הפעם הראשונה שלי...../images/Emo7.gif
לעומת זאת , הייתה איומה. הגעתי לבד. לא הכרתי אף אחד. עד אותו יום ידעתי שיש מעגל רוקדים אחד, ופתאום אין בכלל מעגל- יש עלייה לרגל..הקפות... קיבלתי חום מכמות האנשים, כי אז עוד לא קראתי בפורום, ולא היה לי מושג למה להתכונן
. נוע'לה, את מספרת שידעת מראש שיהיה צפוף, וצריך לדעת לרקוד- אז אני חטפתי הלם תרבות אמיתי כשניכנסתי לאולם. בכלל לא ידעתי שיש כל כך הרבה רוקדים בארץ...
באמת להסתכל על המליונים זזים ביחד כמו גוש אנושי זה מאד מרגש, להצטרף לגוש הזה-דרש ממני הרבה אומץ! נו, אז שינסתי מתניים, וחדרתי למערבולת הריקודים, מה שהכרתי הלך מצוין ריקודים שלא הכרתי טוב-אוי ואבוי...מסכנים השכנים...
דווקא הייתי במעגל חיצוני, או לפחות ניסיתי להיות שם,וגם ניסיתי להעתיק. להעתיק אמרתי? ממי,לעזאזל, ממי???? אלפי אנשים הולכים לכוון אחד, פתאום וללא כל אזהרה, כולם משנים כוון,איזה פחד!!!
פתאום הודיעו שמתחילים ריקודי הזוגות בעוד כמה דקות...ברחתי לספסל בצד וישבתי בשקט (כמו בעונש...) כשניגשו להזמין אותי, סירבתי בנימוס שאני לא מכירה את הריקודים(ולא ציינתי שאני חסה על חיי) אבל בסוף שכנע אותי מישהו לרקוד איתו. איזה טעות...!!! מילא לרקוד באוניברסיטה, בין מליוני אנשים נשים וטף, ואפילו לנסות לרקוד זוגות זה בסדר. אבל- הבחור שהזמין אותי, ידע את הצעדים. וזהו. רק ידע את הצעדים. מה חסר, תשאלו? ק צ ב !!! לא, אני ממש לא הייתי בררנית במצבי, אבל לא היה לו חוש קצב בגרוש. והשילוב של חוסר קצב, עם חוסר ידע (שפחתכם) היה ממש עצוב!!! בנוסף לכל הצרות, אחרי כמה ריקודים צולעים, ניסיתי לפרוש באלגנטיות, ואז גיליתי שהוא רוצה יותר!!!ולאו דווקא לרקוד!!!
פה כבר נשברתי, טענתי לכאב ראש פתאומי וברחתי הביתה. בדרך לאוטו, גיליתי שהייתי באוניברסיטה שעה אחת בלבד! מאז עברו כמה חודשים אני קוראת הרבה על ההרקדה הזו, מבינה איך יכול להיות שם נהדר, אך עדיין חוששת לחזור לשם. אולי בעתיד אחזור לחוויה מתקנת. אולי.