הפעם מהכיוון ההפוך
לפני כמה שנים כתבתי פה על מישהי שאהבתי, היינו ביחד כמעט שנה וכאשר היא עזבה אותי הייתי שבור. מאז יצא לי לצאת עם הרבה בחורות אך לאף אחת מהן לא יצא לי להגיד את ה-3 מילים המשמעותיות "אני אוהב אותך". אני זוכר שגם לה לא היה קל להיפרד ממני, היא אמרה שהיא אוהבת אותי אבל לא רואה טעם להמשיך ולא הצלחתי אף פעם להבין את זה, זה שיגע אותי איך אפשר לאהוב ולעזוב. עכשיו אני כותב לכם אחרי שחוויתי את הכיוון ההפוך, הפעם אני זה שאוהב ועוזב וזה קשה... אחרי 3 וקצת שנים של שתיקה היא הראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה, יכול להיות שבגלל זה הפרידה רק יותר קשה ממה שחשבתי. אני חושב שבתוך תוכי ידעתי שכנראה זה לא ימשיך לעד אבל לא רציתי לעצור את זה יותר מוקדם. שאני כותב את זה ככה זה נשמע כאילו משכתי את זה מלא זמן אבל מצחיק להגיד שבסה"כ היינו ביחד רק חודשיים וחצי,אומנם כל יום ביחד,אבל עדיין רק חודשיים וחצי. הקשר מההתחלה היה מבחיניתי משהו רגוע, לא חושב שהיתה את ההתרגשות והפרפרים בבטן כמו שאני זוכר שהיו לי פעם, אבל אהבתי את זה, זה הרגיש שאני בשליטה ושאם לא ילך אז לא ילך, אני לא אפגע. עם הזמן גיליתי פה ושם דברים שלא מצאו חן בעיני, לא חושב שדברים רציניים שלא ידעתי לפני כן, אבל זה גרם לי לחשוב שזאת כנראה לא זאת, לא זאת שאיתה אני אשאר. מאז אותה אחת לפני כמה שנים אני מרגיש כאילו אני מחפש משהו שאינו קיים, הכל כמעט, הכל טוב לכמה רגעים ואחרי זה משעמם. אני מסרב לחשוב שזה בגלל שאני משווה, זה מרגיש כאילו אני פשוט לא רוצה להתפשר על אהבה פשוטה, אהבה של התרגלות. אני יודע שאחרי שנמצאים הרבה זמן ביחד אז ההתרגשות של ההתחלה נעלמת אבל אולי אני פשוט מרגיש שאצלי זה מגיע מוקדם מידי. אולי זה גם מפני שקשה לי לדמיין את עצמי רק עם מישהי אחת בלי להרגיש צורך להסתכל לצדדים. שוב,זה משהו שכן הרגשתי פעם והוא כאילו נעלם ממני. אני נורא רוצה לקוות שאני כן יכול למצוא מישהי שתיהיה הטוב מכל אותן בחורות שהייתי איתן. אני יודע שאני לא מבקש בחורה מושלמת, אני רואה את הדרישה הזאת גם מאנשים סביבי, לא רואה אותם מתפשרים. הבעיה שלי עכשיו היא שאני אוהב ועוזב. אני חושב עליה כל הזמן והיום הגעתי אליה בשביל להחזיר לה את הדברים שלה ולקחת את שלי, כל מה שרציתי שראיתי אותה זה לחבק אותה קרוב אלי ולא לעזוב. אולי פשוט אני בחור רגשן וקשה לי עם פרידות, אולי אני צריך לנער את עצמי קצת ולהכניס קצת פרספקטיבה לסיפור, היה ונגמר, אבל למה שאני אומר את זה עוברת בי צמרמורת קלה?
לפני כמה שנים כתבתי פה על מישהי שאהבתי, היינו ביחד כמעט שנה וכאשר היא עזבה אותי הייתי שבור. מאז יצא לי לצאת עם הרבה בחורות אך לאף אחת מהן לא יצא לי להגיד את ה-3 מילים המשמעותיות "אני אוהב אותך". אני זוכר שגם לה לא היה קל להיפרד ממני, היא אמרה שהיא אוהבת אותי אבל לא רואה טעם להמשיך ולא הצלחתי אף פעם להבין את זה, זה שיגע אותי איך אפשר לאהוב ולעזוב. עכשיו אני כותב לכם אחרי שחוויתי את הכיוון ההפוך, הפעם אני זה שאוהב ועוזב וזה קשה... אחרי 3 וקצת שנים של שתיקה היא הראשונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה, יכול להיות שבגלל זה הפרידה רק יותר קשה ממה שחשבתי. אני חושב שבתוך תוכי ידעתי שכנראה זה לא ימשיך לעד אבל לא רציתי לעצור את זה יותר מוקדם. שאני כותב את זה ככה זה נשמע כאילו משכתי את זה מלא זמן אבל מצחיק להגיד שבסה"כ היינו ביחד רק חודשיים וחצי,אומנם כל יום ביחד,אבל עדיין רק חודשיים וחצי. הקשר מההתחלה היה מבחיניתי משהו רגוע, לא חושב שהיתה את ההתרגשות והפרפרים בבטן כמו שאני זוכר שהיו לי פעם, אבל אהבתי את זה, זה הרגיש שאני בשליטה ושאם לא ילך אז לא ילך, אני לא אפגע. עם הזמן גיליתי פה ושם דברים שלא מצאו חן בעיני, לא חושב שדברים רציניים שלא ידעתי לפני כן, אבל זה גרם לי לחשוב שזאת כנראה לא זאת, לא זאת שאיתה אני אשאר. מאז אותה אחת לפני כמה שנים אני מרגיש כאילו אני מחפש משהו שאינו קיים, הכל כמעט, הכל טוב לכמה רגעים ואחרי זה משעמם. אני מסרב לחשוב שזה בגלל שאני משווה, זה מרגיש כאילו אני פשוט לא רוצה להתפשר על אהבה פשוטה, אהבה של התרגלות. אני יודע שאחרי שנמצאים הרבה זמן ביחד אז ההתרגשות של ההתחלה נעלמת אבל אולי אני פשוט מרגיש שאצלי זה מגיע מוקדם מידי. אולי זה גם מפני שקשה לי לדמיין את עצמי רק עם מישהי אחת בלי להרגיש צורך להסתכל לצדדים. שוב,זה משהו שכן הרגשתי פעם והוא כאילו נעלם ממני. אני נורא רוצה לקוות שאני כן יכול למצוא מישהי שתיהיה הטוב מכל אותן בחורות שהייתי איתן. אני יודע שאני לא מבקש בחורה מושלמת, אני רואה את הדרישה הזאת גם מאנשים סביבי, לא רואה אותם מתפשרים. הבעיה שלי עכשיו היא שאני אוהב ועוזב. אני חושב עליה כל הזמן והיום הגעתי אליה בשביל להחזיר לה את הדברים שלה ולקחת את שלי, כל מה שרציתי שראיתי אותה זה לחבק אותה קרוב אלי ולא לעזוב. אולי פשוט אני בחור רגשן וקשה לי עם פרידות, אולי אני צריך לנער את עצמי קצת ולהכניס קצת פרספקטיבה לסיפור, היה ונגמר, אבל למה שאני אומר את זה עוברת בי צמרמורת קלה?
