הפער הזה משתק אותי כל פעם מחדש

[האושר והנחלה]

"והיית אך שמח"../images/Emo171.gif../images/Emo24.gif

יו, איזה ספר מדהים ואיזו חוכמת חיים. יש לי אצל ההורים את הספר השני, ששם באמת קורים לה אסונות והיא ממשיכה להיות אך שמחה! את יודעת מה? אני חושבת, שעכשיו שאת מזכירה את זה, הספר מאוד השפיע על החיים שלי. ואני תמיד מגיעה לאיזו נקודה שממנה אני מבינה שאי אפשר לשנות דבר ואז משלימה איתו ומוצאת דרך "להעזר" בו ולהמשיך הלאה. אף פעם לא הסתכלתי על החצי כוס הריקה או הצטערתי על החלטות. מקסימום אני אומרת לעצמי "אם יכולת לעשות ככה וכה, אז תעשי עכשיו!!!" מעבר לזה אני שלמה עם כל מה שאני עושה כי עושה בלב שלם ומתוך כוונה טובה. אני פשוט לא מכה על חטא ואם משהו לא נראה לי אני עושה העל כדי לתקן ולא חיה על העבר. ובעצם פוליאנה לימדה אותי את זה!!! בחיי.. אבל בגלל שאני לא ממש מושלמת כמו פוליאנה (השלמתי עם זה, אגב) אז אני בוחנת מה יהיה הכי גרוע בתור תוצאנ. מתכוננת להתמודדות עם זה ואז בעצם מוצאת עצמי מפחדת פחות מהחיים ומופתעת כל הזמן שתוצאות וורודות של המהלכים... חג שמח ותודה שהזכרת לי את פוליאנה!!

 

[האושר והנחלה]

אני אומרת להתרכז בפחד הזה חזק חזק!

כי זו ההתחלה של הטריגר שיוביל אותך לאן שאת רוצה... כרגע אנחנו מדברים על אפקט המראה החיצוני, אבל זה נכון לגבי כל אי שביעות רצון ממשהו בחיינו. אניחנו נוטים לברוח מהתחושה הרעה שאי שביעות הרצון או האכזבה מעוררים בנו, אבל זו טעות. ויש להסתכל לדבר בעיניים ושבוע ממנו ולהבין איך להלחם בו, למוסס אותו ולשנות אותו. אם תעצמי את העיניים , ה"מהוהה" עוד תהייה שם... אני מדברת מניסיון. זה לא שהתדמית שלי ושל המראה שלי אחת הן, אבל לאחרונה הן התקרבו ויש ימים שכמעט כמעט אי אפשר להבדיל בינהן אבל זה כבר עניין של שינוי הראיה ואדבר על זה בסוף. מה שרציתי לומר זה, שלפעמים צריך להגיע נמוך נמוך באכזבה, במיץ של הזבל, בפחד כדי לעשות מעשה ולקחת החלטה ולצבור כוחות לשינוי. זה קרה לי לפני מספר שנים באיזה ינורא בחוף הדולפינים באילת, כשכרסי הלכה לפני ופילסה את הדרך בין חתיכות שזופות וניזכרתי שגם אני אהבתי פעם ביקיני. מבוקר הלמחרת התחלתי לשמור שוב וגם אם עדיין 10 קילו מחבקים אותי, עדיין הצלחתי להפטר מכ-15... מיה משהו מיואש ומפוחדד בראיה באותו בוקר. משהו שדווקא ההתמודדות איתו הוביל אותי לשינוי ולמעשה שמקרב את התדמית שלי למציאות.. עוד דבר קטן הוא הטיפוח או צבע השיער, במקרה שלי. אני נהגתי להצהיר שאינ לעולם לא אצבע שיער. שהרי את הלבן הרווחתי ביושר ולא גנבתי מאיש..וחוץ מזה נשים עם שיער לבן אך מטופחות נראות לי (עד היום , דרך אגב) כשיא היופי הנשי. הלבן ביצבץ וביצבץ ואני המשכתי בהצהרות העמוקות שלי. עד שיום אחד הציצה מהמראה אותה דמות מהוהה שתקפה את שמנתולית. היתה שם אישה זקנה, עייפה, עם שיער פרוי ועיניים טרוטות. התסכלתי עליה והבנתי שאני לא רוצה אותה!!! לא יכולתי להתמודד איתה ולא אהבתי את מה שראיתי. באותו ערב הלכתי לספרית וצבעתי שיער בפעם הראשונה. בצבע שלי. טבעי. כמו קוסמטיקה או בגד נאה. פשוט להסתיר את מה שהפריע לי. אני לא מטיפה כאן להסוואה, איפור, צביעת שיער או לבוש פרובוקטיבי שאינו הולם את גילנו (למרות שזה גם כייף...) אני אומרת שאם משהו מפריע, מוריד אותנו ביגון שאולה (היגון הפרטי שלנו, כמובן) אז במקום לברוח ממנו ע"י הסטת הבמט אני מציעה להתסכל עוד ועוד עד שהכאב ידחוף אותנו לעשיית השינוי. שמתולית וכולן. אנחנו שם. כי הנפש לא משתנה. וגם הגוף שלנו שם רק שנדבקו אליו שומנים, שיער לבן וקמטים שהם לא שלו. פשוט לא שלו. ואם רוצים, רוצים ממש אפשר לחלץ אותו משם... אבל... צריך לזכור שאם כל המאמץ שלנו יש דברים לא הפיכים כמו גמישות העור והשנים החולפות, סימני לידה, השמנה וכוח המשיכה.. מה שיפה בתהליך שגם אם לא מגיעים לתדמית עצמה יש אהבה שנרכשת ביחס לגוף שלנו ולכן יהיו יותר ויותר ימים שנלמד לאהוב את ההשתקפות למרות שהיא לא כמו התדמית ואפילו קרה לי שאהבתי את ההשתקפות יותר. אם קראת עד הסוף, אז את יכולה!!!

 

[שמנתולית]

קראתי כל מילה בנשימה עצורה

נתת לי חומר למחשבה. מעניין שלאחרונה התחלתי להתאפר ביסודיות - עברתי סדנת איפור אצל חברה ומאז הקפדתי כל בוקר על איפור לפי כל הכללים (כולל מייק-אפ והכל). דווקא אתמול לא התאפרתי, לראשונה מזה חודש ואולי בגלל זה התחושה היתה כל כך קיצונית. אני הולכת להסתכל במראה עכשיו. מעניין מי תסתכל עלי בחזרה.

 

[boolee]

סליחה, אבל לא יכולתי להתאפק ../images/Emo9.gif

אושר, חייבת להגיד לך משהו. אני זוכרת אותך בחצאית מיני שישבה עליך בצורה מושלמת כמו שבחיים היא לא ישבה עלי ולא משנה באיזה גיל... מאמאל'ה, את יכולה ללבוש כמה פרובוקטיבי שבא לך, הרווחת את זה ביושר ואת נראית מ-ד-ה-י-ם.

 

[האושר והנחלה]

תודה, אבל זה לא קשור...

זה שעכשיו אני מתקרבת לדמותי הדימיונית לא אומר שלא פחדתי להסתכל במראה.. חוץ מזה עדיין אני מדמיינת את עצמי (בעיניים עצומות) כיותר חתיכה, מתוחה וצעירה... מה שניסית להעביר ואני בטוחה שהבנת, יא מחמיאה סידרתית, זה שיש דברים שאנחנו צריכים להתמודד איתם אחרת יאמללו אותנו והדרך היא ההסתכלות לפחד מהם, בעיניים. ויש דברים שעם ההתמודדות אנחנו לומדים להשלים, לקבל , לאהוב וזאת, הרבה בזכות העובדה שאנחנו מתמודדים עם שאר הדברים ומקרבים את עצמנו למטרה שלנו. כלומר שהדרך למטרה שלנו היא זו שמביאה את השלווה ושביעות הרצון, כלומר שהיא המטרה עצמה. מ. ש. ל.

 

[boolee]

צודקת, אבל לא יכולתי להתאפק ../images/Emo3.gif

 

[behappy]

../images/Emo6.gif עורכדינית נהיית פו!מ.ש.ל...../images/Emo6.gif

 

[שמנתולית]

עורכדינית? אם כבר אז מתמטיקאית ../images/Emo6.gif

 

[מון שרי]

כמה נגעת בי שמנתולית

והנה משהו שכתבתי לפני כחצי שנה, כואב וצורב עדיין: נעלי פלטפורמה בצבעים נועזים נעלתי לי הבוקר. לבשתי את הג´ינס המתרחב חולצת טריקו עם מחשוף קטן שיער אסוף ברישול נטולת איפור מבושמת קלות. הדיסק של בק כבר על האוזניים ואני יוצאת לי לדרכי. הולכת נוסעת נפגשת מחייכת צוחקת לוחצת ידיים מרגישה צעירה, חייכנית ונינוחה. מול המראה עמדתי לסדר את שערי והנה מביטה בי אישה מבוגרת, שמנה, נפוחה מוזנחת, מרושלת, ועצובה, זויות פיה מוטות מטה ומשדרות מרירות ואכזבה. מי את אישה? למה את עוקבת אחרי? זו לא פעם ראשונה שאני נתקלת בך כך במראה. לכי לך לדרכך, הניחי לי לנפשי, הניחי לי לדמיוני ולאשליותי.

 

[שמנתולית]

איך צבטת לי את הלב עכשיו ../images/Emo14.gif

 

[תמי ב]

וואו שרי, בדיוק מה שאני מרגישה!!!!

תודה!

 

[b e ll]

אוי שמנתולית כמה נגעת לי בעצב חשוף

אני עוקבת אחר הפורום בדריכות, אוספת לי את הרגעים של התבונה ויודעת בוודאות שהפעם ללא הצהרות והבטחות מפוזרות אני אצליח להפטר מה- 12 שעוטפים אותי כמו שהצלחתי להפטר מה- 12 שכבר אינם. אני מאמינה שרק כשנחבטים בתחתית והגב שרוט נורא, רק אז אפשר לצמוח. אם לא משווע בנשמה ואם לא בלתי נסבל לחלוטין, לא עושים את השינוי. כל עוד יש אלטרנטיבה אחרת, לא פוצחים בשינוי האמיתי, זה מהיסוד ומהשורש. כך היה עם העסק שהקמתי השנה, וצומח ופורח ומתפתח. כך היה בכל צומת בחיי. מהתחתית אפשר רק לצמוח ולעלות. גיליתי על עצמי שאיני יכולה להלחם בכל החזיתות ולנצח בכל המלחמות. בתקופת טיפולי הפוריות שלי, לא יכולתי לחשוב גם על דיאטה וגם על שמירת מקום העבודה שלי בחירוף נפש וגם על ההתקדמות בלימודיי. וגם להתמודד כל חודש עם השפעות ההורמונים והפחדים המתעצמים, גם עם הכאבים וההשפלה שבידיעה שהאיברים הכי אינטימיים שלך הם למעשה נחלת הכלל לתחוב ידיים ומכשירים, שהאיברים שחשבתי שמביאים הנאה וחושניות הם למעשה כלי בידם של אחרים. היום אני אמא לשלושה, החזרתי לעצמי את כל התחושות הנורמליות לגבי איבריי, וגיליתי שיש לי גם מלחמות אחרות לנצח בהן. לכל גיל יש את היתרונות שלו, בגילי אני מבינה באמת שגם לצרכיי יש מקום. שזה בסדר גמור להעמיד גם אותי במקום טוב למעלה ברשימה.

 

[שמנתולית]

תודה ../images/Emo23.gif

 

[דליה גולן]

אאוגינאה ../images/Emo36.gif

מקוה שקראת את ההודעה של בל, מאד רלונטית בשבילך..(ואופטימית)

 

[אאוגניאה]

לדליה ולבל

קראתי גם קראתי והפנמתי. בגדול יש לי תחושה טובה לגבי המסע הפרטי שלי... בל גם כל כך צודקת - בעניין המלחמה בכל החזיתות. וגם מעניין היה לקרוא ולראות גם איך המסע הזה של הטיפולים חיזק אותה.לראות את הביטחון שיש לה לגבי היכולות שלה. לראות את הרווחים שאנחנו מרוויחים ממסעות שאינם קלים. כשקראתי את בל קראתי דברים שאישה חזקה כותבת וזה היה טוב לקרוא אותה. כל "מאבק" שאנחנו מצליחים בו - הוא נדבך ותרומה עצומה להתפתחות. אני מאחלת לעצמי ולכל משתתפות הפורום הזה להצליח במאבק הזה מול ההרגלים שקשורים לאוכל. לדעתי זה הישג עצום. אני מאוד מעריכה את ההישג שלך דליה ושל כל מי שמשתתפת כאן ומרגישה שהיא במובנים מסוימים " מאחורי זה". אני מאחלת לכולנו להיות שם! ולא רק במסע הזה, אלא בכל הדברים שאנחנו חולמות להגשים!

 

[פרה קטנה וחמודה]

בתאריך 26.4.04- לא בחלון ראווה

סתם במראה קטנה שעושים בה את הגבות קלטתי את זה אבל בניגוד אלייך אני כן רוצה להיות האשה הזו שם חיכיתי להתבגרות פשוט כל החיים שלי נראיתי צעירה מגילי, אבל בגיל 31 זה פסק, 4 שנים חגגו לי בעבודה את גיל 26- (כל פעם כשבאו עם העוגה הזעירה הזו והנר הדולק- שאלו וענו לעצמם <קצת היו סנילים גם.....> "בת כמה? אהה, 26!!!!!!!!!" עייפות ורעננות באים מתוך הפנים של האדם על הפנים רואים הכל מה שקורן בפנים אם את מאושרת- תיראי כמו כמה שאת רוצה להיראות! יש בנות 16- עם כל כך הרבה טרדות שזה מבגר מהר בקי צור שמנתולה תאהבי מבפנים, יקרין מבחוץ

 

[שמנתולית]

מממ... לאו דווקא

וזה כנראה עניין מאוד אישי. שלמה עם הגיל שלי, שלמה עם המקום בחיים בו אני נמצאת. מאושרת להיות אמא ורעיה. מאוד אוהבת מבפנים. שונאת את איך שאני נראית

לא מקרין כלום. בקיצור, שמחה בשבילך שטוב לך.

 

[פרה קטנה וחמודה]

מי אמר שטוב לי?

יש לי סנטר כפול שהוא הדבר היחיד שמפריע לי בכללל משמניי עליה של 5 קילו והוא תופח כמו בצק שמרים על זה אני לא מברכת על כל משמניי האחרים, כן

 

[night mistress]

מה שאת מרגישה זה המציאות שאת יוצרת

זה מה שאמרו לי פעם.. אל תתמקדי ב"איך הגעץי לזה"..תתמקדי ב"איך אני מוציאה את האני האמיתי לאור".

 

[שמנתולית]

המממ....

זה מסוג העצות שאני אפפעם לא יודעת איך לאכול. כלומר, בטח שהדבר הנכון לעשות הוא לחשוב חיובי, לחשוב קדימה, להיות אקטיבית ולא פאסיבית וכו'... אבל אם זה היה פשוט לביצוע כמו שזה פשוט לומר, לא היינו צריכים את הפורום הזה