הפעם הראשונה!!
פעם ראשונה הייתי בראיון עבודה אמיתי של חברה רצינית והייתי בשוק! יותר נכון נכנסתי לבלבלה אחת גדולה...ברגע שהגענו לדבר על החלק הצבאי! בצבא הייתי מדריכת שריון, למרות האפילפסיה!! ממש הפכתי עולמות להשאר בתפקיד, חליתי בדיוק כשהציאו לי קצונה פעם ראשונה..ובפעם השנייה לא יכלתי כי כבר הייתי אחרי התקף שני ואז זה היה דורש מהצבא להעביר אותי לקורס עורפי הכוונה לא של חייר...ולעשות לי מלא הכשרות וזה לא רווחי וגם כשכבר התעקשתי ממש אז לא היו מקומות בכלל... ובנינו גם לא ממש היו לי כוחות, אבל עד היום זו צלעקת כזו של חוסר הגשמה..בכל אופן בראיון הוא דיבר איתי על הצבא..ואז שאל למה לא הייתי קצינה!! כאילו הלו?!?!? לא עברנו את הצבא כבר...זה לא הוגן!! בקיצר אמרתי לו תשובה אמיתי במציאות הבסיס שלי, שלא יכלתי לצאת כי היו חסרות מדריכות בכיתה שלי..אז החצוף אמר לי שאם רוצאים יכולים!!! ( תאמת הגיוני שיגיד את זה) ואז רצו לי בראש כל מה שתמיד שואלי בפורום...להגיד לא להגיד...בכל אופן ברור שלא אמרתי לו תקשיב היו לי התקפי אפילפסיה.. אז אמרתי לו כבר בעצבים-- לפעמים לא מספיק לרצות מאוד מאוד!!! הכי חשוב זה להיות שלם ו 100% במה שאתה נמצא!! בכל אופן.. התקבלתי , אבל אני כבר חושבת לא להמשיך ליום סמינר.. אולי באמת שממש כואב לי שלא הייתי קצינה..אז זה ממש הפריע לי אבל באמת שלא ידעתי מה אני אמורה לעשות להגיד אפילפסיה ואז לצאת אולי גיבורה...או מצד שני בטוח לא לקבל עבודה.. או לשתוק..
פעם ראשונה הייתי בראיון עבודה אמיתי של חברה רצינית והייתי בשוק! יותר נכון נכנסתי לבלבלה אחת גדולה...ברגע שהגענו לדבר על החלק הצבאי! בצבא הייתי מדריכת שריון, למרות האפילפסיה!! ממש הפכתי עולמות להשאר בתפקיד, חליתי בדיוק כשהציאו לי קצונה פעם ראשונה..ובפעם השנייה לא יכלתי כי כבר הייתי אחרי התקף שני ואז זה היה דורש מהצבא להעביר אותי לקורס עורפי הכוונה לא של חייר...ולעשות לי מלא הכשרות וזה לא רווחי וגם כשכבר התעקשתי ממש אז לא היו מקומות בכלל... ובנינו גם לא ממש היו לי כוחות, אבל עד היום זו צלעקת כזו של חוסר הגשמה..בכל אופן בראיון הוא דיבר איתי על הצבא..ואז שאל למה לא הייתי קצינה!! כאילו הלו?!?!? לא עברנו את הצבא כבר...זה לא הוגן!! בקיצר אמרתי לו תשובה אמיתי במציאות הבסיס שלי, שלא יכלתי לצאת כי היו חסרות מדריכות בכיתה שלי..אז החצוף אמר לי שאם רוצאים יכולים!!! ( תאמת הגיוני שיגיד את זה) ואז רצו לי בראש כל מה שתמיד שואלי בפורום...להגיד לא להגיד...בכל אופן ברור שלא אמרתי לו תקשיב היו לי התקפי אפילפסיה.. אז אמרתי לו כבר בעצבים-- לפעמים לא מספיק לרצות מאוד מאוד!!! הכי חשוב זה להיות שלם ו 100% במה שאתה נמצא!! בכל אופן.. התקבלתי , אבל אני כבר חושבת לא להמשיך ליום סמינר.. אולי באמת שממש כואב לי שלא הייתי קצינה..אז זה ממש הפריע לי אבל באמת שלא ידעתי מה אני אמורה לעשות להגיד אפילפסיה ואז לצאת אולי גיבורה...או מצד שני בטוח לא לקבל עבודה.. או לשתוק..