האם אני היחידה שחושבת שזו אינה בעיה של אי מרוצות?
למרות שאני מבינה איך חסכנות יתר יכולה לשגע פילים אני מאוד מזדהה עם בעלך.
הבן אדם מצא את עצמו מפרנס יחיד של אישה שלא עבדה במשך כשנה וחצי מבחירה ושל תינוקת קטנה (חיתולים? מטרנה? תחלופת בגדים? ביקורי רופאים? צעצועי התפתחות? עגלה? הרבה הוצאות.). בנוסף הוצאות ברמה כזו או אחרת על ילד שאינו שלו.
ובתור הקצפת על העוגה גם אין לו בטחון תעסוקתי. תענוג.
בעלך סובל מחרדה קיומית. אמנם הוא לקח את זה קצת רחוק מדי אבל הוא צריך תמיכה ממך.
לדעתי אם תתחילי להוציא כמה מאות שקלים בשבוע על טיפול פרטני/זוגי רק תדחפי אותו יותר לקצה.
העיצה שלי? לכי לקראתו.
תכיני רשימה של ההוצאות השנתיות שלכם ותראי כמה כסף בערך אתם חייבים בכל חודש. (יש בתפוז פורום של כלכלת בית, סביר להניח שהם יכולים להפנות אותך לאקסל של הוצאות).
שבי עם בעלך, תראו יחד מה אפשר לצמצם. תסתכלו איזה הכנסות וחסכונות יש לכם. אם אפשר להשען על המשפחות במקרה הצורך.
אחרי שתראו כמה כסף נכנס וכמה יוצא, אפשר להחליט על סכום כלשהו שיוסט לחסכון לימים קשים ואסור לגעת בו בשוטף.
אפשר לקבוע סכום (נניח 200 ש"ח) שכל אחד מכם מוציא מהחשבון בכל חודש ורשאי לעשות בו כאוות נפשו. ללא שאלות וללא הסברים.
להערכתי, אם בעלך יפסיק להרגיש שהוא לבד באמצע נהר גועש אז מפלס הלחץ שלו ירד, ואז גם העצבים שלך יירגעו.
בהצלחה
