הפרדינאנד הזה,

[bugbuster]

הפרדינאנד הזה,

נו שיחזור כבר מהחופשה, הוא והלול והתרנגולת והאפרוחים.

 

[blackwedding]

שיחזור כבר....

 

[מודה ועוזבת]

באמת....הוא גם בברצלונה../images/Emo35.gif

 

[בת מלכה]

הוא עוד ישוב...

הוא עוד ישוב... זה ג'וק קטן וזה עובר ולא חשוב...

 

[מודה ועוזבת]

אני לא מאמינה!!!!!!!!!!!!

כל השבת אני מזמזמת לי ולכל הסובבים אותי את השיר המעצבן הזה, (ועוד עם המבטא!) ולאף אחד לא היה מושג על מה אני מזיינת להם כ"כ הרבה את השכל.

 

[MM זאת אני]

איזה מוזר לקבל את השבת בלעדיו

נהיה הרגל מגונה

אבל הוא יחזור כמו גדול ואז הוא יספר לנו על ה-כ-ל ! שווה הצפייה לתרנגול

 

[ferdinand]

לא ברצלונה – טורקיה. ../images/Emo175.gif../images/Emo180.gif

-איך היה? -בסדר. -האפרוחים נהנו. -ואנחנו? -היה בסדר.

את המתח, הבנו מהבית. אחרי שמונה שעות בכל יום, במי כלור, בשמש הקופחת, כבר לא נשאר כוח לכלום. לה לפחות. גם ככה אין לה כוח ל-"כלום", אף-פעם. לי תמיד יש. לא רק כוח. רעב! וביום האחרון, שולפים את האפרוחים מהמים מוקדם מהרגיל, לתפוס כמה שעות שינה, לקראת הטיסה בחזרה, באמצע בלילה, (לעזאזל עם הצ'ארטרים האלו!). והיא יוצאת למרפסת, מביטה על הירח: 'וואלה, היום ט"ו באב – לא?'. שוכב על הצד. מנסה בכוח להירדם בכוח. החדר חשוך. יודע שחייב לישון איזה שעה או שעתיים, אבל השינה ממני והלאה. כמו בלילות האחרים, לא חושב אפילו על ליזום. ה-"רעב", שהצטבר והפך למשקע עכור ומריר. לא אעמוד ב-"השפלה" של הסירוב שלה: 'אני עייפה, אולי מחר'. וחוצמיזה, אם אעיר אותה עכשיו, כשהשינה "יקרה" כל-כך, גם אם "תסכים"…. היא קמה לשירותים. עושה ת'עצמי ישן. חוזרת למיטה. פתאום מרגיש אותה נשכבת לצידי, עם הגב אליי, דוחכת את הטוסיק שלה אל חלציי. כמה שחיכיתי לרגע הזה! חיכיתי לרגע הזה, בשביל "לסרב". שביתת רעב. כמה הרצתי את זה בדמיוני – את הרגע הזה אחרי שהאפרוחים נרדמים, והיא מרימה ת'ראש, שואלת: 'רוצה?', ואז אגיד 'לא!, לא בא לי!' לחגוג את ה-מסכנות שלי ב-"פולנית", להתענג על הכאב וה-קיפוח, או שאולי זה יגרום לנו סופסוף לדבר, לפתוח, ללבּן. אבל לזה לא ציפיתי! היא לא שאלה. היא תבעה. בשקט, בלי מילים. דוחקת את התחת המקסים שלה אל הזין שלי. והוא לא נשמע לי - הגיב מייד. וכל הגעגועים שלי אל הגוף שלה פרצו בבת-אחת. מנשק לה את הגב, מלקק את העורף ואת הזרועות, מפשיל את התחתונים שלי, התחתונים שלה. היד שלי מטיילת אל מתחת לגופייה שלה, מושך את החזיה, מפשיל לא מוריד, מוצא פיטמה, ממולל אותה צובט חזק, שומע אותה נאנחת בלחש, מתנשם לה באוזן, היד שלה נשלחת בין רגליה, אוחזת לי את הזין, משפשפת אותו על שפתי הכוס שלה, שולח גם יד לשם, רוצה להרגיש את הרטיבות שלה, והיא נדחקת אליי, מחדירה אותי אליה, והתחת שלה נע קדימה ואחורה, מזיין אותה חזק. אוף! אם לא הייתי כל-כך רעב, זה לא היה נגמר מהר כל-כך. רועד בתוכה פורק שבועיים של געגוע, של הגוף. מרגיש אותה נרפית, משפשף את האף שלי על העורף שלה, היד שלי נודדת מהפיטמה שלה, נחה על הבטן. הייתי רוצה שזה רק יתחיל עכשיו! רוצה אותך עוד, ועוד! אבל – התסכול חוזר לבעבע. נשארו פחות משעתיים עד שצריך לקום להתארגן לטיסה וצריך "לנצל" כל רגע…

 

[מודה ועוזבת]

פרדיננאאאאאאאאאאאאאאאאאד!

אתה... אתה... מוציא לי את כל החשק לחשוב בכלל על נישואים. וואלה אם פעם ישאלו אותי למה אני עדיין רווקה, אני אגיד להם שזה רק בגללך. איפה אמרת אתה גר?

 

[ferdinand]

אגלה לך, במסר פרטי... ../images/Emo8.gif

אבל כשאת שולחת את חבילת הנפץ, תחשבי על האפשרות שה-"תרנגולת" או אחד האפרוחים עלול לפתוח אותה?!

 

[בת מלכה]

'תגעגעתי אליך, איש!

ברוך שובך