לפעמים אני חסויה
New member
הפעם תורי לכתוב
ואני מתנצלת מראש, זה עומד להיות מאוד מאוד ארוך. אני נשואה 4 שנים, יש לנו בת מקסימה ואני אמורה ללדת בקרוב את בתנו השניה. בסך הכול נישואים טובים, בימים של מריבות אני כמובן עצבנית ורע לי, אבל רוב הזמן טוב, ממש טוב. אני אוהבת את בעלי. בעלי גבר טוב - עושה הכול בבית (אבל רק אם אני אומרת לו מה צריך לעשות...), אבא נהדר, בן זוג תומך. הסקס מאז הלידה לא טוב - במשך 11 חודשים מאוד כאב לי לשכב, איכשהו איבדנו את האינטימיות, מאז לפעמים זה כיף, לפעמים לא, אבל ממש לא חזר להיות כמו קודם. היו לנו כמה תקריות שבחיים לא קרו לפני כן - הוא נגע בי במקום שלא היה לי נעים והפסקתי באמצע בבכי, הוא גמר עוד לפני שהספיק להיכנס, הוא לא גמר. כאילו איבדנו את ההתאמה המינית בינינו. הסקס הפך להיות מלא ב"הוראות" שלי, מה מותר לו לעשות, מה לא. נראה לי שאני סובלת מזה לא פחות ממנו. התדירות גם לא משהו - בערך פעם בשבוע. ואני חרמנית לאללה (הורמונים של הריון)! אבל מפחדת שאם אני אשכב איתו, זה יהיה מבאס. אני לא יודעת עד כמה נושא הסקס רלוונטי לסיפור, אבל כנראה הוא כן, כי סקס משפיע על הכול, לא? ויש גם את האקס המיתולוגי. ובגללו אני כותבת. הוא היה החבר הראשון שלי, לפני 12 שנה. הקשר בינינו היה נוראי - קינאה, אובססיה, איומים בהתאבדות כדי למשוך את תשומת הלב של השני (כל מה שכתבתי, היה מ-2 הצדדים). נפרדתי ממנו בקושי רב, אבל לא יכולנו להיתנתק. הוא חיכה לי עוד 5 שנים, לא היה עם אחרות. אני תמיד הייתי עם חברים. בחבר השני שלי בגדתי כל הזמן עם הראשון. נכנסתי להריון מהאקס המיתולוגי, עברתי הפלה עקב לחץ מהחבר שלי דאז (הוא חשב שזה ממנו). במשך עוד שנתיים כמעט הייתי בקשר עם האקס המיתולוגי, בין קשר לקשר חשבנו שאולי נחזור... הוא החליט לנתק את הקשר ההרסני בינינו. התחיל לצאת עם מישהי (שהייתה חברה שלי), קצת אחרי זה אני הכרתי את בעלי. חזרנו להיות בקשר. בפעמים הראשונות היה לי קשה לראות אותו. בעיקר איתה. אבל בכל פעם זה כאב קצת פחות. עד שזה נהיה ממש בסדר. ואחר כך כבר ממש לא הזיז לי, כי התאהבתי יותר ויותר בבעלי, הקשר בינינו נהיה רציני. לפני שהתחתנתי ישבתי עם המיתולוגי לקרוא ביחד את המכתבים שכתבנו אחד לשני כשהיינו חברים. ואז שרפתי אותם. אז אני והמיתולוגי ידידים. במשך כמה שנים הוא גר בהונגריה, פגשתי אותו פעמיים בשנה עם החברה שלו, לעיתים רחוקות מאוד דיברנו גם בטלפון. לפני קצת שנה בערך הוא חזר, מאז אנחנו נפגשים יותר. הוא נפרד מהחברה שלו. בדר"כ הוא בא אלינו הביתה לארוחה, היו כבר כמה פעמים שהלכתי איתו לבד לבית קפה. למה אני בקשר איתו? כי הוא מבין אותי, ומקשיב לי, ותמיד שם. אני חושבת שאין בעולם בן אדם שמבין אותי יותר ממנו. אנחנו יכולים לא לדבר חודשים, ואז אם תהיה לי בעיה - הוא יהיה שם ויקשיב, כאילו נפגשנו רק אתמול. לפני שבוע הוא הציע לי לבוא איתו לסרט, אמרתי לו שנלך השבוע. ביום רביעי הוא הזכיר לי שכבר סוף השבוע והבטחתי ללכת איתו לסרט, היה לי יום מטורף (הילדה הייתה חולה ונשארתי איתה בבית, לא קל בחודש 8 כשהיא בשלב ה"לא לא"), אמרתי לא "תרד מזה". ואז הוא התחיל לפלרטט. הוא אמר "עוד לא עליתי". למחרת שלח לי בבוקר SMS "ואם לא בא לי לרדת?", כתבתי לו שהוא איחר את המועד ב-7 שנים. וזה המשיך עוד קצת. לא פלירטוט בוטה, כמובן שיכולתי לפרש את זה כשיחה על הסרט, אבל אני מכירה אותו טוב. הוא פלירטט. סיפרתי לבעלי. אני מספרת הכול לבעלי (או כמעט הכול, תיכף אכתוב מה לא סיפרתי). מספרת לו כשאני מפנטזת על אחרים (בהריון הזה כל לילה אני עם מישהו אחר
), מספרת לו גם על דברים שיכולים להיות לו קשים. העיקר להיות כנה לגמרי. סיפרתי לו מה שהאקס אמר ושלח, ושזה מעצבן אותי. בעלי רותח עליו. גם ככה בגלל כל העבר שלי עם האקס, קשה לו איתו ועם הקשר בינינו. הוא חושב שהוא נחמד, מארח אותו ברצון כשהוא מגיע אלינו, אבל אח"כ כמעט תמיד עושה סצינות קינאה (ובעלי ממש לא קנאי). הוא סומך עליי ב-100%, גם שאני אהיה נאמנה וגם שאני לא רוצה את האקס, מפריע לו שהוא יודע כמה אנחנו קרובים. מפריע לו שהוא לא מבין אותי כמו האקס. הוא רוצה להיות האדם שהכי קרוב אליי. אני מנסה להסביר לו שהאקס הוא כמו חברה טובה, לא יותר. ומה שאני לא מספרת לבעלי: בא לי לצאת עם האקס. בא לי להתחבק איתו. בא לי שהוא ייגע בי. ממש לא בא לי לשכב איתו (המחשבה על זה עושה לי בחילה). אני חושבת על זה כבר כמה ימים. כנראה ההורמונים מההריון הזה דפקו אותי לגמרי. או המחסור בסקס מספק??? אני לא אעשה כלום כמובן. אני בחיים לא אעשה משהו שיפגע בקשר שלי עם בעלי. כנראה אני אמורה לנתק את הקשר עם האקס. אבל אני לא רוצה להוציא אותו מהחיים שלי. פשוט רוצה להפסיק לחשוב עליו את המחשבות האלו. רוצה להפסיק לחשוב על לברוח אליו בכל פעם שאני ובעלי רבים. אני לא יודעת אם אני מחפשת פה עצות, או סתם אוזן קשבת.
ואני מתנצלת מראש, זה עומד להיות מאוד מאוד ארוך. אני נשואה 4 שנים, יש לנו בת מקסימה ואני אמורה ללדת בקרוב את בתנו השניה. בסך הכול נישואים טובים, בימים של מריבות אני כמובן עצבנית ורע לי, אבל רוב הזמן טוב, ממש טוב. אני אוהבת את בעלי. בעלי גבר טוב - עושה הכול בבית (אבל רק אם אני אומרת לו מה צריך לעשות...), אבא נהדר, בן זוג תומך. הסקס מאז הלידה לא טוב - במשך 11 חודשים מאוד כאב לי לשכב, איכשהו איבדנו את האינטימיות, מאז לפעמים זה כיף, לפעמים לא, אבל ממש לא חזר להיות כמו קודם. היו לנו כמה תקריות שבחיים לא קרו לפני כן - הוא נגע בי במקום שלא היה לי נעים והפסקתי באמצע בבכי, הוא גמר עוד לפני שהספיק להיכנס, הוא לא גמר. כאילו איבדנו את ההתאמה המינית בינינו. הסקס הפך להיות מלא ב"הוראות" שלי, מה מותר לו לעשות, מה לא. נראה לי שאני סובלת מזה לא פחות ממנו. התדירות גם לא משהו - בערך פעם בשבוע. ואני חרמנית לאללה (הורמונים של הריון)! אבל מפחדת שאם אני אשכב איתו, זה יהיה מבאס. אני לא יודעת עד כמה נושא הסקס רלוונטי לסיפור, אבל כנראה הוא כן, כי סקס משפיע על הכול, לא? ויש גם את האקס המיתולוגי. ובגללו אני כותבת. הוא היה החבר הראשון שלי, לפני 12 שנה. הקשר בינינו היה נוראי - קינאה, אובססיה, איומים בהתאבדות כדי למשוך את תשומת הלב של השני (כל מה שכתבתי, היה מ-2 הצדדים). נפרדתי ממנו בקושי רב, אבל לא יכולנו להיתנתק. הוא חיכה לי עוד 5 שנים, לא היה עם אחרות. אני תמיד הייתי עם חברים. בחבר השני שלי בגדתי כל הזמן עם הראשון. נכנסתי להריון מהאקס המיתולוגי, עברתי הפלה עקב לחץ מהחבר שלי דאז (הוא חשב שזה ממנו). במשך עוד שנתיים כמעט הייתי בקשר עם האקס המיתולוגי, בין קשר לקשר חשבנו שאולי נחזור... הוא החליט לנתק את הקשר ההרסני בינינו. התחיל לצאת עם מישהי (שהייתה חברה שלי), קצת אחרי זה אני הכרתי את בעלי. חזרנו להיות בקשר. בפעמים הראשונות היה לי קשה לראות אותו. בעיקר איתה. אבל בכל פעם זה כאב קצת פחות. עד שזה נהיה ממש בסדר. ואחר כך כבר ממש לא הזיז לי, כי התאהבתי יותר ויותר בבעלי, הקשר בינינו נהיה רציני. לפני שהתחתנתי ישבתי עם המיתולוגי לקרוא ביחד את המכתבים שכתבנו אחד לשני כשהיינו חברים. ואז שרפתי אותם. אז אני והמיתולוגי ידידים. במשך כמה שנים הוא גר בהונגריה, פגשתי אותו פעמיים בשנה עם החברה שלו, לעיתים רחוקות מאוד דיברנו גם בטלפון. לפני קצת שנה בערך הוא חזר, מאז אנחנו נפגשים יותר. הוא נפרד מהחברה שלו. בדר"כ הוא בא אלינו הביתה לארוחה, היו כבר כמה פעמים שהלכתי איתו לבד לבית קפה. למה אני בקשר איתו? כי הוא מבין אותי, ומקשיב לי, ותמיד שם. אני חושבת שאין בעולם בן אדם שמבין אותי יותר ממנו. אנחנו יכולים לא לדבר חודשים, ואז אם תהיה לי בעיה - הוא יהיה שם ויקשיב, כאילו נפגשנו רק אתמול. לפני שבוע הוא הציע לי לבוא איתו לסרט, אמרתי לו שנלך השבוע. ביום רביעי הוא הזכיר לי שכבר סוף השבוע והבטחתי ללכת איתו לסרט, היה לי יום מטורף (הילדה הייתה חולה ונשארתי איתה בבית, לא קל בחודש 8 כשהיא בשלב ה"לא לא"), אמרתי לא "תרד מזה". ואז הוא התחיל לפלרטט. הוא אמר "עוד לא עליתי". למחרת שלח לי בבוקר SMS "ואם לא בא לי לרדת?", כתבתי לו שהוא איחר את המועד ב-7 שנים. וזה המשיך עוד קצת. לא פלירטוט בוטה, כמובן שיכולתי לפרש את זה כשיחה על הסרט, אבל אני מכירה אותו טוב. הוא פלירטט. סיפרתי לבעלי. אני מספרת הכול לבעלי (או כמעט הכול, תיכף אכתוב מה לא סיפרתי). מספרת לו כשאני מפנטזת על אחרים (בהריון הזה כל לילה אני עם מישהו אחר
