ורק בגלל שמשעמם לי...
[הקדמה] כבר שנים שמנסים לחנך אותנו לעצום את העיניים ...כדי שלא נראה את כל החרא שמאכילים אותנו אבל לא עוד [סאב] שלושת העיניים פקוחות, אוזניים שומעות מזימות ברחובות, גחלים לוחשות גשם שוטף, עסק רופף, גג דולף את התיסכול במסיכה עוטף הלב שורף, צרות נופלות על הראש, ידיים לא תופסות אותן להבות חמות צריך לכבות אותן, די, קום, ביי ביי איך הכל נופל עליי דלתות סגורות מאחוריי ומלפניי ומצדדיי אלוהיי, הלוואי תרד אליי, רודפים אותי בחיי אויביי מאוחדים רוצים להשמידיי אנחנו מניקים ומחמשים את השונאים, די כוונת טובות, אבל היום אני בין כוונות של תותחים חזית הקרב, על הרצפה נשכב בטלוויזיה רק שטויות, סאב מקשיב ונעלב פוליטיקאים עוד רבים בין ימין ושמאל הפרד ומשול היי ביחד נישרוד לחוד ניפול וזה הכל ביחד נישרוד לחוד ניפול ביחד נישרוד לחוד ניפול וזה הכל ביחד נישרוד לחוד ניפול ביחד נישרוד לחוד ניפול וזה הכל (הצל) רחובות (להבות?) הזעם, מרעידים עולם כרעם לא מוותר היום, לא מוותר אף-פעם עם מגן דוד, עד יומי האחרון שוב פעם מסקינטייפ נמרח על החלון לא חלום להצביע לדגל, לעמוד בהמנון ולחשוב שעלה של זית מייצג ת´שלום מצטער הוא לא גר פה יותר, הוא נחטף או נרצח היה שלום חבר...לחיצות ידיים, חיוכים מזוייפים הסכמים בדם נחתמים, איפה אלוהים? הטקטיקה פוליטיקה, אין אפילו אתיקה צרחות הקורבות הופכות לאט לאט פואטיקה יושב בסלון מגרד ת´ביצים בזמן שאח שלי טוחן אבנים בשטחים אני לא דתי בשקל מראש מתנצל, אבל הגיע היום שגם הצל יושב בבית מתפלל ביחד נישרוד לחוד ניפול ביחד נישרוד לחוד ניפול וזה הכל ביחד נישרוד לחוד ניפול ביחד נישרוד לחוד ניפול וזה הכל [סיום] שנת2001 - 2002 העם היושב בציון עדיין, צריך לפתוח את העניים ולא לסגור אותן ללמוד מהדברים שאנחנו רואים לא לברוח מהם ולא לשכוח אותם מעכשיו ולנצח
