הפעם אחותי

מישהי1631

New member
הפעם אחותי

הציעה לפני ימים אחדים שנבוא אליהם בשבת. שמחתי והשבתי בחיוב. היא מזמינה לעיתים רחוקות. סיפרתי בעבר שבעלה לא סובל אותי ובאופן כללי, מתחבר רק עם אנשים מוצלחים - עם כסף וקריירה, שזו לא אני. עד היום היא לא אמרה דבר נוסף על שבת. הבת שאלה, כי רצתה לבוא עם החבר שלה. הערב ראיתי את אחותי במפגש משפחתי, והיא אמרה שלא ילך מחר כי הנחיתו על הבת שלה משמרת בעבודה. מילא התירוץ העלוב - הרי משמרת היא במוצ"ש, אבל יכלה להודיע לי על הביטול, לא?
אמרתי לה: יכולת להודיע. והיא השיבה שנכון. כאן הייתי צריכה לסיים את השיחה, אבל - שוב ההרגשה שדרכו עלי ועל הילדים שלי, ושוב עלבון. ואמרתי לאחותי: אני בטוחה שאם היה מדובר באחד החברים המוצלחים שלכם היית טורחת להודיע לו.
והיא עשתה לי פרצוף עקום.
עוד לא נרגעתי מערב שבועות, כאשר אבא שלי בעלי וגיסתי חגגו את ערב החג ברחוב השכן, בלעדינו. ועכשיו זה.
אני מרגישה כמו מסטיק שדורכים עליו על המדרכה.
 
מישהי, את נמצאת זמן כה רב בביצה רגשית טובענית מאד, איך

יוצאים ממנה? יש לך רעיונות ,ראשוניים לפחות?
 
את מאד מזכירה לי

את בעלי.
בכל פעם שאני לא עונה לו לטלפון, כי הוא רחוק/בתיק/נשכח באוטו/אני עושה מקלחת לילדה או יוצאת עם הכלבה או וואטאבר - הוא נפגע, כועס ומתחיל עם הפאסיב אגרסיב בסגנון "אם זו היתה אמא שלך/אחותך/השכנה היית רצה לענות!"

אז לא. אני מבינה שהוא מגיע ממקום פגוע ומשתדלת לא לכעוס ולא להפגע, אבל זה מעורר התנגדות ולא עושה חשק לחבק אותו באהבה. או לרוץ לטלפון. בכלל בכלל לא.

בעצמך אמרת שהיית צריכה לעצור את השיחה אחרי שלקחה אחריות על ההתראה המאוחרת.
אבל את כל כך רגילה לראות את העולם דרך הפילטר הדחוי שתוך שניה את מרגישה מסטיק שדורכים עליו ומתנהגת את העלבון שלך באופן שמאד מרחיק ממך אנשים ומשמר את מעגל הדחיה.

אני מבינה אותך מאד, גם אני סובלת מרגישות יתר ונפגעת בקלות. רק ביומיים האחרונים מצאתי את עצמי שלוש פעמים נפגעת מתגובות סביבתיות שחוויתי כפוגעניות וכואבת אותן מאד. אבל אני מבינה שזו רגישות שלי, שרוב האנשים לא היו חווים זאת כך, ונמנעת מתגובה שתהרוס לי מערכות יחסים. אתמול, למשל, היה לי דיון עם גיסי בפייסבוק. הוא העלה סטטוס שעסק בשכחת ילדים ברכב וכתב שלדעתו צריך להיות שיתוף פעולה בין הורים לצוות החינוכי ועליהם להתקשר להוריו של ילד שלא הגיע לגן עד שמונה. כתבתי בקריצה, מהמקום שלי, שמגיעה לגן בשמונה וחצי, שאני מסכימה איתו, אבל למה בשמונה בבוקר... הוא ענה באופן שחוויתי כפוגעני שרוב ההורים נמצאים בעבודה בשמונה ואי אפשר שכל אחד יבוא מתי שהוא רוצה. חוויתי זאת כ"ירידה" על האבטלה שלי, וזה כאב לי. ובכלל, מי הוא שיגיד לי מתי להביא את הילדות שלי לגן? הייתי בדרך לענות לו ואז עצרתי וחשבתי לי שלהגיב תמיד אפשר, אבל אני צריכה לחשוב האם ואיך התגובה תשרת אותי. אז סגרתי את הפייסבוק והלכתי לעשות דברים אחרים, ובינתיים יצא לי החשק להגיב או בכלל לעסוק בזה...

אם הכאב נשאר אפשר לעבד אותו ואז הוא יפחת. את יותר ממוזמנת לעשות זאת פה. נוכל לעזור לך להבין שאת פגועה כי את סוחבת איתך חווית דחיה מילדות ולא כי האירוע עצמו פוגע כל כך. אם תעבדי כל אירוע כזה אני מאמינה שבסופו של דבר הצורך להגיב בתוקפנות (פאסיבית או "רגילה") יפחת ותוכלי להגיב באופן שמעורר חיבה ואמפתיה "חבל, ציפינו למפגש איתכם. לא נורא, בפעם הבאה" ואולי כבר לא תרגישי כמו מסטיק על המדרכה
 

תושי18

New member
אני לא יודעת מה הרקע שלך. שלי - כשמדובר באחותי

הקטנה, אמא שלי אהבה אותה ואותי היא שנאה. ממש ככה,
ולכן כל תקופת ילדותנו וגם עכשיו היא חושבת שאם זה
המצב, אז מגיע לה, כי היא יותר מוצלחת וטובה ממני,
וככה היא גם מתנהגת כמו אמא שלי - עלבונות, ביקורת,
טענות, לדוגמא: ביקורת תמידית שמקפיצה לי את הפיוז
כל פעם שיוצא לנו לדבר - למה אני עובדת במשק בית ולא
עושה מאמצים להתקדם ולמצוא עבודה "מכובדת" יותר.
ושתביני, שכשמישהו זר טוען טענה דומה, אני לא לוקחת
אותו קשה. מקסימום עונה לו תשובה דוקרנית.

אז לכן אני במקומך למדתי לשמור מרחק מהאחות הזאת.
רק מאחלות זו לזו:"מזל טוב !" בימי הולדת וזהו.
אם היא מזמינה לארוחה, בכיף אבוא, אם מבטלת:" אוקיי,
אין בעייה. שלום שלום. רק אל תבואי לי בחלום"....









האם עברת התעללות רגשית בילדותך ?
היכנס/י לקומונת התמיכה שפתחתי:"נפגעי התעללות רגשית מילדות",
כי לדעתי, יש דרך לתקן את הנזקים שגרמ/ה/ו המתעלל/ת/ים.
[URL]http://www.tapuz.co.il/communa/ViewmsgCommuna.asp?Communaid=41978&msgid=56346607[/URL]
 

תושי18

New member
אבל זה לא עסק.

חוץ מזה, כתבת קודם שאת עוזבת את הניהול.
למה זה כל כך משנה לך ?
 
אני עדיין מנהלת את הפורום, והפורום יקר לליבי

איפה למדת שחוקי מסגרת משתנים כאשר מנהל מודיע על סיום קרב של תפקידו?
כשיגיע מנהל חדש, הוא יהיה רשאי לשנות את החוקים, בתנאי שיעמדו בחוקים של תפוז.
למיטב הבנתי, אני מקפידה על חוקי הפרסום של תפוז, ולא על רעיון פרטי שלי.
 

מילקי91

New member
זה לא עסק תמר .בפורומים השונים מפרסמים פורומים אחרים כל הזמן

זה לא קשור לפורום שלך , גם בגלל שהקומונה חדשה אז

קשה למצוא אותה כך שטוב שהיא שמה את זה בחותמת

זה לא עסק , נכון אסור לפרסם עסקים , פורומים, בלוגים

וקומונות של תפוז - מותר !!!.

זה גם לא על חשבון הפורום הזה , כך שאיפה הבעייה

כאן ???
 
מה מותר מה אסור לפרסם בפורום

רואה שזו קומונה של תפוז.
ההנחיות שאני קיבלתי כשהתחלתי לנהל את הפורום, ושאלתי לגבי מענה שלי בפורומים אחרים היו שזה לא אתי. שאני יכולה להגיב כאדם פרטי, כמובן בעל מקצוע, כפי שמספר אנשי מקצוע כותבים כאן בפורום, אבל לא כמנהלת פורום, ולא להזמין אנשים לפורום שלי.
תפוז בעצמם עושים קידום בתוך פורומים לפורומים אחרים, ואולי גם לבלוגים או קומונות. לא עוקבת אחר הפרסומים שלהם.
ניתן לפנות אליהם בבקשה לקידום.
אם תפוז מאשרים שפרסום של הקומונה הזו בפורום הזה לגיטימי ורצוי -
אשמח לעשות פרסום ישיר, בנוסח: נפתחה קומונה חדשה שמיועדת ל... עונה על צרכים אלה ואחרים... . למה לא?
היו אנשים שפנו אלי במסר אישי לשאול אם אפשר לפרסם משהו דרך הפורום. לאחדים עניתי בשלילה ולאחרים בחיוב. למשל חיפוש נבדקים למחקר.

אבל הדרך שבחרת, תושי - היתה עקיפה, ובעיני לפחות, מאוד לא נעימה וראויה.
התחלת בפרסום כותרות סתמיות, אחת אחרי השניה, לפעמים אפילו לא רלבנטיות להודעה שלפניהן, כשהתוכן היחידי בגוף ההודעה היה פרסום הקומונה.

אם את רוצה לפנות לתפוז באופן ישר וישיר, לפרסום הקומונה בפורום - אין לי בעיה. בשמחה. אנחנו כאן כדי לקדם צרכים של גולשים.
 

מישהי1631

New member
תודה, בנות יקרות

הבהרה: אחותי לא הודיעה כלל על ביטול. מחקה אותי וזהו. זו אני ששלחתי ווטסאפ לפני המפגש המשפחתתי ושאלתי מה קורה עם ההזמנה של שבת, כי הבת רצתה לבוא עם החבר שלה וביקשה שאשאל.
לצערי, אנחנו חפץ כשרוצים מקרבים ולא רוצים - מזיזים.
וכמובן - אני סוחבת איתי עלבונות מהעבר. מאחותי ואחרים. כמו האדישות בזמן המחלה והניתוחים. ודברים נוספים, שלא "חפרתי" עליהם כי יש גבול. דוגמא אחת: היה לי תחביב של כתיבה. כתבתי, בין השאר, שני ספרים, 300 עמודים כל אחד, והדפים של שניהם מונחים בשקית בארון הבגדים. הספר השני, בעיקר, יצא לא מוצלח. מה לעשות, הכישרון נדבק לאנשים אחרים... עשיתי את הטעות ונתתי לאחותי לקרוא אותו. היא לא נגעה. התעלמה. אוקיי - את לא חייבת לקרוא 300 עמודים חסרי כישרון. הבנתי את המסר, ויחד עם חוות דעת לא משהו מעורכים (לא הוצאות ספרים, לא העזרתי להגיע עד שם) - זנחתי את התחביב. אבל היי - אמרי משהו. לא כול יום מישהו כותב 300 עמודים. עד איזה עמוד הגעת, למה נעצרת, מה לא עבד בשבילך. כמה מילים. אבל להתעלם כאילו לא היה?
 

מישהי1631

New member
ולשאלה מה לעשות הלאה -

כלום.
הסביבה שלי לא תשתנה. מריבות יגזלו ממני אנרגיה נוספת ולא יקדמו דבר. בלי דרמות, בלי ניתוקים.
אולי לדמיין שעשיתי רילוקיישן לארץ אחרת - לחפש מקומות חדשים ואנשים חדשים. ולנסות להתנהג איתם אחרת. בלי לצפות שפתאום אגדל כישורים חברתיים כמו לגדל כנפיים. לפחות בלי שיהיו משקעים של העבר.
 
לחפש מקומות חדשים ואנשים חדשים

שלום רב לך מישהי

עוקבת בכאב אחר החוויות הקשות בהן את משתפת אותנו. קשה מנשוא לחוות שוב ושוב דחיה אחר דחיה, עלבון והשפלה. גם מהמשפחה וגם מחוצה לה. אין ספק שהחוויה שלך נובעת מההסטוריה ומהדרך בה את רואה ומבינה את הדברים, ויתכן שחלק מהתגובות את מייצרת בהתנהלותך. ועדיין - החוויה קשה מנשוא.

אני חושבת שהרעיון לחפש מקומות חדשים ואנשים חדשים, הוא רעיון נפלא. בלי להפסיק לצפות שהסביבה המוכרת תשתנה, ובלי המשקעים הישנים.

יחד עם זאת, כפי שאת בעצמך מבינה - את גם לא יכולה לצפות שפתאום תגדלי כישורים חברתיים כמו לגדל כנפיים. משום כך, מהר מאוד את עלולה לצערי למצוא את עצמך חווה שוב דחיה, ועלבון והשפלה.

כפי שכבר נאמר לך כאן רבות - את חייבת עזרה מקצועית, שתעזור לך גם לנקות את משקעי העבר, כדי שתוכלי להגיב לדברים שקורים באופן מותאם לדברים שקורים, וגם כדי לפתח מיומנויות חברתיות, שיעזרו לך להינות מההזדמנויות החדשות.

אני בטוחה שבעזרה מקצועית נכונה, את מסוגלת גם להפטר ממשקעי העבר וגם לפתח כישורים חברתיים, ולהינות מקשרים טובים ומתגמלים.
יודעת שיש קשיים כלכליים, אבל כפי שכבר נאמר בעבר - סדרי עדיפויות.

מגיע לך להרגיש טוב בחיים!
ב-ה-צ-ל-ח-ה!!!
 
אחותך לקטורית במקרה?

לקטור, למי שלא יודע, הוא מישהו שעובד בהוצאה לאור ותפקידו לקרוא כתב-יד ולהמליץ אם הספר ראוי לפרסום או לא.
&nbsp
בגדול - צודקת או לא - את מצפה מאחותך למשהו שהיא לא רוצה או לא יכולה לתת. בדיוק כמוני. לצפות שאח שלך הגדול ירים לך טלפון פעם אחת במלחמה, כשאת באזור שנופלים בו טילים, לשאול מה שלומך - לגיטימי מאוד. כשאת מאושפזת חודשיים, לצפות שהוא ירים טלפון (חס וחלילה לבקר אצלך) - לגיטימי מאוד. כשאחותך גרה כמה בניינים לידך, הציפייה לבקר אצלה בבית או שהיא תבוא, לגיטימית מאוד. ויש עוד.
&nbsp
שורה תחתונה - זה לא קרה, זה לא קורה (חוץ מכמה ביקורים קצרצרים של אחותי אצלי אחרי הניתוח שעברתי, שאני מעריכה אותה מאוד על זה, ולא בציניות), וסביר להניח שגם לא יקרה. למה? ככה. אני מאמינה שלאחותי כן אכפת ממני. יתרה מזאת - אני יודעת בוודאות שאכפת לה. אבל בצורה שאכפת לה. עם מה שהיא יכולה לתת. טייק איט אור ליב איט. רופף ככל שיהיה, לפחות יש לי אתה איזה קשר טלפוני פעם בכמה ימים. גם זה משהו.
&nbsp
כן, הציפייה שיהיה יותר, מהקרובים לך ביותר, מכאיבה ומתסכלת, שלא לומר מאמללת. וכן, קשה מאוד להבליג עליה ולחיות אתה. נכון מאוד. אבל תכלס זו בחירה. אני לא תמיד עושה את הבחירה הנכונה, אבל אני עובדת על זה. להגיד שוויתרתי לגמרי על הציפיות שלי זה לא לגמרי נכון. אבל אני כל הזמן משכנעת את עצמי שאלו לא אנשים שמסוגלים או רוצים להכיל אותי. אני לא מדברת על אח שלי, כי הוא באמת פחות (אם בכלל) רלוונטי לנושא ציפיות. את נותנת לאחותך כתב-יד, את מצפה שהיא תעזור לך בביה"ח. את מצפה שהיא תודיע לך על ביטול - לגיטימי ואפילו מכעיס כשלא קורה.
&nbsp
יקירתי - הגיע הזמן לשחרר. חפשי אצל אנשים שכן יכולים ורוצים. אני ביקשתי בקבוצות בפייסבוק אם מישהו מוכן לעזור לי. זו הייתה בושה נוראית, באמת, אבל שתיים הגיעו לבקר ועזרו קצת. ואם אצליח ללמוד איך משמרים קשרים חברתיים, אוכל לנהל מערכות יחסים שבהן אוכל לפזר את עצמי למי שיכול, בחלקים, למי שרוצה.
&nbsp
אני לא פונה לאחותי עם בעיות של רצון למות. אני לא פונה אליה עם רגשות דיכאוניים. אני לא פונה אליה כמעט בכלל, זו היא שמתקשרת, והשיחות אתה נעות בין קלילות לקלילות קצת פחות. כי זה מה שהיא יכולה. כבר ניסיתי לעבור את הסף, התגובה הייתה לא מוצלחת מצדה. אז די. היא לא יכולה.
&nbsp
להגיד שאני לא מצפה ליותר? משתדלת. עובדת על זה. מומלץ לנסות.
 

ladybug4NLP

Active member
אחרי שנים של תחושות עלבון והשפלה מצד אחותך-מדוע זה חשוב לךת

לשמור על קשרים הדוקים, לחכות להזמנה וכד'?
מדוע להעצים את הסבל ולחכות למשהו שאת כבר יודעת שלא יקרה.

האם לא היה כדאי להפנות את האנרגיות שאת משקיעה במשהו/מישהו אחר,
אפילו ביצירת משהו משפחתי והומוגני בתוך ביתך במקום לבזבז אנרגיה מיותרת?

את סובלת מהמצב, לה בטח לא נח, אז הפרדה ובעיקר חוסר ציפיה תביא להקלה
לשתיכן. מה את מפיקה מזה שיש לך כל הזמן ציפיות ואכזבות? התחושה שאת בסדר והיא לא?

כדאי ללמוד לשחרר כי במה שנאחזים בכח בדרך כלל לא מצליח.
 

ladybug4NLP

Active member
בגדול זה עבור מישהי אבל יכל להתאים לכל אחד באותה סיטואציה

 

אופירA

New member
מנהל
זה קרה גם לי. שרשרתי להודעה הנכונה, אך שורשר להודעה האחרונה

 
למעלה