nati6589884
New member
הפרחים שבכד.
הפרחים שבכד:
ואני בתוך החדר מהלך,
וכמול העין אורות דולקים.
ובחדר ליד החלון לו שושן
אדום בכד יושן, הו מסתכל
מחוץ לחדר ופגשו קרני
השמש וחדרו מבעד לזכוכית.
והוא מסתכל- אל הבחוץ. ושם
הרחק לו בכד אחר
שושן שחור גדול , מחוץ לכד
מותח את עליו, מתבונן
בי חוזר ושנית לא מפספס
ולו נקודה אחת, הו מתחת
לשחור הנרקיס הלבן זועף,
מלא מרי או כעס שחור
לו צוחק, והתגוששו ,ושחור
צחק ללא הפסק" איה חלש
מה אתה מכה? מכה לי?
אחת כפלים לך אתן" ואני
הולך
או משוטט בין קירות הבית
, ועל רצפה שם זרעים רבים
הם מגדפים, משתוללים, או
צועקים " מים מיד או אנו נאבד
לעד". וקול בכי צרוד, עמום,
שקט נשמע ואני ממשיך
למיטה, כי ירד החשך כיסה
הכל. שום אורות נוצצים
לא נחזו, ומתחת השמיכה
היא זו אשר שם לה אין
היא החמניה,
בוכה, מיללת כמו
הירח הנשקף לתוך
חלל ריק כל כך, ומעין הסגורה
אשר פתוחה היא עת.
ירדו גשמי מטר ללא הפסק,
ושטף הגדול המשיך
זורם, והזרעים אשר למים
הם רצו בם הם טבעו.
והשושן השחור צעק לי
" קח אותי אנא על ידך
החזק בי חזק " והביט
בי שוב בכל פינה, לא
פסק ולו לרגע,
ושושן האדום התמלא באש
בי הסתכל - עלה דמעה
עלי כותרת לו הרבה,
והם נפלו, כן נפלו מהר
ואני אשר בחדר זה הולך,
והמים כיסו הכל.
גם אין אני נושם,
והטבע בתוך ביתי, והחדר
כבר סוגר עלי, והפרחים.
אין נושקים לאור הכביר.
אשר דלק - מהתחלה.
ועל נהר קוצף שט
לו נריקס לבן בכד
אחד הוא חיי, לא אהב,
ולא שנא, הוא זה שרד.
הפרחים שבכד:
ואני בתוך החדר מהלך,
וכמול העין אורות דולקים.
ובחדר ליד החלון לו שושן
אדום בכד יושן, הו מסתכל
מחוץ לחדר ופגשו קרני
השמש וחדרו מבעד לזכוכית.
והוא מסתכל- אל הבחוץ. ושם
הרחק לו בכד אחר
שושן שחור גדול , מחוץ לכד
מותח את עליו, מתבונן
בי חוזר ושנית לא מפספס
ולו נקודה אחת, הו מתחת
לשחור הנרקיס הלבן זועף,
מלא מרי או כעס שחור
לו צוחק, והתגוששו ,ושחור
צחק ללא הפסק" איה חלש
מה אתה מכה? מכה לי?
אחת כפלים לך אתן" ואני
הולך
או משוטט בין קירות הבית
, ועל רצפה שם זרעים רבים
הם מגדפים, משתוללים, או
צועקים " מים מיד או אנו נאבד
לעד". וקול בכי צרוד, עמום,
שקט נשמע ואני ממשיך
למיטה, כי ירד החשך כיסה
הכל. שום אורות נוצצים
לא נחזו, ומתחת השמיכה
היא זו אשר שם לה אין
היא החמניה,
בוכה, מיללת כמו
הירח הנשקף לתוך
חלל ריק כל כך, ומעין הסגורה
אשר פתוחה היא עת.
ירדו גשמי מטר ללא הפסק,
ושטף הגדול המשיך
זורם, והזרעים אשר למים
הם רצו בם הם טבעו.
והשושן השחור צעק לי
" קח אותי אנא על ידך
החזק בי חזק " והביט
בי שוב בכל פינה, לא
פסק ולו לרגע,
ושושן האדום התמלא באש
בי הסתכל - עלה דמעה
עלי כותרת לו הרבה,
והם נפלו, כן נפלו מהר
ואני אשר בחדר זה הולך,
והמים כיסו הכל.
גם אין אני נושם,
והטבע בתוך ביתי, והחדר
כבר סוגר עלי, והפרחים.
אין נושקים לאור הכביר.
אשר דלק - מהתחלה.
ועל נהר קוצף שט
לו נריקס לבן בכד
אחד הוא חיי, לא אהב,
ולא שנא, הוא זה שרד.