הפעם האחרונה

[advak]

הפעם האחרונה

הפעם האחרונה שאמיר, אחי, היה בבית היתה ביום הזיכרון ויום העצמאות לפני שמונה שנים. נפגשנו במרכז, ברחבה של קריית התרבות, בטקס של יום הזכרון בו הייתי דגלנית לזכר אחד הנופלים. וביום למחרת נפשגנו ברחבת הקניון, בהופעה של "איפה הילד". ביום ראשון יומיים אחר כך הוא נסע לצבא, עלה ללבנון. ומשם לא שב. שנה אחר כך אני שבתי לטקס יום הזכרון כדגלנית לזכרו של אחד החללים- אחי. לא יכלתי ועדיין לא יכולה, לחגוג את יום העצמאות, זו הפעם האחרונה שראיתי אותו, וזה חי מדי כדי לצאת וחגוג.

 

[lvb]

אני מבין אותך ומזדהה

אני לא נוטה להגיב הרבה בפורום, פשוט בגלל שאין לי מה לומר בדרך-כלל, אבל הפעם זה שונה. גם אני ראיתי בפעם האחרונה את בן-דודי היקר ציקי, ביום העצמאות לפני שנה. יום הזיכרון עבר עליי בקושי רב, והיום, למרות הכל נסענו כל המשפחה לחיק הטבע, כמו בכל שנה. הוריו, אחיו, אחיותיו, גיסיו ואחייניו של ציקי הצטרפו גם הם. לדעתי, אדווה יקרה, כל הם הכאב חי ועם הכאב יקירנו חיים גם כן. בכל יום ויום אני מתגעגעים וחושבים עליהם. אל תפגעי בשגרת חייך, ואל תשארי מאחור. היי חזקה, חשבי על אחיך האהוב, ותצאי לעסוק באירועי יום העצמאות. הרי חגיגה אמיתית לא תוכלי לחגוג גם אילו היית רוצה בכך. אסור לנו, החיים, למות בטרם זמננו רק מפני שהיקרים לנו עשו כן. "ובחרת בחיים". ואדווה, חיים זה לא רק לנשום, ממש כשם שלמות זה לא רק כשלבך לא פועם ואינך נושם, וכבר נקברת. שולח לך חיבוק גדול. שלך, lvb.

 

[liat315]

יום העצמאות בשבילי

ביום העצמאות לפני 5 שנים פגשתי לראשונה את מי שהיה מאוחר יותר בעלי שנתיים מאוחר יותר ביום העצמאות לקחנו את הוריי לראות את הבית שתכננו לקנות וביום העצמאות לפני שנתיים הוא קיבל תעודת הצטיינות, ובשנתיים האחרונות אני עומדת ליד קברו בצפירת יום הזיכרון ועדיין לא מאמינה שאני קשורה לכל זה,שאני חלק ממשפחת השכול, מאלמנות צה"ל. עדיין לא נתפס וכנראה לעולם לא.

 

[liat1953]

ליאת-איתך../images/Emo24.gif