הפסקתי לנסות להבין

[מור נסיכת הפופ]

הפסקתי לנסות להבין

אז אני כבר כמעט חודש באשפוז. לפעמים קשה יותר ולפעמים קצת פחות אבל היום קשה במיוחד.
אני נשקלת פעם בחודש כי המשקל שלי תקין. והחרדה שלםני ואז התוצאה, עליתי. ואני לא מבינה למה אני צריכה לעלות, המשקל שלי תקין, גבוה, הbmi קרוב למשקל עודף ואני משתגעת. זה באמת מה שאני צריכה? להיות בעודף משקל?

מתוסכלת.

 

[TinaBa]

מור יקרה,

התחושות שאת מתארת מאוד מובנות ומוכרות.
זה מרתיח שצריך לחיות בשלום עם העליה הזאת במשקל, במיוחד כשלא מדובר בעליה "הכרחית".
העניין הוא שזה כנראה כן הכרחי. שכשאנחנו מתעללות בגוף שלנו במשך תקופה כל כך ארוכה, כבר אין הרבה הגיון. הגוף שלך פשוט לא מאמין לך שתהיה עוד ארוחה אחרי הנוכחית. הוא לא יודע מה יהיה מחר. מבחינתו הוא תחת מתקפה, במצור.
אז הוא אוגר. זה הדרך היחידה שלו להבטיח את הקיום שלו מול המתקפה (הוודאית מבחניתו) שתבוא מחר.

אני יודעת כמה זה לא פשוט, אבל צריך סבלנות. צריך לתת זמן לגוף להתאושש. לחזור ולבטוח בך.
את נמצאת במקום שיודע (במרבית המקרים) מה הוא עושה. התמסרת לטיפול שם במשך חודש- תמשיכי לנסות להאמין בהם?

עברו כבר כמה שעות מהשקילה של הבוקר...
אני מקווה שפרקת, שדיברת, שכעסת, ושעכשיו מעט יותר רגוע.

איתך

 

[levshavur]

מור

שלום לך,
הפרעת אכילה לא תמיד נמדדת בהכרח במשקל ירוד, אלא באופי האכילה (או אי האכילה) של מישהי...יכול להיות חסר תזונתי חמור (וויטמינים, מינרלים וכו') וזה עדיין לא אומר שמישהי תהיה רזה.
אני רוצה להגיד לך שפעם לפני המון שנים קיבלתי תרופה (ללחץ בעיניים לגלאוקומה) שבאה בצורה של כדור, ולא כטיפות עיניים, ובמהלך שנה התרופה רוקנה לי את כול מאגרי הוויטמינים, בלי שהייתי מודעת לזה בכלל!!! והמשקל שלי היה תקין לחלוטין...הסימן היחיד שמשהו היה לא תקין זה שהרגשתי עייפה כול הזמן. מכיוון שזה היה בתקופה שהייתי בכת לא התייחסו לזה, ורק קיבלתי ביקורת שאני 'עצלנית' ...

בסופו של דבר הם התייאשו ממני ושלחו אותי לרופא שגם מאבחן באירידולוגיה, והוא ראה עד כמה החסר היה חמור. קיבלתי טיפול וחזרתי לפעילות תקינה לחלוטין. (כמובן שהסברתי לרופא העיניים, והוא החליף לי תרופה.)
ולמה אני מספרת לך את זה? שיכול להיות מצב, שגם אם זה לא נראה חיצונית, הגוף נמצא במצוקה עקב חסר. תאמיני לי שלמחלקה להפרעות אכילה קשה להתקבל, וצריכה להיות סיבה טובה מאוד בשביל שיקבלו אותך לשם. תהיי כנה עם עצמך - האמנם הכול באמת תקין???
השקילה היא חלק מהשגרה במחלקה, וגם אם תעלי מעל המינימום שנחשב 'תקין' את נמצאת בהשגחה ותסמכי על הצוות הרפואי שהם יודעים מה הם עושים...לא הצלחת להתמודד לבד עם הפרעת האכילה שלך, אז תני לצוות הזדמנות לעזור לך...
בהצלחה!!!

לבשה.

 

[חלומותשל אחרים]

מוכר

יכולה רק לאמר שלמרות שזה נראה לך כרגע בלתי אפשרי- זה משהו שלומדים לחיות איתו
עליתי במשקל באשפוז
עליתי במשקל בתהליך ההכנה לבית השיקומי
עליתי במשקל כשנכנסתי לבית השיקומי
ושוב בתקופה האחרונה
וכל פעם שאני רואה את המספר משתנה, אני נחנקת לרגע
אבל אז זה עובר.
כי אני יודעת שזה מה שהגוף שלי צריך. זה ה"מחיר" של אכילה מאוזנת ומגוונת לאורך זמן.
ותכלס- חוץ ממך ומהדיאטנית, אף אחד לא רואה ואף אחד לא יודע.
שחררי. זה רק מספר.

 

[שישמים אחרים]

אני במשקל עודף

ולפני שהפסקתי לצמצם את מה שאני אוכלת ולצום למרחקים ארוכים לא הייתי. למען האמת, אני לא מתה על איך שאני נראית עכשיו - משקל, תווי פנים וכו' - אבל אני יכולה לחיות עם זה בלי להשתגע. אני חושבת שזה אולי מרגיש לך רחוק מאוד ממה שאת מרגישה עכשיו - אולי אפילו לא אפשרי - אבל אני מבטיחה לך שמגיעה נקודת זמן בה המשקל הוא כבר פחות עניין; העניין הוא מה שאת באמת צריכה: להפסיק להתעסק בזה בצורה אובססיבית, לא לתת להפרעת האכילה שלך מקום שיכולים לתפוס כל כך הרבה דברים נפלאים ורצויים אחרים. בשביל זה את שם. תזכירי לך מפעם לפעם.
וחיבוק, כי זה קשה, ואני באמת מבינה אותך.

 

[levshavur]

למור ולשישמים

שלום לכן,
במסגרת לימודיי התאטרון באוניברסיטה יש במהלך השנה מספר פסטיבלים, שהתלמידים מעלים הצגות או קטעי הצגות, חלק כעבודות סיום של קורסים שהם למדו, וחלק כיוזמות עצמאיות של סטודנטים (באישור מארגני הפסטיבל כמובן). למה אני מספרת לכן את זה?
כי במהלך אחד הפסטיבלים עלתה לבמה סטודנטית, נמוכה ושמנה באופן בולט מאוד. היא לבשה בגד גוף שחור וצמוד, שהבליט עוד יותר עד כמה היא שמנה...היא עשתה קטע שנקרא 'אני שמנה אז מה?' קטע שהוא בעצם התרסה על היחס של החברה לאנשים שמנים, ומצד שני מסר של קבלה עצמית, ומסר לאחרים - תקבלו אותי כפי שאני, כי אני שמחה עם המראה שלי...אני רוצה להגיד לכן שזו הייתה חשיפה בלתי רגילה, והיה לה המון אומץ לאישה הזו. הקטע היה כול כך מרשים שאפילו עכשיו, אחרי שנים, אני עוד זוכרת בראש את איך שהיא נראתה שם לבד על הבמה...הקטע עשה רושם אדיר על המרצים והסטודנטים...אני זוכרת שחשבתי לעצמי באותו ערב שיכולתי לשנות את הכותרת של הקטע ל'אני מוגבלת אז מה?' עם אותו סוג של מסר, של תקבלו את השונות שלי, כי זה חלק ממני, ואני לא רוצה להתבייש בזה...
אז אין לכן צורך להרגיש לא נוח בגלל מראה חיצוני, מי שהוא אדם רגיש ואמתי יוכל לאהוב אתכן כפי שאתן, ולא משנה באיזה משקל תהיו...כך גם לגבי חברות...
שונות יכולה להפוך את האדם למיוחד, לא בהכרח במובן השלילי, לדעתי זה תלוי איך מסתכלים על זה...
לבשה.

 

[coral37]

מור, את תותחית

מקווה שהיום יותר טוב. .אל תתבאסי,את שווה את זה. המשקל עולה בגלל הנזק שנגרם לגוף, את תראי שזה עוד יתאזן..כרגע התגובות של הגוף קיצוניות. אל תתני לשקילות לדכדך אותך, זה חלק מהדרך.אולי החלק הקשה, אבל בסוף הדרך את תהיי מאושרת. אני על כך גאה בך על הרצון להחלים, שולחת חיזוקים שלא ישאירו ספק, את תותחית! ויהיה בסדר גמור! את בסדר גמור. שולחת חיזוקים!!