על איזה ספר אתם מדברים???
אני לא מבין מה הקטע עם הספרים. אני יודע שניהאו נורא כועסת על זה שהיא איבדה את שלה. אבל היא גם איבדה את הקוביה-כדור ואז היא נכנסה למשהו שנראה יותר מפחיד מהזמן שאני עצבני... וזה קשה. היא הפכה לפומה... חתולים זה דבר נחמד. פגשנו איזה ציפור שהתיישבה על הגב של הסוס של קון. אחר-כך הציפור התנהגה כאילו שהיא הולכת להתעלף, עם כל מיני עוויתות והתכופפויות שנראו לי נורא לא-ציפוריות, ובערך באותו זמן הסוס של קון התחיל לדבר בקול של בחורה. הייתי בטוח שהסוס הזה זכר. אבל כולם התחילו לדבר עם עצמם, במיוחד קון. נראה לי שהוא קצת משתגע. אולי לניהאו יש איזה תרופה בספר שלה שהלך לאיבוד, ובגלל זה אנחנו רוצים את הספר? לפעמים אני מצטער שאני לא יודע לקרוא. אבל אז אני שמח שאני לא יודע, כי יש לי זמן לעשות דברים אחרים. להרוג סאטירים, למשל, או לשאול אנשים שאלות חכמות. ניהאו חכמה. מון כל הזמן בורח. חשבתי שקון חכם, אבל עכשיו הוא קצת משוגע, אז אני לא יודע. אז את מה שקרה אני לא זוכר, והדבר הראשון שאני בהחלט כן זוכר הוא בערך (1...2...3...?) הרבה סאטירים מתנפלים עליי עם אנשי ה"מו" והלטאישים הנוראיים, ובאמת שניסיתי להילחם, וגם הרגתי (1...2...3...?) הרבה מהם. אולי מיליון (הערת ביצת דרקון קטנה - לדעתי זה היה מקסימום 20, אולי 30?). כמה זה מיליון? זה הרבה, נכון ניהאו? ניהאו, לפני שהיא הפכה לפומה (חתולים זה דבר נחמד) לפני כמה זמן, היא היתה כמו כולנו, אבל רק שכולנו היינו בלי בגדים. לא הצצתי או משהו. באמת שלא! טוב, אולי קצת. אני מקווה שלא עצבנתי אותה יותר מדי, כי היא מלמדת אותי קללות בטרוגלוגית, גמו טכנולוגי, או אמביוולנטי, דברים כאלה. אה, אז הסוס השקרן (הערת ביצה - הנץ, סרניטי, הנץ!!!! לא הסוס של קון...) קרא פתאום בקול של בחורה שהמקדש נפל והמון סאטירים ולטאישים ומינוטאורים אחרים, כאלה שעוד לא הרגתי, הגיעו למקדש. אני בכלל לא מבין של מי היה הרעיון להיכנס לשם ככה. אף אחד לא עשה תוכנית? אפילו אני לא מספיק לא-חכם בשביל להיכנס ככה כשכולם בתוך החדר. מזל שהייתי שם כשהם היו צריכים אותי. ואני בכלל חשבתי שהסוס היה זכר... סרניטי, מבולבל נורא (הערת ביצה - כרוני...)
אני לא מבין מה הקטע עם הספרים. אני יודע שניהאו נורא כועסת על זה שהיא איבדה את שלה. אבל היא גם איבדה את הקוביה-כדור ואז היא נכנסה למשהו שנראה יותר מפחיד מהזמן שאני עצבני... וזה קשה. היא הפכה לפומה... חתולים זה דבר נחמד. פגשנו איזה ציפור שהתיישבה על הגב של הסוס של קון. אחר-כך הציפור התנהגה כאילו שהיא הולכת להתעלף, עם כל מיני עוויתות והתכופפויות שנראו לי נורא לא-ציפוריות, ובערך באותו זמן הסוס של קון התחיל לדבר בקול של בחורה. הייתי בטוח שהסוס הזה זכר. אבל כולם התחילו לדבר עם עצמם, במיוחד קון. נראה לי שהוא קצת משתגע. אולי לניהאו יש איזה תרופה בספר שלה שהלך לאיבוד, ובגלל זה אנחנו רוצים את הספר? לפעמים אני מצטער שאני לא יודע לקרוא. אבל אז אני שמח שאני לא יודע, כי יש לי זמן לעשות דברים אחרים. להרוג סאטירים, למשל, או לשאול אנשים שאלות חכמות. ניהאו חכמה. מון כל הזמן בורח. חשבתי שקון חכם, אבל עכשיו הוא קצת משוגע, אז אני לא יודע. אז את מה שקרה אני לא זוכר, והדבר הראשון שאני בהחלט כן זוכר הוא בערך (1...2...3...?) הרבה סאטירים מתנפלים עליי עם אנשי ה"מו" והלטאישים הנוראיים, ובאמת שניסיתי להילחם, וגם הרגתי (1...2...3...?) הרבה מהם. אולי מיליון (הערת ביצת דרקון קטנה - לדעתי זה היה מקסימום 20, אולי 30?). כמה זה מיליון? זה הרבה, נכון ניהאו? ניהאו, לפני שהיא הפכה לפומה (חתולים זה דבר נחמד) לפני כמה זמן, היא היתה כמו כולנו, אבל רק שכולנו היינו בלי בגדים. לא הצצתי או משהו. באמת שלא! טוב, אולי קצת. אני מקווה שלא עצבנתי אותה יותר מדי, כי היא מלמדת אותי קללות בטרוגלוגית, גמו טכנולוגי, או אמביוולנטי, דברים כאלה. אה, אז הסוס השקרן (הערת ביצה - הנץ, סרניטי, הנץ!!!! לא הסוס של קון...) קרא פתאום בקול של בחורה שהמקדש נפל והמון סאטירים ולטאישים ומינוטאורים אחרים, כאלה שעוד לא הרגתי, הגיעו למקדש. אני בכלל לא מבין של מי היה הרעיון להיכנס לשם ככה. אף אחד לא עשה תוכנית? אפילו אני לא מספיק לא-חכם בשביל להיכנס ככה כשכולם בתוך החדר. מזל שהייתי שם כשהם היו צריכים אותי. ואני בכלל חשבתי שהסוס היה זכר... סרניטי, מבולבל נורא (הערת ביצה - כרוני...)