הפעם הראשונה שלי....
לקח לי זמן להחליט אם לכתוב את הדברים בפורום משום שלעיתים אנשים כותבים דבר אחד ואחרים מפרשים אותו בצורה אחרת לגמרי, נפגעים וכועסים. אז מראש אני מציינת שהמטרה היחידה שלי היא לספר לכם על הביקור הראשון שלי בהרקדה באוניברסיטה. מה אומר ומה אגיד, חוויה כזו מזמן לא עברתי.... רקע קצר: אני רוקדת בערך שנה בהרקדות קטנות (וכאלה שחשבתי שהן גדולות עד אתמול) והבנתי כבר בפעמים הראשונות שרקדתי שזה משהו שאני מאוד רוצה להמשיך בו. ההרקדות שאני רוקדת בהן הן בדרך כלל בעלות אופי מסוים ורוב הפעמים שמתי לב שאני הצעירה שבחבורה וטוב לי עם זה... אז מבחינתי, חתך הגילאים בריקודי עם באופן כללי היה 35 ומעלה כאשר פה ושם היו גם צעירים יותר, אך הרוב המכריע שראיתי היו מבוגרים ממני. בחודשים האחרונים שמעתי על ההרקדה באוניברסיטה וזה מאוד סקרן אותי אך עם זאת, שמעתי המון דברים שגרמו לי לדחות את הגעתי למקום כמו למשל: שזה מקום שבו כדאי להיות רקדן מצוין כדי שאפשר יהיה להשתלב, שהמקום דחוס מאוד ואפשר בקלות "להידרס", שיש שם אנשים שאינם סלחנים כלפי כאלה שאינם רוקדים לפחות כמוהם וכדומה. והיו מעטים שאמרו שכדאי להגיע לפחות בשביל החוויה
. וכך במהלך השבוע, החלטתי עם חברה שהכרתי לאחרונה בחוג ועם חברה שאיננה "רקדנית עם" להגיע כדי לראות אחת ולתמיד במה מדובר. כשהגענו למקום בשעה שמונה בדיוק, באולם היו רוקדים אחדים והריקודים היו כאלה שהכרתי. הצטרפתי למעגל והיה מאוד נחמד (ואני אומרת לעצמי: על מה דיברו כולם? כמה דחוס אפשר להיות כאן? יש מספיק מקום לכולם...) בשלב מסוים החלטנו ללכת לאולם הקטן שבו לומדים המתחילים וכך עשינו
. כשהגענו בחזרה לאולם המרכזי פי נפער ולא האמנתי למראה עיני: מעולם לא ראיתי כל כך הרבה אנשים שרוקדים ריקודי עם במקום אחד! ולא תיארתי לעצמי כמה אנשים בגילי ואף פחות מגילי רוקדים! ראיתי שם אנשים צעירים, מבוגרים, מבוגרים מאוד, אנשים מוזרים, אנשים מוגזמים, מחייכים ורציניים, אנשים מזיעים ונשים בהריון - היה שם הכל מהכל והרבה! לא ידעתי מה לחשוב והייתי מבולבלת. ברגעים מסויימים חשבתי שרובם מוזרים וברגעים אחרים זה הצחיק אותי, היו גם רגעים שראיתי מול עיני רקדנים מקצועיים ולעיתים ראיתי ליצנים או כאלה שהריקוד כנראה לא היה הסיבה שהם שם. הרבה פעמים הייתי צריכה "לנער את עצמי" כי מצאתי את עצמי בוהה בתדהמה (שזה גם די הצחיק אותי). כמובן שבשלב מסוים הצטרפתי לריקודים (רק אלה שהייתי בטוחה שאני יודעת לרקוד ולהפתעתי היו כאלה) היה קצת דחוס אבל הצלחתי למצוא לי כמה כיסי אוויר לריקוד ולא היה נורא כל כך. כשישבתי לנוח, התבוננתי ברוקדים וזה היה מחזה מדהים, מלמעלה זה נראה כמו מערבולת של אנשים שזזים בקצב אחיד, מרימים יחד ידיים ומורידים, מסתובבים מדלגים וכורכים. בדרך הביתה כשהאדרנלין משתולל בגופי מצאתי את עצמי חושבת על מה שהיה ומנסה לנתח כל מיני דברים שראיתי שם והיו דברים שלא מצאתי להם הסבר... הגעתי הביתה, המחשבות והמראות עוד רצו בראשי ודבר אחד היה לי ברור: שהדבר היפה שראיתי הוא שכל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה סוגים וגילאים הגיעו למקום אחד בערב יום חמישי וכולם עשו את אותו דבר – רקדו ריקודי עם, אותי זה ריגש... סופשבוע נעים לכולם
לקח לי זמן להחליט אם לכתוב את הדברים בפורום משום שלעיתים אנשים כותבים דבר אחד ואחרים מפרשים אותו בצורה אחרת לגמרי, נפגעים וכועסים. אז מראש אני מציינת שהמטרה היחידה שלי היא לספר לכם על הביקור הראשון שלי בהרקדה באוניברסיטה. מה אומר ומה אגיד, חוויה כזו מזמן לא עברתי.... רקע קצר: אני רוקדת בערך שנה בהרקדות קטנות (וכאלה שחשבתי שהן גדולות עד אתמול) והבנתי כבר בפעמים הראשונות שרקדתי שזה משהו שאני מאוד רוצה להמשיך בו. ההרקדות שאני רוקדת בהן הן בדרך כלל בעלות אופי מסוים ורוב הפעמים שמתי לב שאני הצעירה שבחבורה וטוב לי עם זה... אז מבחינתי, חתך הגילאים בריקודי עם באופן כללי היה 35 ומעלה כאשר פה ושם היו גם צעירים יותר, אך הרוב המכריע שראיתי היו מבוגרים ממני. בחודשים האחרונים שמעתי על ההרקדה באוניברסיטה וזה מאוד סקרן אותי אך עם זאת, שמעתי המון דברים שגרמו לי לדחות את הגעתי למקום כמו למשל: שזה מקום שבו כדאי להיות רקדן מצוין כדי שאפשר יהיה להשתלב, שהמקום דחוס מאוד ואפשר בקלות "להידרס", שיש שם אנשים שאינם סלחנים כלפי כאלה שאינם רוקדים לפחות כמוהם וכדומה. והיו מעטים שאמרו שכדאי להגיע לפחות בשביל החוויה
