הפער בין בני אדם:
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שהציק לי ורק לאחרונה הבנתי משהו: סיפרתי לכם על מערכת היחסים האחרונה שהייתה לי. הייתה תקופה שאכלתי את עצמי איך מעבר לחוסר נאמנות אליי אפשר להמשיך הלאה, בלי סנטימנטים, בלי להסתכל לאחור, כאילו כלום. אותה בחורה הייתה ראשונה לי מכמה בחינות (אני יודע שזה נשמע רע בהתחשב בגיל שלי) והיה לי קשה כסיימנו, אבל היה משהו שאכל אותי וזה הקטע שמבחינתה היא המשיכה כאילו כלום, כאילו היא הלכה לשתות קפה עם מישהו... כי הדברים שהיו בנינו (הכוונה לחוויות שעברנו ביחד, לא רק לקטע הפיזי) בשבילי לא היו סתם, והם לא דברים שאעשה עם כל אחת. ופתאום הבנתי משהו
- את המערכות יחסים הרציניות שעברתי שלי אפשר לספור על יד אחת (היו עוד כמה קשרים ממש קצרים שאי אפשר להחשיב), ומהצד השני, הבחורה עברה (מבחינתה) עוד מערכת יחסים, אחת מיני רבות, ככה שאין ממה להתלהב או להצטער, הלך עומר יבוא X... מכירים את התחושה הזו, שאנחנו לוקחים ללב, או מרגישים יותר מהצד השני, או שבכלל, באופן כללי יש פער בציפיות בין זוג בני אדם?
אני רוצה לשתף אתכם במשהו שהציק לי ורק לאחרונה הבנתי משהו: סיפרתי לכם על מערכת היחסים האחרונה שהייתה לי. הייתה תקופה שאכלתי את עצמי איך מעבר לחוסר נאמנות אליי אפשר להמשיך הלאה, בלי סנטימנטים, בלי להסתכל לאחור, כאילו כלום. אותה בחורה הייתה ראשונה לי מכמה בחינות (אני יודע שזה נשמע רע בהתחשב בגיל שלי) והיה לי קשה כסיימנו, אבל היה משהו שאכל אותי וזה הקטע שמבחינתה היא המשיכה כאילו כלום, כאילו היא הלכה לשתות קפה עם מישהו... כי הדברים שהיו בנינו (הכוונה לחוויות שעברנו ביחד, לא רק לקטע הפיזי) בשבילי לא היו סתם, והם לא דברים שאעשה עם כל אחת. ופתאום הבנתי משהו
