הפרה והעגל

[admor]

דפקא היתה שמועה על קורבן פסח

בגובה רב עם סטייקים שיורדים ישר מהאש לפה. יש פה מישהו שנראה לי מעדיף צימס על סטייקים. אתה עוד יכול לחזור בתשובה לפני שתחסם.

 

[damtiela]

כנרת כנרת

 

[uri80]

יום אחד אולי אפילו תיכנסי לתוכה.

 

[damtiela]

ליל הסדר יקירי..

 

[estersh]

חג שבטי

מורכב. והמילה "אולי" צריכה להופיע בערך כל מילה שנייה כאן. קשרים משפחתיים יכולים לסבול משברים ולשרוד, אבל יש קוים אדומים ודרכים של אל-חזור. והשתתפות בליל הסדר ב*משפחות מסוימות* מהווה גבול כזה. נכון, בכל החגים קיים הצד המשפחתי, אבל בפסח הוא מתרחב משמעותית- העברת המסורת וכל זה. (ולאו דווקא במובן הדתי, גם אם בעיקר). ואם אצלכם זה כך, אז חשוב, חשוב מאוד להיות שם כדי להוכיח גם לך וגם למשפחה שאת חווה יחד איתם או לצידם את הדברים החשובים להם. ואת יודעת? יש כל כך הרבה מטענים נלווים לטכס הלילי הזה שיכוליות שאפילו לא ממש משנה מהי דעתך "בגדול" לגבי התכנים ועד כמה את לוקחת אותם איתך הלאה למקומות אחרים בחיים שלך.. ברור שאכפת לך מהמשפחה שלך, כמו רוב האנשים כאן, גם אלו שמצהירים על ההיפך. אחרת למה התלונות והקיטורים והפגיעות? הרי אלו לא תחושות שקיימות לצד חוסר איכפתיות. אז תחשבי על זה- "קרבן הפסח" הוא בשבילך כמו בשביל המשפחה. וכמובן שאפילו הנסיון לחשוב בדרך הזו אינה מבטלת את הקושי וההתמודדות עם זמן השהייה עצמו.

 

[דער קאָצקער אנארכיסט]

אין לי עצות חכמות,

אבל מחזיק לך אצבעות, אחותי. שהכול יהיה טוב.

 

[חלוו]

אין כל רע בליל הסדר כשלעצמו הבעיה

היא בשבתון המתבצע למחרת.

 

[דער קאָצקער אנארכיסט]

שבתון אף פעם לא מתבצע.

 

[Le Fay]

חומר למחשבה:

האם "משפחתיות" וקירבה חייבים להיבנות בדפוס נדנדה, שבה או אחד מרוצה והאחר סובל, או האחר נהנה והאחד נפגע? כדאי לברר את זה עם אביך, כי אם מבחינתו משפחתיות נבחנת בקורבנות - יש אפשרות סבירה שתבחרי לוותר עליה עוד השנה. מזכיר לי את אביה של חברה דייקית, נשואה ואם לשלושה, שעדיין שואל אותה בכל מפגש משפחתי, שלושים שנים אחרי הגילוי המרעיש: "אבל למה את עושה לי את זה? את לא יכולה להיות נורמאלית?".

 

[אבזץ]

חושב שההצגה הזו מעט לא מדוייקת

לא מכיר הרבה אנשים שיסכימו לגדול בריק, במעבדה. ונכון שישנם מקרי קצה מיוחדים. אך בכל מה שנוגע לחלקי בחבילה המשפחתית, אשתדל שהמצב רק ילך וישתפר (למרות שלפעמים זה כרוך בהשפלה). זו דעתי. ממליץ לנסות. ואגב, דייקית זה לא כינוי גנאי? אשמח ללמוד משהו חדש. תודה.

 

[נמאס להתבחשש]

ברור שזה לא המצב האופטימילי

אני באמת חושבת שאבא באמת ייפגע אם לא אבוא. כמובן שהייתי רוצה שהוא יכבד את החלטתי שנובעת ממניעים שאינם תלויים בו/בהם. אבל זה לא המצב. לצערי. אני לא חושבת שאני צריכה/רוצה לוותר על הקשר המתגבש. גם הייתי רוצה שלום עולמי, גלולה להסרת שיער ומקפל בגדים אטומטי.

 

[Le Fay]

אני מאמינה לו שהוא במת ייפגע, אבל

לשיטתי זו תולדת ההחלטה שלו. רק אם הוא יהפוך את הישיבה בליל הסדר לאישוּ. יש די והותר מקרי מבחן אמיתיים. למשל: אם נעזוב הכל ונבוא כשבן משפחה יפול למשכב, אם נגיש עזרה כשזקוקים לה, אם נציע גם בלי שיבקשו, אם נתפנה כשצריך אוזן קשבת, אם נחלוק לבטים בנקודות מפנה בחיים, אם נקשיב לעצות ואם אנחנו זוכרות לגלות אמפתיה ולא תמיד עסוקות רק בעצמנו. להעמיד את האחווה המשפחתית על השתתפות בשלושה הרגלים ובכל השמחות המשפחתיות, זו, לשיטתי, טעות. בין השאר, כי ככה ממקמים אותה ברובד שטחי של מראית-עין, יותר לטובת האחרים שיראו מאשר בשבילנו. אבל מה אני אגיד לך, אולי אני לא דוגמה. לשיטתי גם "תתקשרי כשתגיעי הביתה כי אני דואגת", זו תובענות מופרזת (בעיני אנשים אחראיים לדאגנות של עצמם).

 

[נמאס להתבחשש]

מסכימה איתך לגמרי

וודאי שאיני סבורה שהשתתפות בסעודות מייבשות הן מדד לעוצמת הרגש או החיבה או וואט אוור אבל אני לא במצב או ברצון ואפילו לא ביכולת לחנך את אבי. הקטע הזה כנראה מושרש חזק. אני מבינה מאיפה ההתניה הזו מגיעה דבר שלא מונע ממני להתנגד לה. ומתוקה, תמשיכי לכתוב. חסרת.

 

[Le Fay]

למעשה גמני התנערתי מזה רק בהדרגה.

קודם התחלתי להשתמט מחתונות ורק כשהרגלתי אותם לזה - גם מהסדר. ואחרי שהבאתי גוי (מתוק) לארוחת ערב ראששנה, נדמה לי שכבר פחות התנגדו

בדרך ניהלתי, יותר מפעם אחת, את "השיחה". זו גירסה של "השיחה" (זו הידועה גם בשם "יחסינו לאן"), עם מודיפיקציות להורים; אבל יש להן קלישאות משותפות, וכל טיעון של ההורים הוא חרב פיפיות שאפשר להראות להם, אם גם בעדינות, איך הקצה המשונן שלה נראה. בתיכון זה היה "אם אתם לא סומכים עלי בין חצות לשתיים, לא תוכלו לסמוך עלי גם בין שמונה לעשר בבוקר", ולקראת פסח זה היה "זה בניגוד לאמונתי ולערכים שמחזיקה בהם" (למשל, שהנשים עובדות כמו חמורים ואז הגבר מנהל. למרות שאצלנו בכלל כל אחד סביב השולחן קרא בתורו, את הקושיות שרו כל הזאטוטים יחד, וכולם קיבלו מתנות אפיקומן). מצד שני, ללוויות ותוספות באה עד עצם היום הזה. [וחן-חן גם לך. תגעגעתי]

 

[uri80]

לפחות זה טוב.

נשמע שאתם חוזרים לדפוסים (יחסית) נורמליים. בתקווה שאצלי האחים יצליחו להגיע לחג - נקווה לעוד מפגש משותף עם האוכל של אמא (תאמיני לי שהיא שמה את האוכל של אמא של עובבי בכיס הקטן) חגים זה תענוג. קצת חופש סוף סוף...

 

[נמאס להתבחשש]

חגים זה איכסה../images/Emo5.gif

 

[uri80]

ברור שלא.

חגים=חופש, חופש=תענוג. => חגים=תענוג. מ.ש.ל

 

[נמאס להתבחשש]

אהה הנוסחאה שלי טיפה'לה אחרת

אז, חגים=לחץ רע ומגעיל לחץ רע ומגעיל =שיתוק,דיכאון,מחסור מוחלט ברצון לראות את האור בקצה החור. כל הנ"ל=לאכילת עוף או ביצים בסניף טיב טעם בניר משה היום, חגים=הזמנות מחברים להתארח אצלהם+מבט ספק מרחם ספק הירואי. הזמנות+ מבטים=לכו תזדינו כולכם=אין חברים=טיפוס על הקיר וציורי מלח על השולחן וזריקת מבטים נונסטופ לפלאפון ובדיקה שוב ושוב ששירות הsms עדין פעיל. תהנה כפרה. (לעשות לבירה שלך "ביעור חמץ"?)

 

[BatHell]

ללכת. ללכת. ללכת. סתם דעה שלי.