.
למה? כי הנפש מתבגרת בכל מצב עם השנים. כי הפרעת אישיות זו הפרעה בהתפתחות התקינה של הנפש, זו הפרעה בהתבגרות תקינה. אז ככל שהיא תתבגר יותר מכורח השנים וניסיון החיים, כך ההפרעה תקטן (תלוי, כל מקרה לגופו, אבל בגדול, בכללי זה כך).

אם ההפרעה לא מגדירה את כל מי שאת, אז היא לא את. יש לך את זה, אבל זה לא את. זו לא תעודת הזהות שלך.
נכון שהיא השפיעה על הדרך בה בחרתי והתפיסה שלי, אבל היא רק השפיעה, היא לא קבעה באופן בלעדי, היא לא האני המוכלל שלי. גם הילדות השפיעה, גם הנסיבות, גם הסביבה וגם האופי והאישיות והנטיות שלי. לא נולדתי עם הפרעה, אבל כן עם נטיות אופי ואישיות.

הסיבה שלא מצאו דרך יעילה לטפל בהפרעה זו ובהפרעות אחרות (אפשר לחשוב שבפוסט טראומה מצאו דרכים לטפל... כמה הם סובלים עד היום, אלו שנפגעו עוד במלחמת יום כיפור...) היא שמדובר במורכבות. בעיה מורכבת. וככל בעיה מורכבת - הטיפול אינו חד כיווני. רק טיפול פסיכולוגי, רק טיפול תרופתי, רק טיפול רפואי (פסיכולוגי+תרופתי).
הדרך היעילה ביותר לטיפול בהפרעות אישיות היא מודעות עצמית מכסימלית. אינסוף עזרה עצמית משולבת בעזרה רפואית.
לא השם המדויק הוא זה שיביא מזור להפרעה זו.

אני חושבת שחלק מהריפוי זה גם הרצון לוותר על תעודת זהות מסוג זה.
תחשבי - מה את רוצה יותר: לגיטימציה לסבל שלך, או לגיטימציה לשיפור ולהחלמה? כי לפעמים זה קצת סותר אחד את השני. אז כאשר זה סותר, מה עדיף?
בעצם, מי שולל את הסבל שלך? הסבל שלך מתבטא בסימפטומים, לא בהגדרה. מישהו לא רואה את הסבל שלך? אם כן, אז ההגדרה לא תגרום לו לעשות את זה...

 

[עפרה מהודר]

איזו התנשאות מזעזעת

את מדברת בכזאת ידענות, על דבר שאת מבינה בו כל כך מעט...

זכותך להחזיק בדעות כאלה.
אבל חבל שאת מטעה גם את הקוראים.

טוב שאין לך פה איזו כותרת או תואר, שלא יחשבו שאת אשת מקצוע.

 

[נסחפת עם הגלים]

ממש המערב הפרוע

 

[אופירA]

עפרה, תודה על שאת מקנה לי את זכויותי

באמת, אני אסירת תודה מאוד.

רק לא ברור לי, אם אני מחזיקה בדעות, למה אינני יכולה לומר אותן? לא שאלו פה בתחילת השרשור: מה דעתכם?

במה אני מטעה את הקוראים? בכך שאני אומרת שכתבו לי SCIZOAFFECTIVE במקום BPD?...
אין לי כותרת ולא תואר ואני לא אשת מקצוע וגם לא אהיה.
אז קודם כל תהיי רגועה, ואח"כ תסבירי לי איך אני מטעה את מי?
את רוצה שארשום בחתימה שלי שאני לא בעלת מקצוע? את רוצה שאדבר בצורה לא אינטליגנטית, כי זה מאיים?

וגם למה הפורום הזה ניחן ברוב הזמן בהאשמות של בעלי המקצוע שבו, את אלו שאינם בעלי מקצוע, בכך שהם מטעים. ולמה בכלל כל בעלי המקצוע פה כל כך חשוב להם להדגיש את היותם בעלי מקצוע. די! הבנו מזמן! אתם בעלי מקצוע! שאפו! גאונים! מושלמים! חלאס להתנשא ולנפנף כל הזמן בתעודה (ואח"כ את טוענת שאני מתנשאת...).
בסה"כ כתבתי את דעתי, כי יש לי, והגב' ביקשה לשמוע (ולא אמרה שהיא רוצה לשמוע רק דעות מסוימות...). היא ענתה לי לגופו של אדם - נסחפת - אז הגבתי לה לגופו של אדם. למה את רואה בכך התנשאות?

 

[נסחפת עם הגלים]

אה את בכלל סכיזואפקטיבית

הכרתי כאלה והם הרבה יותר פסיכוטיים מבורדים.
חשבתי שאת עוד BPD שאת מרשה לעצמך לתקוף אותי.

אם את לא מכירה לעומק את המנגנון של ה-BPD עדיף שלא תדברי. תיקוף ולגיטימציה זה חלק מאוד גדול בהיווצרות ההפרעה. לא אני טוענת זאת אלא מרשה לינהן. והמאבק על ההגדרה הנכונה הוא מאבק על תיקוף. הייתי נותנת פה עוד דוגמאות, אבל זה גרפי. את פוגעת בעצמך? את יודעת למה בורדים פוגעים בעצמם?
BPD זה לא רק דיסרגולציה אמוציונאלית. באטיולוגיה יש מרכיבים דינמיים, מרכיבים שקשורים להתקשרות אמביוולנטית, מרכיבים דיסוציאטיביים (!) ופרנואידיים (אם יש מרכיב פסיכוטי ב-BPD הוא קשור בעיקר לשני האחרונים). דפוס חוזר וחוזר על עצמו של מערכות יחסים הרסניות. חרדת נטישה ודחייה. תחושה תמידית של חוסר שייכות, בעיות בזהות. כל אלה נראים כמו אוסף סימפטומים חסרי קשר והיגיון. אך שמכניסים אותם לתבנית של CPTSD הכל נהיה מובן, בהיר והגיוני. וכשזה מובן בהיר והגיוני, כשיש מסגרת פרשנית להתנהגות כאוטית ופרדוקסלית, אז אפשר גם למצוא סימפטיה. אז אפשר להיות שלם. ואם את לא BPD ולא יודעת מה זה להיקרע מבפנים מזה שאת לא מבינה את עצמך. אז אני לא יכולה להסביר לך.

סה טו. כאן הסתיים הדיון בינינו.

 

[אופירA]

שמת לב שהתשובה שלי כוונה לעפרה?

שמת לב שתקפת כאן את הכותבים ללא הפסק, תוך כדי זעקות שתוקפים אותך?
שמת לב לפראות של הכתיבה שלך העשירה בגסות רוח, בעוד את צורחת עלי: המערב הפרוע?
שמת לב לגיחוך בעובדה שאת שואלת "מה דעתכם" אבל שוכחת לציין במפורש: אני רוצה לשמוע רק את גרא (ועוד 2 שמות), ושהם יגידו אך ורק דעות שמתיישבות עם דעתי, כי אני במאבק תיקוף בלתי נסבל, ועלולה/עתידה תוך כדי, לתקוף כל מי שמדבר איתי, שדעתו לא מוצאת חן בעיני...

ובכלל, שמת לב כמה הפורום הזה מלא מריבות ותוקפנות זה כלפי זה? ציניות ושתלטנות של מספר מצומצם של כותבים?

אמרתי מה דעתי לגבי הגדרות רפואיות, והיא אך ורק מתחזקת כשאני רואה את ההתפרעות הזו. שימי לב מה קורה למי שעובד במשך שנים רבות עם הגישה של "אני אדם, לא מצב רפואי", ומה קורה למי שנלחם על ההגדרה שלו, מתוך אמונה שהוא יקבל סימפטיה אם הוא יצעק הרבה הרבה ביטויים מקצועיים (ומנגד יטען שאחרים לא מבינים כלום ולא יודעים מה שהוא יודע).
במקום לבקש סימפטיה (לגיטימציה?) להתפרעות, בשם טראומות העבר, אני מעדיפה להתרכז במודעות עצמית מקסימלית ובהתמודדות/החלמה. לטפל בתחושה התמידית של חוסר השייכות ולא להנציח אותה בזעקות פרועות... ללמוד להבין את עצמי במקום להתעקש להמשיך ולהיקרע כי "יש לי הפרעה, אז אני לא יכולה לרצות לנסות להבין את עצמי".
הבנת הסימפטומים נועדה אך ורק כדי לעזור לעצמך להחלים מהם, ללמוד להתמודד איתם, ולא כדי לעסוק בלגיטימציה להתנהגות...

אני שמחה שכבר בפעם השלישית (גם במסר פרטי), את קובעת שסיימת את הדיון בינינו, ומקווה שאכן תתמידי בהחלטה זו, ולא תכתבי לי תגובה שוב ושוב, כולל במסרים, ותבקשי אותי שוב ושוב לא להגיב לך, כי רק לך יש זכות לצרוח ולכתוב, ולאחרים את טורחת להדגיש כל פעם שוב ושוב - אין זכויות דיבור. מה פתאום שידברו? יסולק כל המצטרף לפורום זה, אם לא בא לשאול שאלה את 3 הכותבים היחידים בו...

 

[נסחפת עם הגלים]

כמה מלל כמה היסטריה

אני ממש לא מתכוונת לקרוא את כל זה גבירתי המתלהמת.